ירדן לא תהיה פלסטין
מז'בוטינסקי דרך שרון ועד ההנהגה הנוכחית ניסתה ישראל לכרוך את ירדן עם הפתרון לסכסוך. שר החוץ לשעבר של ירדן מסביר למה זה לא יקרה
המלך עבדאללה וראש הממשלה בנימין נתניהו(צילום: קובי גדעון, לע"מ)
בתקופה האחרונה פורסמו בעיתונים ישראליים המזוהים עם הימין ועם בנימין נתניהו מאמרים המביעים תרעומת על תגובות של בכירים בירדן בנוגע לסיום חכירת שטחי צופר ונהריים. ישראל הרשמית כעסה על החלטתו של המלך עבדאללה שלא לחדש את ההסדר המיוחד שנחתם בהסכם השלום בין שתי המדינות, ואיפשר לישראל לעשות שימוש באדמות הירדניות במשך 25 שנה. מקור הכעס והתרעומת הוא במחשבה הישראלית החדשה-ישנה הגורסת כי אפשר להשתמש בירדן כדי לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
כבר בשנות ה-20 של המאה הקודמת כרך זאב ז'בוטינסקי בין שטחי ירדן לסוגייה הציונית-פלסטינית, כשטען ש"הארץ המובטחת" כוללת גם את ירדן. כעבור עשרות שנים, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, הגה יגאל אלון את "תוכנית אלון" לחלוקת הגדה המערבית עם ירדן, שתשמור על ירושלים ועל חלקים מהגדה ברשות ישראל. תוכנית זו הייתה הבסיס לדבריו של אריאל שרון בשנות ה-80 שלפיהם "ירדן היא פלסטין"; אמירה שקו ישר מחבר בינה לבין הצהרתו של יצחק שמיר ב-1982 שלפיה "לא חסרה מולדת לפלסטינים הערבים. יש להם מולדת וקוראים לה מזרח ירדן, או 'פלסטין המזרחית'".
הכריכה הישראלית המדאיגה הזאת בין הסכסוך הישראלי-פלסטיני למדינת ירדן ולשטחיה לא נתנה מנוח למלך חוסיין המנוח. למעשה, משום כך התעקשה ירדן להכניס להסכם השלום עם ישראל סעיף שקובע מפורשות שלא יהיה ניתן לכפות על תושבים פלסטינים להגר אליה מישראל. בכירים ירדנים רבים אמרו אז במפורש שהם מקווים שבעקבות הסכם השלום תיקבר סופית אופציית "המולדת האלטרנטיבית" לפלסטינים בירדן.
כיום המצב שונה לחלוטין מזה ששרר ב-1994 עם חתימת הסכם השלום. אז, כאשר יצחק רבין עמד בראש ממשלת ישראל, שנה לאחר חתימת הסכמי אוסלו, האמינו הפלסטינים, הירדנים והערבים כולם כי עד 1999 יסתיים הכיבוש הישראלי וכי מדינה פלסטינית עצמאית תקום בגדה המערבית, ברצועת עזה ובמזרח ירושלים, וכך יתגשם החלום הפלסטיני להגדרה עצמית ובכך גם תבוא אל סופה קנוניית "המולדת האלטרנטיבית".
אך דבר מכל זה לא קרה. בחלוף 26 שנים מהסכם אוסלו עלה מספר המתנחלים הישראלים בגדה המערבית מ-250 אלף ל-650 אלף, מתוכם יותר מ-250 אלף איש במזרח ירושלים בלבד. בשל כך, ההפרדה בין שני חלקי העיר בלתי אפשרית כמעט, והדבר מכשיל כל אפשרות ליישום פתרון שתי המדינות.
גם מספר הפלסטינים בין הירדן לים טיפס והוא מגיע ל-6.6 מיליון איש, בהשוואה ל-6.5 מיליון יהודים באותו השטח. כלומר, הפלסטינים הם כעת הרוב בין הירדן לים, ושיעור הילודה הגבוה אצלם מבטיח שיתרונם הדמוגרפי עוד יגדל. המצב הדמוגרפי הזה גורם לישראל לשוב ולהרהר בתסריטים הזויים מהעבר.
מרואן אל-מועשר
האם ישראל יכולה להצליח במאמציה לעודד הגירה פלסטינית לירדן? לא בהכרח. סקר שערך מכון המחקר הבינלאומי "הברומטר הערבי" מראה כי בשבע השנים האחרונות לא חלה עלייה במספר המבקשים להגר. כלומר, למרות כל הצעדים שישראל נוקטת, אין לפלסטינים כל כוונה לעזוב את אדמתם. נראה שגם הם יודעים כי אם הפלסטינים יהיו הרוב בין הירדן לים, ישראל לא תוכל להתמיד לנצח בשלטון הפרדה גזעני ותיאלץ לשקול את הסרת השליטה.
ירדן ניצבת לצד הפלסטינים נגד המזימה הישראלית ל"מולדת אלטרנטיבית", אך היא לא יכולה לעשות זאת לבדה. על הערבים והקהילה הבינלאומית לתמוך בפלסטינים ולהגביל את ישראל. כדי לשמור על ירושלים ערבית צריכים הערבים לתמוך בהישארות הפלסטינים על אדמתם; וכדי למנוע את המציאות הנוכחית, מציאות המדינה האחת, צריך העולם לתמוך בהישארות הפלסטינים על אדמתם.
ומה בנוגע לישראל? עליה להבין כבר שאם אין היא חפצה בפתרון שתי המדינות, ובהינתן שהאופציה הירדנית היא הזיה שלא תתממש, הרי שאם תמשיך בדרכה היא עתידה לשאת בהשלכות של פתרון המדינה האחת.
- מרוואן אל-מועשר הוא דיפלומט ופוליטיקאי ירדני, השגריר הראשון בישראל ולשעבר שר החוץ של הממלכה. המאמר המלא התפרסם בעיתון "א-שרק אל-אווסט" היוצא לאור בלונדון. גרסה מקוצרת זו מתפרסמת בחסות "אופק לתקשורת הערבית", מיזם משותף למכון ון ליר ולמרכז אעלאם. תרגום מערבית: דולי ברוך
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
מרואן אל-מועשר
מומלצים
