שתף קטע נבחר

ה"שמאל" וה"מרכז" הצטרפו לחגיגת הטרנספר

לא הופתעתי כשטראמפ ונתניהו הכריזו על העמקת הכיבוש והסכסוך. כן הופתעתי משותפיי-לכאורה למחנה, שחגגו שהימין נכנע לדרך שלהם

 

מחאת הנשים של 2018 (צילום: טל שחר)
מייסם ג'לג'ולי(צילום: טל שחר)

בכל כמה שנים חוזר הניגון – הגיע זמן טרנספר. הגיע הזמן להיפטר בבת-אחת מכמה שיותר ערבים, בצורה כמה שפחות דמוקרטית, ובכך לשמור על ישראל כמה שיותר יהודית. את הניגון הזה שמענו כבר ממאיר כהנא, כשניסה להיכנס לאום אל פחם ונחסם על ידי עשרות אלפי ערבים ויהודים. שמענו את הניגון הזה מרחבעם זאבי, ושמענו אותו גם מאביגדור ליברמן, שאיים עלינו שבלי שבועת נאמנות נאבד את האזרחות.

 

 

ועוד ניגון ישן חוזר: אין פרטנר, אין בכלל עם פלסטיני, ואין שום סיכוי שהאנשים הלא קיימים האלה יזכו לעצמאות ולחופש. אנחנו - ממשלת ישראל, המתנחלים, מפיצי ועובדי החזון המשיחי – אנחנו בעלי הבית פה, ואנחנו נחליט איזה פירור להשאיר, ולמי.

 

בשנת 2020 שוב מנסים לקבוע את העתיד שלנו בלעדינו. בנימין נתניהו טס לוושינגטון, ושם הוא ודונלד טראמפ הציגו את "עסקת המאה". בנאומים שלהם הם דיברו על שלום, אבל שום שלום לא מסתתר בין פרטי התוכנית הזאת. היא כולה עוד ועוד כיבוש, מחוזק בסיפוח, ולסיום אורב בעמוד 13 של התוכנית – שוב - אותו טרנספר מוכר. שטחי ואדי ערה והמשולש יועברו לשטחי המדינה הפלסטינית, ותושביהם – ערבים אזרחי ישראל – ינושלו מאזרחותם, יגורשו מהמדינה על ידי ממשלה שאף פעם לא רצתה אותם כאן בכלל. ממשלה שתרכוב על גלי החרדה הדמוגרפית שהיא מפיצה מפני "הערבים", ותסביר לאזרחיה – אלה שיורשו להישאר – שמדובר ברווח כפול: גם סיפחנו את ההתנחלויות ופירקנו מראש את המדינה הפלסטינית, וגם נפטרנו מעוד כמה ערבים, וקראנו לזה בשם המכובס "חילופי שטחים".

 

 

לא הייתה שום הפתעה בפרטי התוכנית של טראמפ ונתניהו, אבל כן הפתיעו חלק מהתגובות של אלו המכנים את עצמם "מרכז", ואפילו "שמאל". פוסטים שמסבירים לנו שהימין נכנע, שהוא קיבל את כל מה שאמרנו כבר שנים, ושהנה, גם התוכנית הזו מוכיחה שצדקנו תמיד. השתגעתם? תוכנית שנכפית על הפלסטינים היא מה שתמיד רצינו? תוכנית שמפרקת מראש את יכולת החיים של המדינה הפלסטינית היא מה שדרשנו כל השנים? תוכנית שמגרשת אזרחים ערבים היא מה שנאבקנו עליו, ביחד, ערבים ויהודים? 

 

 

אני אישה ערבייה ואזרחית מדינת ישראל. את הפעילות הפוליטית שלי התחלתי ב-1984 בהפגנה נגד כהנא ורעיון הטרנספר, ומאז אני ממשיכה: אני נלחמת למען סיום הכיבוש ושלום ישראלי-פלסטיני, למען שוויון אזרחי ולאומי לאזרחים הערבים בישראל, למען שוויון לכל האזרחים כאן, למען ביטחונן של נשים – ערביות ויהודיות - למען העלאת קצבת הפנסיה וקצבאות הנכים. אני נאבקת על כל אלו כי כאן אני חיה. אני בת המקום, ואני רוצה שהוא יהיה מקום לכולם.

 

בשבוע שעבר החליטו נשיא ארה"ב וראש ממשלת ישראל שהם לא רוצים אותי כאן יותר. שאין לי מקום. אבל מהם אני לא מצפה לדבר. מולם אני כבר רגילה להיאבק. אבל אני כן מחכה לשותפות ולשותפים היהודים שלי, שיבואו להיאבק יחד איתי.

 

כל כך הרבה פעמים נאבקנו יחד, למען האינטרסים המשותפים של כולנו, ועכשיו מנסים לגרש אותי. הצעד הזה הוא נגדי, נגד משפחתי, נגד כל הפלסטיניות וכל הפלסטינים, אבל הוא גם נגדכם. תוכנית המאה דנה אותנו לעתיד של עוד מלחמות, עוד כאב משני הצדדים, עוד פחד וחוסר ביטחון. היא מרסקת את העתיד הפלסטיני, אבל גם את עתיד המאבק לשלום, שוויון וצדק חברתי בתוך ישראל. היא חיסול ממוקד של העתיד שלמענו נלחמנו עד היום.

 

ב-1984 לא עמדתי לבד מול כהנא. ערבים ויהודים ביחד סירבו לתת לטרנספר לעבור, וניצחו. ב-2020, הכוחות שאנחנו עומדות ועומדים מולם חזקים יותר. זוהי שעת מבחן לכולנו.

 

  • מייסם ג'לג'ולי היא תושבת טירה וחברת הנהגה בתנועת עומדים ביחד

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: טל שחר
מייסם ג'לג'ולי
צילום: טל שחר
מומלצים