לייפציג לא שמה פס על אף אחד / תוכן גולשים

"אפילו מסע בן אלף מילין מתחיל בצעד אחד קטן" (לאו דזה, מגדולי הפילוסופים הסינים, אבי תורת הטאואיזם)

כמה פעמים התאהבתם בדמות שקמה בבוקר ומחליטה שהיא לא שמה פס על החוקים שמגבילים אותה, אם זה הבוס, הממשלה או סתם חבורה של בריונים. בסוף הגיבור קם ומחליט: "לא עוד. אני יודע מה אני צריך לעשות, ואני עושה את זה יותר טוב מכולם". אז לייפציג.

ר.ב לייפציג הוקמה בשנת 2009 והתחילה את דרכה בליגה החמישית בגרמניה. 7 שנים לאחר מכן עלתה הקבוצה לליגה הראשונה ושנה לאחר מכן סיימה במקום השני אחרי באיירן מינכן העוצמתית. בעת כתיבת השורות ליפציג נמצאת במקום השלישי בגרמניה, במרחק של 5 נקודות מהמקום הראשון ואחרי העפלה לרבע גמר ליגת אלופות על חשבונם של טוטנהאם ומוריניו. וזאת כל ההיסטוריה.

מרסל סאביצר מלייפציג(צילום:EPA)

הכדורגל הגרמני ידוע בתרבות המפותחת שלו, עם דגש על חיבור האוהדים לקבוצה בפורמט 50+1 (50% מהמניות פלוס מניה שייכות לאוהדים, כך שהם אלו המחליטים על הובלת הקבוצה). כתוצאה מכך, לייפציג חטפה מיום הקמתה כמות שנאה עצומה: זריקת חפצים ופציעת אוהדים, שירים המגנים את הקבוצה, קליפים בהם חוטפים אוהד של הקבוצה שעובר עינוי מאסיבי ועוד ועוד. למה? כי לייפציג שברה את החוקים, כי קונצרן המשקאות רד בול לקח בעלות על הקבוצה, כי הוא מזרים לה כסף גדול וכי אין לה היסטוריה. להיות אוהד לייפציג זאת הבושה הכי גדולה כרגע בעולם הספורט הגרמני, אבל אני כאן כי קצת התאהבתי.

מנצ'סטר סיטי שייכת לשייח עיסא בין זאייד ניהיאן מאבו דאבי, מדינה שפוגעת בזכויות בני אדם. פריז סן-ז'רמן שייכת לקטאר, שניצלה פועלים בצורה מזעזעת בהקמת אצטדיוני המונדיאל. כל אחת מהמדינות הזרימה למעלה ממיליארד דולר לכל קבוצה על מנת לייצר לעצמה תדמית נקייה, פרסום וחשיפה טובה. ומה הקבוצות עשו עם הכסף? פשוט! קנו שחקנים בסכומים מטורפים ושילמו להם משכורות הזויות תוך דריסה של כל חוק פייר פליי אפשרי. והתוצאה? פריז לא עברה את רבע גמר ליגת אלופות אפילו פעם אחת מאז הרכישה, מנצ'סטר סיטי לא תשחק בשנתיים הקרובות בליגת האלופות. במילים אחרות: הם ניסו לקנות הצלחה בדרך הכי קלה ולא הצליחו. גם קבוצות אחרות מתבססות בשנים האחרונות על הכסף הגדול לקניית כוכבים, ומשקיעות פחות במחלקות הנוער ובאימונים. בברצלונה ההנהלה נמצאת בחובות עמוקים ומתסכלת את השחקן הטוב בהיסטוריה; מנצ'סטר יונייטד שופכת כספים על ימין ועל שמאל בלי להגיע לשום מקום מלבד אכזבה; מילאן כבר כמעט עשור לא מגיעה לשום מקום למרות הכסף הגדול. 

ולעומתן, לייפציג התחילה מלמטה, כשאת הכסף משקיעים במתקני אימון בנוער ובסקאוטינג; לייפציג לא מוציאה כמעט כסף, ולמעשה, כל הסגל שלה שווה ניימאר אחד! הם לא רוכשים שחקנים מעל גיל 23, ורוב הכוכבים על המגרש גדלו באקדמיות הנוער; לייפציג משחקת כדורגל ישיר והתקפי שפשוט כיף לצפות בו, עם רעיונות וטקטיקות חדשניים שלא נראו הרבה זמן בענף, הכוללים חופש התקפי מוחלט לחלק הקדמי, למגינים ולפעמים אפילו לבלמים; לייפציג משתמשת בטכנולוגיות חדשניות באימונים, כמו רחפנים שמסתובבים באוויר ומסך ענק הממוקם במגרש, שאיתו אפשר לעצור את האימון ולצפות בטעויות; את לייפציג לא מעניינת השנאה סביבה. היא משחקת בהגינות, כשאחרי כל תיקול או התנגשות עם שחקן יריב תבוא לחיצת יד ובקשת סליחה; לייפציג מייצרת אווירה נעימה שלשחקנים כיף לפרוח בה, ובקבוצה מאמינים שלשאול שחקן "מה שלומך היום?" זו שיטה טובה יותר לדעת מה מצבו המנטלי מאשר בדיקת דם.

וכן, את לייפציג מוביל מאמן צעיר וכשרוני (קטן מליו מסי בחודש!) עם שיטות אימון שמתרכזות קודם כל בצורת החשיבה של השחקן, כמו תרגילי חשבון לפני ואחרי ספרינטים, בנוסף לאימונים קוגניטיביים ייחודיים. בתרגיל אחד המאמנים מרים דגלים לפני הבעיטה - דגל אדום מסמל בעיטה בימין, דגל ירוק מסמל בעיטה בשמאל, ירוק וכחול מסמלים בעיטה בחלק הפנימי של הרגל, וירוק וצהוב בחלק החיצוני. לייפציג לא עובדת לפי החוקים של כולם, היא פשוט שמה פס. לייפציג אולי קונה הצלחה, אבל בדרך הכי נכונה שיש. ולגבי ההיסטוריה שחסרה? "אפילו מסע בן אלף מילין מתחיל בצעד אחד קטן".

רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.