בשל ספק בממצאי משטרה: נהג זוכה מתאונה

נהג הואשם שסטה מנתיבו והתנגש ברכב אחר וכל המעורבים נפצעו קשה. הוא הורשע, אבל בערעור במחוזי נידונו הממצאים של הבוחן המשטרתי

עו"ד רומן קוגן | פסקדיןפורסם: 06.07.20 , 18:14

בית המשפט המחוזי מרכז לוד קיבל לאחרונה ערעור של נהג שהורשע בגרימת תאונת דרכים קשה בינואר 2015 בכביש 60: ההרשעה בבית הדין לתעבורה התבססה בעיקר על ממצאי הבוחן המשטרתי שקבע שהנהג סטה ממסלולו וחצה קו הפרדה רצוף, אבל השופט חגי טרסי מצא קשיים בממצאים וזיכה אותו מחמת הספק.

לפי כתב האישום, במהלך נסיעתו סטה הנאשם שמאלה לנתיב הנגדי, תוך חציית קו הפרדה רצוף, והתנגש ברכב מסחרי מסוג פולקסוואגן שנסע כדין לכיוון השני. כתוצאה מהתאונה נגרמו חבלות קשות לנהג המעורב ולנוסע ברכבו וכן לנאשם עצמו.

בית המשפט לתעבורה הרשיע את הנאשם וגזר עליו עונשים חמורים, כולל מאסר בעבודות שירות, מאסר מותנה ופסילה ממושכת. הכרעת הדין התבססה על גרסת הבוחן המשטרתי שקבע כי נקודת האימפקט (המפגש בין הרכבים) נמצאה בנתיב נסיעתו של הרכב השני. זאת, בין היתר, לנוכח קיומם של חריצים בכביש וקרע באספלט שנמצאו בנתיב הנסיעה הנגדי.

בית המשפט כי חוות -הדעת שהוגשה מטעם ההגנה ושקבעה כי ההתנגשות התרחשה במסלול נסיעת הנאשם הייתה מגמתית ולא הצביעה על נקודת אימפקט מדויקת.

(צילום: shutterstock)

הנאשם ערער על הכרעת הדין וטען כי לא ניתן משקל ראוי לספקות שעלו בגרסת הבוחן. השופט חגי טרסי כתב שמתעוררים סימני שאלה ממשיים ביחס לדוח הבוחן שמקשים על הרשעת המערער.

ראשית, מתעורר ספק ביחס למיקום נקודת האימפקט. בתמונות שצילם הבוחן נחזים להיראות חריצים נוספים באספלט המובילים מתוך נתיב נסיעתו של המערער על עבר אותו קרע בכביש שזוהה על ידי הבוחן כנקודת האימפקט, ושממנו מובילים סימני חריצה נוספים אל עבר המקום בו נעצר רכב המערער לאחר התאונה.

נתון זה עשוי להיות בעל חשיבות, שכן אם אכן מדובר בסימני חריצה שהותיר רכבו של המערער באספלט בעקבות התאונה, הרי פירוש הדבר הוא כי האימפקט הראשוני התרחש בעת שרכבו של המערער נסע בנתיבו שלו, ולא בנתיב הנגדי. הבוחן בחקירתו לא סיפק הסבר לתהייה המתעוררת מהתיעוד החזותי שבתמונות.

שנית, הבוחן ערך סימני גיר בזירת האירוע, לדבריו, כדי להדגיש את מיקום החריצים בכביש. מהתמונות עולה בבירור כי סימוני הגירים מתחילים בתוך נתיב הנסיעה של המערער. הבוחן לא סיפק כל תשובה לתמיהה כיצד משתלבת קביעתו כי האימפקט היה בתוך נתיב הנסיעה של הרכב המעורב עם העובדה כי סימני הגיר המתייחסים לרכב המעורב מתחילים עמוק בתוך נתיב הנסיעה של המערער.

לבסוף, ניתן לזהות בבירור סימני בוץ בסמוך לצד השמאלי של רכב המערער. הסימנים ממוקמים כולם בתוך נתיב הנסיעה של המערער. הבוחן הסכים כי הסימנים קשורים לתאונה ונגרמו מהזעזוע שעבר הרכב והדבר תומך בגרסת ההגנה כי בזמן ההתנגשות היה רכב המערער בנתיב שלו.

זאת ועוד, בשום שלב לא נעשה כל ניסיון מטעם הבוחן לערוך את השחזור הנדרש ולהבהיר היכן היה כל אחד מהרכבים ממוקם על גבי הכביש בעת התרחשות התאונה. לאור זאת קבע השופט כי אשמתו של המערער לתאונה לא הוכחה מעל לכל ספק סביר. בנסיבות אלה הכרעת הדין המרשיעה בוטלה וכך גם גזר הדין.