שתף קטע נבחר

אדישות של רוכשי משק עלתה להם 200 אלף ש'

לפני 11 שנה קנה זוג שטח במושב בן שמן, אך עד היום הם לא פעלו מספיק להעביר את הזכויות על שמם. בביהמ"ש נקבע שהם פגעו במוכרת הנחלה

בית משפט השלום ברחובות קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה שמכרה ב-2009 את הנחלה שלה במושב בן שמן לבני זוג, ועד היום לא בוצע רישום הזכויות על שם הקונים. השופט ישראל פת קבע שעיקר הכשל נעוץ בהתנהלות הרוכשים, ועליהם לפצות את המוכרת על הנזקים שנגרמו לה – בעיקר העובדה שלא קיבלה את מלוא הסכום על המכירה.

 

התובעת סיפרה שבמאי 2009 נכרת הסכם מכר בינה לבין הנתבעים שהיו אז בני זוג (בהמשך הם נפרדו). בהסכם נקבע שהתמורה עבור המשק תהיה 4.5 מיליון שקל, כשמתוך סכום זה 1.2 מיליון שקל יופקדו בנאמנות בידי בא כוחה במטרה להבטיח את העברת הנחלה על שם הנתבעים.

 

לדבריה, הנתבעים קיבלו את הנכס לידיהם אך לא שיתפו פעולה בהעברת רישום הזכויות על שמם, וההליך לא הושלם עד היום - מה שמנע את שחרור כספי הנאמנות ולטענת התובעת גרם לה נזקים ישירים ועקיפים. כך, בין היתר, בעקבות שינוי בהלכה המשפטית ב-2014 היא חויבה בהיטל השבחה, שאותו לא הייתה נדרשת לשלם אם הנתבעים היו פועלים להשלמת העסקה בזמן בהתאם להסכם המכר.

אילוסטרציה (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

הרוכשים טענו מנגד שהעיכוב לא באשמתם. הם ציינו שלאחר הרכישה דרשה מהם האגודה השיתופית של המושב תשלום דמי כניסה בסך 60 אלף שקל. הם סירבו בטענה שהדרישה לא חוקית, וציינו כי פנו לרמ"י בנושא והיא הודיעה למושב שמדובר בגבייה אסורה, אך המושב נותר בעמדתו.

 

בנסיבות אלה הם לא הוכרו כחברי האגודה השיתופית ורמ"י נמנעה מהנפקת שובר דמי הסכמה לעסקת המכר - תנאי הכרחי להעברת הזכויות בנחלה. לטענתם, לפי ההסכם מוטל תשלום דמי הכניסה על המוכרת, ואם היא רצתה לקדם את הרישום היא הייתה צריכה לשלם אותו.

 

בנוסף, ב-2014 הודיעה רמ"י כי בשל חריגות בנייה בנחלה לא ניתן לקדם את הליך העברת הזכויות ויש לטפל קודם בהסרתן. בני הזוג לשעבר טענו כי בנחלה נעשתה בנייה של סככות ובית ספר לרכיבה עוד בתקופת התובעת ויש לייחס לה את החריגות.

 

השופט ישראל פת קבע כי על פי הסכם המכר מוטל תשלום דמי הכניסה, כמו כל תשלום לאגודה, במפורש על הרוכשים. הוא התרשם שעיקר העיכוב נבע מהמחלוקת באשר לתשלום דמי הכניסה. נקבע שככל שהיו משולמים דמי הכניסה, "כדור השלג האימתני שהלך וגדל מאז ועד היום היה נמס ונעלם כלא היה". צוין כי את הסוגייה ניתן היה לפתור באמצעות הפקדת הכספים בנאמנות או תשלום תחת מחאה.

 

באשר לתקופה שלאחר 2014 קבע השופט שהעיכוב נגרם בשל השימושים החורגים. גם עיכוב זה ניתן היה להביא לסיום במהרה תוך הפסקת שימושים אלה ושמירת הטענות בעניין (ככל שהיו) כלפי התובעת. ואולם, בני הזוג התנהלו בעצלתיים ולא פעלו להסרת החריגות במהירות הנדרשת והאפשרית.

 

השופט הדגיש כי הנתבעים הפרו את הסכם המכר בכך שלא פעלו כמיטב יכולתם תוך שיתוף פעולה מלא עם התובעת לצורך קבלת האישורים הנדרשים והתנהלו באדישות.

 

בסופו של דבר חויבו הנתבעים לפצות אותה ב-217,551 שקל על ריבית והצמדה שצורפו בשל העיכוב לדמי ההסכמה ששולמו מכספי הנאמנות, על חיובה בהיטל דמי ההשבחה, ועל עוגמת נפש. מהסכום קוזז חלקה של המוכרת בדמי שימוש ששולמו בגין השימושים החורגים בנחלה, בסך 28,859 שקל. הנתבעים חויבו בשכר טרחת עו"ד של 44,922 שקל והחזר אגרה.

 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • ב"כ התובעת: עו"ד הדי רביב
  • ב"כ הנתבעים: עו"ד יורם אבירם ועו"ד מרינה כהן
  • עו"ד רז בן-ארצי עוסק בדיני מקרקעין
  • הכותב לא ייצג בתיק
  • ynet הוא שותף באתר פסקדין

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
אילוסטרציה
צילום: shutterstock
צילום: נעה בן ארצי
עו"ד רז בן-ארצי
צילום: נעה בן ארצי
מומלצים