לצעוד ולא לשכוח: אסור לוותר על המסעות לפולין
זו חובתנו המוסרית כלפי הנספים והניצולים. נדרנו לעולם לא לשכוח. זו חובתנו להבטיח שלעולם לא עוד, לא לעם היהודי ולא לאף קבוצה אחרת. זו חובתנו להנכיח את השואה בחיי הנוער, לא רק בסרטי שחור-לבן מרוחקים. יו"ר מצעד החיים מזהיר: הקולות הקוראים לביטול המסעות של בני הנוער לפולין, הן מישראל והן מפולין, מסוכנים
| פורסם:23/08/2021
יש דברים שלא מספיק להבין מהראש. יש אירועים שגם אם נלמד עליהם עשרות שעות בכיתה ממוזגת, לא נתפוס באמת את עוצמתם. יש לקחים שאפשר להפנים רק כשדורכים על האדמה, כשנוגעים בקירות, כשמריחים את האוויר. השואה, הפשע הנורא בתולדות האנושות, הוא כזה.
לביקורים במחנות ההשמדה תפקיד משולש: בראש ובראשונה, הצעידה על האדמה הרוויה בדם בני עמנו היא חובתנו המוסרית כלפי הנספים והניצולים. נדרנו לעולם לא לשכוח, נשבענו שלפיד הזיכרון יבער לעד. הצעידה בגאון, בראש מורם ולב שותת, עם דגל ישראל, במקומות שבהם נטבחו מיליוני יהודים - היא מימוש צוואתם האילמת. או במילותיו של הנשיא ריבלין: "כל פסיעה במצעד הזה היא צעד בהיסטוריה של העם היהודי".
התפקיד השני של המשלחות האלו הוא קריטי לא פחות: להבטיח שלעולם לא עוד. לפני שהתפרצה הקורונה לחיינו, צעדו מדי שנה עשרות-אלפי משתתפים מכל רחבי העולם, ובהם גם פולנים רבים, יהודים ושאינם, בני נוער לצד ניצולי שואה, דור שני לשורדים, מנהיגי מדינות העולם, שרים ומקבלי החלטות. כולם פסעו על המסילה בין אושוויץ לבירקנאו במסגרת מצעד החיים.
החוויה הזו, כפי שהראו עשרות מחקרים, משנה את החיים של המשתתפים. הם חשים מחויבים לפעול למען עולם סובלני יותר ונגד אנטישמיות, גזענות וקיצוניות. בימים של גזענות ואנטישמיות משתוללות, זו שליחות חשובה מאין כמותה, שליחות שהם לא היו מקבלים על עצמם בשום דרך אחרת. מחקרים מצאו, למשל, ש-54% ממשתתפי מצעד החיים הפכו לסובלניים יותר כלפי קבוצות אחרות.
המסעות האלה מלמדים צעירים ובני נוער את העבר. מראים כיצד הזוועות לא התקיימו ב"פלנטה אחרת" (מתוך עדותו של ק. צטניק במשפט אייכמן), אלא התרחשו ממש כאן, במרחק כמה שעות טיסה, על ידי בני אדם. זהו שיעור שלא ניתן ללמוד בשום דרך אחרת. הממדים של השואה מפלצתיים מכדי להכילה מקריאה בספרים או צפייה בסרטים. אדרבא, התמונות בשחור-לבן עלולות לעורר אצל הצעירים ריחוק, כאילו מדובר בסיפור ישן נושן שלא נוגע אליהם. מול הר האפר במיידנק הם נשברים בבכי. לראשונה, הם מתחילים להבין.
לצעוד, על אף המחלוקות
הקולות הקוראים לביטול המסעות של בני הנוער לפולין, הן מישראל והן מפולין, מסוכנים לזיכרון השואה. אסור לתת לחילוקי דעות להשפיע על המפעל החינוכי החשוב הזה. היו לישראל מחלוקות עם פולין בעבר, והן התקיימו כאשר המשכנו לצעוד, וכך צריך לעשות גם הפעם.
שמואל רוזנמןיוסי זליגר
ב-2018, בשיאה של מחלוקת בין המדינות על רקע חוק אחר, השתתף נשיא פולין, אנדז'יי דודה, במצעד החיים לצד נשיא המדינה דאז, ראובן ריבלין. "אנו מעלים יחד את זכר הקורבנות, כדי לזכור ולהמשיך ולהנציח את ניצחון החיים על המוות", הוא אמר אז בנאומו אל מול המשרפות של בירקנאו. אני מקווה שהשלטונות בפולין יוכיחו לעולם שוב כי הם אינם נגד חינוך השואה, ולא יפגעו במסעות החינוכיים לפולין.
פולין בוחנת את ביטול המסעות לפולין: "ממשלה אנטישמית, לקחו את המסע בשבי" (צילום: אסף חן)
כולם חייבים להסכים ולהתחייב כי אסור להפסיק את המסעות. בשנתיים האחרונות, בהן נבצר מאיתנו מלצעוד, החלל הזה מורגש היטב. עשרות-אלפי בני נוער, מישראל ומהעולם, כנראה כבר לא ישלימו את הפער של ביקור במחנות ההשמדה. אם הסיורים יופסקו זו תהיה בכייה לדורות. את זיכרון השואה חייבים להשאיר מחוץ למחלוקות, גם אם הן קשות.
- הכותב הוא יו"ר "מצעד החיים"
