אני מתאימה?

האמת, יכולתי למכור לכם על פני 10 דפי פוליו צפופים כמה וכמה סיפורי גבורה מנופחים. היתי מספרת לכם שאני, כל הצבא שלי ישנתי בשטח, במדבר ובאוהל, ומשמיטה את הפרטים הקטנים על מצעי הפלנל הפרחוניים והשמיכה שלי לעונת המעבר...
היתי מספרת לכם שאני, תא"ל אלי אמיתי ועוד כמה בכירים אכלנו יחד מאותו המסטינג, אבל כמובן שהיתי משמיטה את העובדה שגם בבסיס הכי נידח יש קיוסק. הייתי מספרת שטיילתי בכל העולם ושממש חרשתי את המזרח הרחוק, אבל לא הייתי מזכירה שבעצם ישנתי במלונות חמישה כוכבים וה"טרק" הכי ארוך שעשיתי היה סובב קניונים ברחוב אורצ'ארד בסינגפור.
ולמרות שאני חושבת שאתם מחפשים מישהי כזאת עם סכין בין השיניים, אחת שבשבילה שק שינה שקול למזרון קפיצים, אחת שמתייחסת לאבק באוכל שלה כתבלין זעפרן, אחת שחושבת שהניחוח שעולה מאנשים שלא התקלחו שבוע צריך לשמש השראה ליוצרי הבושם החדש של קלווין קליין - אני מצטערת אני לא כזו.

אבל בכל זאת

אני מציעה את עצמי בכל זאת למסע מלכת המדבר, כמו שאני, אחת שחושבת שגאפ זה לא פער אלא סוג של מדים, שחושבת שאם יש כביש אין סיבה לג'עג'ע על הג'בלאות מסביבו, ואם יש איזה מלון בסביבה אז אני כמובן אעדיף לישון בו. אין לי שום ספק שניחוח גופי אחרי עשרה ימים ללא מקלחת ישמשו השראה להתאבדות ולא לדיוטי פרי, ואין לי ספק שיהיה לי קשה.
אבל, וזה אבל חשוב מאד, זה נראה לי כדאי וכזאת אני, אני חושבת שאם אין כביש בסביבה, זאת לא סיבה לא להגיע. אני חושבת שאם אין מלון אז זאת לא סיבה לוותר, אני מבטיחה (כי אני מכירה את עצמי) לשמור תמיד על חיוך, על רוח טובה, לקום תמיד בזמן, להיות חברה ולקטר רק כשקשה באמת.
אז אם זה נראה לכם בכל זאת, ואתם רוצים אחת כמוני שעשתה הכל אבל ליד, ורוצה, מאד רוצה לנסוע אתכם, אז כל מה שנותר לי להגיד זה תודה.