שתף קטע נבחר

חיידק טורף

הרצח אופי של אלי גוטמן, הקללות של הלוזונים, האיומים ברצח של אוהדי נתניה, הב-מ-וו ההרוסה של דני לוי והאוהדים הפצועים של מכבי חיפה. עם כל הכבוד לכדורגל, זו היתה עונה בה האלימות הפכה לחיידק טורף, ולגברי לוי אין שום תרופה

בלוקים ויריקות זכרונות אלימים הקץ לטיוח 

"אני חרד מהרגע בו יקופחו חיים באיצטדיוני כדורגל. אני מקווה שאני טועה, אבל אני יודע שלא", כך אמר אברהם גרנט, מאמנה של מכבי חיפה, לאחר שצפה במחזות האימה באצטדיון קריית אליעזר, שסיימו את אחת העונות האלימות ביותר בכדורגל הישראלי.

התקפה הראשונה

היריה הראשונה נורתה כבר לפני 25 שנה בליגה ב'. על כר דשא חום-צהבהב בעיר רחובות התייצבה מכבי המקומית למשחק נגד מכבי כפר גבירול. במהלך המשחק פרץ אוהד כפר גבירול למגרש (למרות הגדרות וכוח השיטור שהיה במקום), ודקר למוות את כדורגלן מכבי רחובות, מוטי קינד. אז תקף החיידק לראשונה.

המוות אורב בפינה

למרות שנדמה היה שמאז הכל בסדר, שבחיים לא נחזה במראות נוסח הייזל, או הילסבורו או בקרבות רחוב סטייל אייאקס-פיינורד, החיידק האלים הפסיק לכרסם. בשנים האחרונות הכל התפוצץ. התפרץ בגדול. האלימות המילולית והפיזית היתה בכל טריבונה ומגרש. כולם ידעו שהמוות אורב ממש מעבר לפינה.
רגע לפני שהעונה הנוכחית נשכחת ורק הטבלאות נשארות, נחזור לרגע אל כמה מהאירועים הפחות משמחים שהתרחשו.

בלוקים ויריקות

תמונה 1: מקלות, בלוקים ו-9 מ"מ

באוף-סייד-סטורי, מערכון הכדורגל הוותיק של הגשש החיוור על אוהדי בית"ר ירושלים, מתלוננים האוהדים על כך שהם זרקו רק חצץ, מפני שאת הבלוקים גמרו שבוע לפני כן נגד פתח תקווה. שנים לאחר מכן, הפנימו את המסר בשכונת התקווה. בסיבוב הראשון אירחה בני יהודה את הפועל פ"ת עם היו"ר לשעבר, דני לוי, והפה הגדול שלו. בעת שעזב לוי עם בתו הצעירה את המגרש, רדפו אחריו בלוקים ששיגרו אוהדים מקומיים. הבלוקים החטיאו. במקום לפגוע ביו"ר ובבתו הם ריסקו את ה-ב.מ.וו השחורה של לוי.

כסף קטן

בשביל אוהדי בני יהודה זו לא היתה תקרית ראשונה: בסוף העונה שעברה הם כבר רדפו עם מקלות אחרי אוהדי הפועל ת"א שהעזו לחגוג להם אליפות בשכונה. באותה עונה ניסה גם בעל תפקיד רשמי במועדון לקצץ רגליים של שופט בסיום משחק. אז בלוקים על יו"ר אורח? עזבו. כסף קטן.

כדור תשע מילימטר במעטפה

לאחר ההפסד ל-מ.ס אשדוד, שלאחריו נשרה בני יהודה סופית לליגה השניה, שלחו האוהדים בכתום מסר ברור ליו"ר הקבוצה, אבישי סולמי: כדור תשע מילימטר בתוך מעטפה. באותו שבוע גם ניסו להצית את משרדי המועדון שבשכונת התקווה.

תזכורת: עם כל הכבוד לילדי השכונה, לנשמה הכתומה ולאותנטיות, שאף אחד לא יתלונן אחר כך שנדבקת תדמית למקום מסויים, שיש מגרשים אליהם אוהדים נמנעים מלהגיע, ושהיו מי שנשמו לרווחה כשבני יהודה ירדה להתאוורר קצת בליגה השניה.

תמונה 2: השולפים

על האחים לבית לוזון (אבי, עמוס ושאר החבורה) ממכבי פ"ת אפשר להגיד לא מעט דברים טובים. ובכל זאת, סביר להניח שחיידקי האלימות המתרבים חייכו כשהקשיבו לאוצר המילים בו בחרו להשתמש: ביטויים חדים ואלימים גוייסו על ידם השכם והערב. כמעט במו פיהם גררו הלוזונים את ליגת העל כולה לתחרות יריקות. גם יו"ר הפועל פ"ת, דני לוי, (ההוא מהסיפור הקודם), לא ממש השתדל לסגור את הפה כשצריך.

תחרות יריקות

כך קרה שכמעט כל אורח שהגיע יבש למגרש בפ"ת, נמלט משם מרופד עד לשד עצמותיו במילים חריפות וביטויים מעליבים. כשמכבי ניצחה את הפועל בדרבי זה ממש לא הספיק ללוזונים. הם גם רצו להוריד את היו"ר של היריבה לברכיים, אז הם קראו לו פינוקיו. לוי כמובן לא נשאר חייב. העימות ההדדי הוביל לבסוף לתלונות הדדיות במשטרה (שהוסרו אח"כ כמובן ונגמרו בעוד סולחה).

צרור איומים

מן הראוי להזכיר כאן שהמאלבסים הם בהחלט לא השולפים היחידים בשכונה. גם אוהדי מכבי נתניה, שזעמו בעקבות החלטת התאחדות להפחית להם נקודת ליגה, הוסיפו קיסם למדורה. פקס, עליו היו חתומים מספר אוהדים, שוגר עד אל יושב ראש ההתאחדות לכדורגל ובו איום מפורש ברצח. בנתניה לא הסתפקו בפקס וגם השאירו מספר הודעות טלפוניות שלא השאירו מקום רב לדימיון.

חזור למעלה
זכרונות אלימים

תמונה 3: מקבץ זכרונות

1. "הרגשתי כמו במלחמה. אני חושש לחיי, יותר אני לא מתקרב למגרש הכדורגל בסכנין", כך אמר אורן מוחרר, חלוץ בני סכנין, לאחר שמצא את עצמו מתבצר, יחד עם חבריו לקבוצה, בחדר ההלבשה הרעוע של המועדון. בחוץ שרפו האוהדים את המועדון, את האוטובוס ואת מכוניות השחקנים. בנס הצליח מוחרר לחמוק מהאוהדים, לא לפני ששמשות מכוניתו נופצו והוא נפצע בידו.

2. "מאיימים עליי בטלפון וברחוב", אמר קשר הפועל תל אביב, סלים טועמה כשהופיע יחד עם חבריו בפני וועדת הכנסת שעסקה באלימות בספורט. "אני מקבל שיחות מאוד לא נעימות". בלם הפועל ת"א, שמעון גרשון, הוסיף: "לפעמים אתה רואה בעיניים של האוהדים שהם יכולים לבצע מעשה אלים נגדך".

3. בדרבי הנערים בין הפועל למכבי פ"ת חבט אשכול לוי, אחיו של יו"ר הפועל, דני לוי (כן שוב הוא), באביו של אחד משחקני מכבי. חברי הנהלת מכבי מיהרו להזמין למקום כוח משטרה. ניידת שהגיעה הרחיקה מן המגרש את המכה.

4. אריה זייף, יו"ר התאחדות השופטים מתאר אווירה בליגת העל: "אווירת העליהום על השופטים עלולה לגרור אלימות, וזאת דווקא כאשר כולנו מוטרדים מהאלימות במגרשי הכדורגל. השופטים עושים עבודה מקצועית בנאמנות ובהגינות. גם הם יכולים לטעות לפעמים".

חזור למעלה
הקץ לטיוח

תמונה 4: הקץ לטיוח

בשנות השמונים סבלה הליגה האנגלית ממכה של אלימות קשה מחוץ ובתוך המגרשים. נכון, הבעיה לא נפתרה גם היום לחלוטין, אבל אסונות כמו הילסבורו והייזל ומהומות עם פצועים רבים כבר אין בינתיים. שם הודבר החיידק הקטלני באמצעות החלטות אמיצות. לא באמצעות טיוח שיטתי ומהלכים חלקיים סטייל ישראל.

כשאשת הברזל מכה

מרגרט תאצ'ר, ראש ממשלת אנגליה בשנות השמונים, החליטה למשל להקים יחידות מיוחדות לטיפול באלימות (ולא להסתמך על שוטרים שרבים מהם עומדים עם הפנים למגרש במקום לקהל). תאצ'ר דאגה גם להנפיק תעודות זהות מיוחדות לחוליגנים והחלה לנהל מאגר מידע כנגד הקומץ האלים של כל קבוצה. אז נכון שעדיין יש אלימות, אבל מימדי המגפה בהחלט נבלמו. כן, גם הורידו גדרות באנגליה. אבל קודם כל ניסו באמת להתמודד ממש עם המחלה.

פרקים מיומנו של חיידק

"אנחנו לא אשמים ואני לא מבין מה אתם רוצים מאיתנו", צרח גברי לוי, רגע אחרי שילד וילדה אושפזו במצב קשה בבית החולים רמב"ם בחיפה בעקבות 'חגיגות' האליפות של מכבי חיפה. כמה פעמים כבר שמענו את זה: כשכבר קורה כאן משהו, אז אף אחד כמובן לא אשם, מקסימום ה-ש.ג. 41 פצועים היו בחיפה. שניים קשה. ואיך הגיב היו"ר? בצרחות על ניב רסקין, עיתונאי שבסך הכל ניסה לשאול שאלות. וכשהראש צורח וממאן להקשיב, פלא שהגוף בוער ושהנפגעים ממש מעבר לפינה?

באופן תיאורטי בלבד, לוי כמובן צודק. ההתאחדות באמת לא אחראית למה שקרה בחיפה, למרות שיש מעבר. לוי הרי עומד בראש גוף שמנהל את הכדורגל בארץ ואמור לייצג גם משהו. לא רק לחלק הזמנות. במקום לטמון את הראש בביצת קרית אליעזר, חייב לוי להבין עכשיו ומיד שאנחנו רגע לפני האסון הבא. שממש מחר יכולים להיהרג כאן ילדים רק בגלל אהבתם למשחק.

טיפול שורש

במקום לדבר על הורדת גדרות, לפני שמטפלים בבעיה הכוללת, עדיף לעצור רגע ולעשות רפורמה של ממש. הורדת גדרות בלבד תגרום לכך שבמשחק טעון בין הפועל ת"א לבית"ר ירושלים יקפצו אוהדים לכר הדשא ויבעטו בשופט כבר בדקה עשירית סתם כי הוא שרק פנדל לאחת הקבוצות.

כדי להדביר את חיידק האלימות, חייבים להשקיע בחינוך בני הנוער ולהעניש בחומרה רבה ובולטת את השחקנים והקבוצות שהאוהדים שלהן מתפרעים. אפשר גם לחייב כוכבים וקבוצות שהורשעו באלימות להופיע ולהרצות בפני שחקנים צעירים על חשיבות ההגינות בספורט. אחרי כל זה אפשר יהיה אולי להסיר גם גדרות.

אבל האם מישהו באמת חושב שגברי לוי יכול להנהיג את הרפורמה כזו? האם מישהו באמת שחובב תקשורת כמו לוי מסוגל להתמקד בעבודה שחורה של הסברה וחינוך? משימה מקיפה וחשובה שכזו גדולה על גברי לוי. מדובר בעבודה יסודית ומקיפה מדי בשבילו.

הקיץ הזה

עכשיו זה הזמן. הקיץ. עכשיו חייבים לטפל בחיידק האלימות. לבוא ערוכים לעונה הבאה. לא להסתפק שוב בפלסתר לחולה סרטן. הגיע הזמן לתכנן רפורמה, לערב בה את ראשי הקבוצות ולקבל גיבוי מספק מהפוליטיקאים.

רק אם ניקח את הדברים ברצינות נזכור אולי את המקרה הכל כך עצוב של מוטי קינד ז"ל כמקרה הכי עצוב שקרה אי פעם בכדורגל הישראלי, ולא כהתחלה מינורית של מחלה קטלנית.

חזור למעלה
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ארכיון
הגשש החיוור. גמרו את הבלוקים
ארכיון
צילום: דודו פריד
דני לוי. האיש והלבנה
צילום: דודו פריד
צילום: גלי תיבון
ה"קומץ": שלח את גוטמן לאשפוז
צילום: גלי תיבון
מומלצים