אלה הם חיינו
בימים אלה רואה אור דו"ח "סימני חיים", שמבקש להציג תמונת מצב עדכנית בנושא הסביבה בישראל. האם ספרות סביבתית, שבארה"ב כבר מזמן הפכה לשם דבר, מעידה על בשלותה של התנועה גם בארץ?
הכל התחיל באמריקה
תחילתה של הספרות הסביבתית העולמית המפורסמת הינה דווקא בארה"ב. המפורסמים שבכותבים הראשונים הם המסאי והפילוסוף רלף וולדו אמרסון (1803-1882), שחיבורו הידוע Nature היה בין הכתבים הראשונים של התקופה הרומנטית של התנועה הסביבתית בארה"ב. יש רבים המזהים את הנרי ת'ורו (1817-1862) , גם הוא מסאי ופילוסוף, כממשיך דרכו של אמרסון. ספרו המפורסם, Walden , על חווית חייו במשך כשנתיים בהתבודדות ליד אגם וולדן, משמש עד היום כמקור השראה לשומרי טבע רומנטיקנים.
אחד הספרים החשובים ביותר שהניעו את התנועה הסביבתית העולמית והביאו למיסודה היה Silent Spring ("אביב דומם") של הביולוגית והסופרת רחל קרסון. הספר, שהתפרסם ב-1962, עסק בעיקר בשימוש יתר בחומרי הדברה מקבוצת האורגנו-כלורינים, ובאופן פרטני יותר ב-DDT. עם זאת ש"אביב דומם" עסק בחדירה של חומר זה לשרשרת המזון ולנזקים הבריאותיים והסביבתיים החמורים שנגרמו לתושבי ארה"ב, לכאורה נושא מאד טכני ואפור, הספר התאפיין ברמת כתיבה ספרותית גבוהה. במידה רבה "אביב דומם" היה החיבור שהצית את האקטיביזם הסביבתי בארה"ב ואחר כך בעולם.
שתי תוצאות חשובות נבעו מפרסום הספר: הראשונה, הקמתה של הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה, EPA, ב-1970, והשניה, ה- DDT נאסר לשימוש ב-1972 בארה"ב ובשנים שלאחר מכן יצא החומר מכלל שימוש בשאר מדינות העולם (שימוש מועט נעשה בו עדיין במדינות עולם שלישי להדברת המלריה ובישראל להדברת זבוב החול).
המסורת של הכתיבה הספרותית הסביבתית נמשכת עד היום ומהווה את נשמת אפה של התנועה הסביבתית האמריקאית. די עם נזכיר את Our Stolen Future שהתפרסם לראשונה ב-1996 ושהוכרז כ"אביב דומם" של שנות ה-90. הספר, שחולל סערה, עסק בכימיקלים חדשים דמויי הורמונים הנפוצים בסביבה וגורמים להפרעות בריאותיות חמורות, בעיקר במערכת האנדוקרינית.
ובישראל כמו בישראל
בהשוואה לארה"ב, הספרות הסביבתית בישראל נמצאת בחיתוליה. אם נתעלם מהמגזינים השונים שהתפרסמו בתחום זה בעבר וחלקם עדיין מתפרסם (כ"ירוק כחול לבן" , "ארץ וטבע" ו"טבע הדברים"), הרי שניצניה של הספרות הסביבתית נראים רק בשנתיים האחרונות. ניסיון ראשון לקבץ מסאות סביבתית עברית נעשה על ידי רוביק רוזנטל בגיליון מס' 21 של המגזין "פנים". בגיליון שכותרתו "עולם מטורף יפה – רגע לפני האסון האקולוגי", קובצו מסות ומאמרים של כותבים מדיסיפלינות שונות והתקבלה תחושה כאילו קיים ז'אנר סביבתי מבוסס בישראל.
כציון דרך נוסף, ניתן לציין את ספרו של ד"ר אלון טל, מייסד "אדם טבע ודין" ומי ששימש עד לאחרונה כיו"ר חיים וסביבה – ארגון הגג של ארגוני איכות הסביבה בישראל. ספרו "Pollution in a Promised Land: An Environmental History of Israel" עוסק בתולדות התנועה הסביבתית בישראל ובניגודים שבין האתוס הציוני של "נלבישך שלמת בטון ומלט" לבין התוצאה – זיהום סביבתי נרחב וכרסום בשטחים הפתוחים ברחבי ישראל. ספר אחר שהתפרסם במקביל לספרו של אלון טל וגם הוא סוקר את התפתחות התנועה הסביבתית בישראל דרך עיניו של "מר סביבה", ח"כ לשעבר יוסף תמיר (מייסד "חיים וסביבה" ומשמש עד היום כנשיא הארגון), הוא ספרו של יוסי גולדשטיין – "הבגידה בארץ הבחירה - האיום הסביבתי-חברתי" (כתר, 2002).
למרות ניצנים ספרותיים אלו עדיין מורגש חוסר אמיתי בספרות סביבתית "יפה" ובתרגומים חדשים ומחודשים לספרים שפורסמו בחו"ל.
קריאת חובה
ספרות סביבתית אחרת שהתפתחה בשנתיים האחרונות בארץ הינה זו העוסקת במדיניות סביבתית או במחקרים שונים בתחום הסביבה. במידה רבה, המרכז למדיניות סביבתית שליד מכון ירושלים לחקר ישראל אחראי להתפתחות תחום זה. ארגון נוסף , שקידם במידה רבה את הספרות הסביבתית בישראל, הינו מרכז השל - המכון לחשיבה ומנהיגות סביבתית. המרכז, שמהווה ארגון המקדם את חשיבת הקיימות (Sustainability ) בקרב מקבלי החלטות ומנהיגים קהילתיים, חבר בשנים האחרונות למרכז למדיניות סביבתית שליד מכון ירושלים ולהוצאת בבל, ומוציא לאור, בעברית, את דו"ח "סימני חיים – Vital Signs". הדו"ח מהווה את ספינת הדגל הספרותית של מכון Worldwatch.
המכון שם לו למטרה לקדם את התפתחותה של חברה בת קיימא ומזה למעלה מ-20 שנה הוא מפרסם מחקרים שמטרתם להביא לידיעת הציבור הרחב ומקבלי ההחלטות מידע אינטגרטיבי אודות מצבו הסביבתי של העולם. סימני חיים – Vital Signs, שהחל רואה אור ב-1992, מציג מדדים סביבתיים וסקירות השוואתיות בתחומי הסביבה. בשנים האחרונות, עם המעבר העולמי משיח הגנת הסביבה העוסק רק בתחום הסביבתי לשיח של קיימות המשלב אלמנטים של חברה, סביבה וכלכלה, עוסקים הדו"חות באינטגרציה של מדדים סביבתיים חברתיים וכלכליים.
באמצעותם דו"חות אלה, מבקש מכון Worldwatch לשרטט את הפוטנציאל הגלובלי להפוך לחברה בת קיימא. בשלוש השנים האחרונות הדו"ח יוצא לאור בשיתוף UNEP - תכנית הגנת הסביבה של האו"ם, ובכך קנה לו מעמד של דו"ח המקובל על המימסד הסביבתי הבינלאומי. אחת הביקורות, של ה-BBC Wildlife Magazine , המצוטט על גב הדו"ח, טוען ש"סימני חיים הוא עבור הסביבה מה שאינדיקטורים של שוק המניות הם עבור הסיטי (של לונדון)". גדולת הדו"ח היא ביכולתו לאגד את כל המידע הקיים בנושא ולעבדו לתמונת מצב של כדור הארץ לשנה הנתונה. הדו"ח הוא אכן "קריאת חובה" לכל מי שרוצה לעסוק ברצינות בתחום הסביבה.
סימנים של תקווה
דו"ח סימני חיים 2003 היוצא לאור בעברית זו השנה הרביעית, בשל הרבה יותר מקודמיו. כקודמיו, מכיל הדו"ח תרגום של הדו"ח האמריקאי וחלק ישראלי - "סימני חיים 2003 – ישראל". התרגום, בדרך כלל , זורם, עכשווי ומובן (לקריאת פרק ההקדמה מתוך הדו"ח לחץ כאן).
החלק המתייחס למדדי סביבה ישראליים תואם הרבה יותר מבעבר את הפרקים האמריקאיים, ויש השנה גם דגש רב יותר על התרחבות הפערים החברתיים והתופעות השליליות של הפער החברתי, הבאים לידי ביטוי בכרסום בשירותי הבריאות ובסל התרופות.
למרות בשלותו, לוקה החלק הישראלי של הדו"ח לעיתים בהיעדרו של מידע בסיסי שהיה חייב להיכלל בדו"ח. כך, לדוגמא, בפרק העוסק בגידול במספר המכוניות בישראל, פרק שיש לו מקבילה אמריקאית, מצוין כי "אנו עדים לגידול חסר תקדים בהיקפי השימוש ברכבת" ומכאן "עולה כי מוקדם להספיד את התחבורה הציבורית". הטיעון נכון, אך אילו היה מוזכר כי ב-2003 קיבלה ממשלת ישראל החלטה חסרת תקדים להפוך את רכבת ישראל לחברה ממשלתית ולהשקיע בה 24 מיליארד שקל(!), לא היה צריך להסתייע בנתונים הסטטיסטיים בלבד על מנת לחזק טיעון זה. היעדר איזכור של החלטת הממשלה מעיב על הביטחון שיש לקורא ההדיוט במכלול המידע שמובא בפרק.
האם דו"ח סימני חיים 2003 הבשל יותר מצביע גם על הבשלה של התנועה הסביבתית בישראל? האם נזכה גם לספרות סביבתית "יפה" דוגמת הספרות הסביבתית האמריקאית? ימים יגידו.
ד"ר דב חנין, יו"ר עמותת חיים וסביבה, יתארח היום, ב', ב-15:30, בפורום איכות הסביבה ויענה על שאלות הגולשים.
* הכותב הוא מנהל פורום איכות הסביבה ב- ynet
לפנייה לכתב/ת 
