הטובים ביותר: משחקי תפקידים

משחק השנה: Final Fantasy X-2

המשחק החדש בסדרת Final Fantasy הפתיע כאשר מקום ליצור עולם חדש ולזכות בספרה רומית משל עצמו, העז להמשיך את עלילתו של אחד ממשחקי הסדרה הקודמים. רבים שאלו עצמם – האם זהו משחק שראוי להיקרא Final Fantasy? התשובה התגלתה כחיובית בהחלט, אך רק בתנאי שאתם יודעים למה לצפות.

Final Fantasy X-2 הוא משחק של הנאה וכיף, לא דרמה ועומק. שלושת הדמויות הראשיות - יונה, ריקו ופיין – מסתובבות בעולם על גבי ספינה מעופפת ומבצעות משימות שונות בחיפוש אחר חפצים עתיקים הקרויים ספירות. הן נאבקות בציידי ספירות אחרים, חושפות כמה סודות עתיקים, ומגלות פרטים חדשים על העבר של עצמן - אבל רוב הזמן הן פשוט נהנות, ואנחנו איתן.

בפני השחקן פתוחות בכל עת עשרות משימות שהוא מוזמן להשלים לפי רצונו, חלקן מורכבות ממיני-משחקונים שונים ומשונים ואילו אחרות כוללות מספר רב של קרבות שנעשים בזמן אמת והם מהירים מאוד ונמשכים לא יותר מדקה או שתיים. מערכת שיפור הדמות פשוטה ומציעה עשרות יכולות מיוחדות, והשיטה החדשה להחלפה בין מקצועות, הקרויים כאן Dress Spheres, מוסיפה למשחק לא רק עומק אסטרטגי מסוג חדש אלא גם הרבה יופי וצבעים – מעבר להמולת הקרב הרגילה הגיבורות גם מחליפות תלבושות ללא הפסק, בסצינות קצרות ויפהפיות שהן אישיות לכל אחת מהן בנפרד.

FFX-2 איננו המשך לסדרת Final Fantasy אלא משחק בעל אופי ייחודי, והוא מגשים אותו בהצלחה יוצאת דופן. זהו תרגום דיגיטלי של האישיות של ריקו: פצצתי, מעט מהיר, וכל מה שהוא רוצה לעשות זה כיף.

מועמד: Disgaea: Hour of Darkness

חובבי האסטרטגיה בתורות, מצאתם את הגביע הקדוש. Disgaea: Hour of Darkness מכיל כל כך הרבה אפשרויות קרביות, דמויות, יכולות, מסכים, קומבואים, והחלטות אסטרטגיות, שאפשר היה להשתגע אילו הן לא היו מסודרות באופן נוח לשליטה, וגם אין חובה להשתמש בכולן.

לאהרל, נסיך העולם התחתון, מתעורר מתרדמה של שנתיים ומגלה כי אביו מת – הוא נחנק על ידי בייגלה. זהו משחק מבודח, משועשע, שמודע לעצמו ולכל הקלישאות של הז`אנר, ובזכות דיאלוגים ודיבוב נהדר מצליח לגרום לשחקן אפילו לצחוק ממש. העלילה מסתעפת במהירות, המפלצות מוזרות בעליל, הקומבואים מלאים באש, פיצוצים ותמרות עשן, או בקצרה – זהו משחק יפני מאוד.

ניתן להתקדם בסיפור על ידי כיבוש שלבים חדשים, להיכנס ל-"עולם החפצים" כדי לחזק את החפצים של השחקן, ולהצביע באספת הנבחרים על חוקים חדשים שישפיעו על המשחק או לגשת אליהם בבקשה ליצור דמויות חדשות בחבורה. ההומור אפל למדי, הגרפיקה ציורית, העיצוב מורבידי, והאפשרויות אין סופיות - מהמשחק הזה תהנו למשך זמן רב מאוד.

מועמד: Arc The Lad: Twilight of The Spirits

מבין משחקי התפקידים שיצאו השנה מתבלט Arc The Lad: Twilight of The Spirits בעיקר בזכות העלילה המורכבת והגרפיקה המהודרת. קאהרג נבחר על ידי הרוחות להיות מושיעו של המין האנושי לקראת האופל המתקרב; דארק נבחר להיות מושיעם של הדיימוס המפלצתיים. למרות שהם רחוקים זה מזה ושונאים כל אחד את גזעו של השני, השניים קשורים בגורלם.

המשחק מלווה את עלילותיהם (הארוכות) של שני הלוחמים, את המאבקים והתהפוכות שכל אחד מהם חווה בצידו שלו של העולם, ובסופו של דבר את המפגש בין שניהם. הסיפור עשוי היטב והוא מעניין ומתקדם ללא הרף. המשחק גם נראה מצוין, בזכות גרפיקה מרשימה ופירוט רב של תלבושות ורקעים. מערכת הקרבות של Arc the Lad מהנה מאוד ומצוידת בכוחות מיוחדים וחפצים, ולמרות שהיא אינה מחדשת הרבה עבור כל מי ששיחק כבר משחק תפקידים-אסטרטגיה בתורות, היא בכל זאת עושה את עבודתה ומספקת בהחלט.

מועמד: Star Ocean 3: `Till the End of Time

Star Ocean 3: `Till the End of Time הגיח במערב קצת מאוחר - יותר משנה לאחר שיצא ביפן. אבל הכותר, שהגיע לארה"ב ולאירופה בגרסת ה-Director`s Cut שלו, נותר פנינה מבריקה בשנה קצת דלה מבחינת משחקי תפקידים קונסוליים. העלילה, שנפתחת בטון די סטנדרטי לז`אנר, מתחילה במהרה להסתבך ומכירה לגיבור שורה של דמויות מעניינות ומוזרות, לכל אחת מהן עבר מסתורי (איך לא?).

גירסת ה-Director`s Cut מציעה שתי דמויות חדשות, שלא היו במשחק המקורי, ואפשרות להילחם מול חבר אחד-על-אחד או לחבור יחדיו כנגד אויב ממוחשב במסגרת מערכת הקרב של הכותר. Star Ocean 3 חורג מהפורמולה המקובלת ומשתמש במערכת קרב מבוססת-פעולה: כל האקשן מתבצע על המסך בזמן אמת, והשחקן שולט באחת הדמויות ומשסף, מטיל כשפים, מבצע התקפות מיוחדות ובעיקר ממלא את המסך באפקטים צבעוניים ומרהיבים.

ממשק הקרב הוא נוח מאוד, והחוויה השונה היא מהנה ומקלה על התסכול הנובע מההיתקלויות המרובות לאורך ההרפתקה. מהנות גם כל פעילויות הצד שמציע Star Ocean מלבד העלילה המרכזית, שאורכה כמה עשרות שעות מהנות, אם גם קצת סטנדרטיות ומוכרות. הטענה האחרונה היא תוצאה של ההפצה המאוחרת של הכותר במערב, והסיבה המרכזית שבגינה `Till the End of Time לא הגיע למקום הראשון בקטגוריה.