מי אתה הסוכן "בבל"?

כארבע שנים לפני מלחמת יום הכיפורים, נכנס גבר מרשים, שברור כי הוא מקפיד מאוד בלבושו ובגזרתו לשגרירות ישראל בלונדון וביקש לדבר עם נציג המוסד. אחרי הרבה ויכוחים ניתן לו מבוקשו. להפתעתו הרבה של האיש, קצין המוסד לא התרגש כשהציג את עצמו בשמו. "אני רוצה לעבוד איתכם," אמר, "למסור לכם מידע שרק בחלומות הכי ורודים קיוויתם לקבל כמוהו. אני רוצה כסף עבור המידע. הרבה כסף. תאמין לי, אתם תשמחו לשלם." המוסדניק ביקש בנימוס מהאיש לעזוב. האיש אמר, "רק תעביר את השם שלי לישראל. אני אבוא שוב בשבוע הבא," ויצא החוצה.

נציג המוסד העביר את השם לישראל. במטה המוסד בבית הדר-דפנה בתל-אביב לא האמינו. הסיפור היה טוב מכדי להיות אמיתי. ש', מפעיל סוכנים ותיק מאוד, יצא מייד לאירופה והמתין לפגישה עם האיש. אחרי שגויס מונה ד', מפעיל סוכנים ותיק של המוסד, להיות המפעיל של המקור היוקרתי, להלן 'בבל'. כפי שניבא בפגישה הראשונה, ישראל היתה להוטה לשלם ל'בבל' עבור המידע שהביא. האיש קיבל הרבה מאוד כסף עבור עבודתו: בין 150 ל200- אלף דולר לפגישה, בערכים של תחילת שנות ה70-. בסך-הכול שולמו לו כשלושה מיליון דולר. לשם השוואה, הרוסים שילמו לאולדריג' איימס, המרגל הבכיר ביותר שהפעילו אי-פעם בתוך הסי.אי.איי, פחות מזה והם עדיין חייבים לו כסף.

בעצם, 'בבל' מעולם לא היה שם הקוד של המקור, אלא רק כינוי של כינוי, שהמציא לו אחד ממחברי ספר זה בכתבת עיתונות, ומאז הפך לכינוי המקובל אפילו בקהילת המודיעין עצמה. את הכינויים האמיתיים של הסוכן הבכיר ביותר שהפעילה ישראל בצמרת מצרים, אוסרת הצנזורה הצבאית לפרסם עד היום.

דווקא שמו האמיתי של האיש, אם להאמין לפרסומי חוץ, נראה שכבר הפך לנחלת הכלל: ד"ר אשרף מרואן, חתנו של נשיא מצרים גמאל עבדל א-נאצר, ואחד מיועציו הקרובים של הנשיא שהחליף אותו, אנואר סאדאת. מרואן, יליד 1934, בן למשפחה מצרית מכובדת, הוא ד"ר לכלכלה שרכש את השכלתו בבריטניה. בשנות ה-60 התחתן עם בתו השלישית והאהובה ביותר של גמאל עבדל א-נאצר - מונה. הנישואים הכניסו את אשרף לחוג הפנימי ביותר של הנשיא המצרי המנוח. הוא זכה למעמד של שגריר נודד, ויצא לשליחויות דיפלומטיות עדינות ברחבי העולם.

בספטמבר 2002 יצא בלונדון ספרו של החוקר הישראלי אהרון (רוני) בְרֵגמן (אין קרבה משפחתית לרונן ברגמן), ההיסטוריה של ישראל. בספר כינה ברגמן את הסוכן 'בבל' בשם "החתן", בגלל קשריו המשפחתיים עם הנשיא נאצר, וטען כי בעצם היה סוכן כפול, שהשתיל מידע כוזב בקודש-הקודשים של המודיעין הישראלי. לאחר פרסום הספר, התראיין מרואן לעיתון מצרי וטען כי המחקר של ברגמן הוא "סיפור בלשי מגוחך". בעקבות אותו ריאיון, העניק אהרון ברגמן ריאיון-נגדי לעיתון המצרי אל-אהראם, ובו אישר מפורשות כי "החתן" הוא אכן מרואן. בריאיון הסביר כי לא רצה לציין את שמו המפורש של מרואן, אך הוא נאלץ לעשות זאת כעת, כדי להגן על שמו הטוב כהיסטוריון. הוא חזר על טענתו, לפיה ההונאה המצרית במלחמת יום הכיפורים הצליחה בראש ובראשונה בזכות האיש הזה. האומנם?

השאלה הזו מסעירה את צמרת קהילת המודיעין הישראלית מאז המלחמה ועד היום. רבים, ובראשם ראש אמ"ן בעת מלחמת יום כיפור, אלוף (מיל') אלי זעירא, טוענים כמו אהרון ברגמן, ש'בבל' היה סוכן כפול, פאשלה אדירה ומתמשכת של המוסד, שהביאה להפתעה המוחלטת ביום כיפור. עבור זעירא ואנשי מחנהו באמ"ן-מחקר, שהושפלו עד עפר לאחר המלחמה בשל הערכותיהם המוטעות, מהווה 'בבל' את האליבי המושלם.

מנגד, טוענים במוסד, אבל גם בתוך המערכת של אמ"ן-מחקר עצמה, שלתיאוריה הזו, בדבר היותו של 'בבל' סוכן כפול, אין כל בסיס. תא"ל (מיל') עמוס גלבוע, שהיה בתפקיד בכיר באמ"ן-מחקר, ולימים ראש חטיבת המחקר, אמר בהקשר לכך: "אני רוצה לקבוע, כאחד שבקיא בחומר, כי זה קשקוש מארץ הקשקושים. לא סוכן כפול ולא בטיח. לא אכנס לפרטים רק אגיד זאת: אף פעם, ואני מדגיש, אף פעם לא קרה שהמקור הוליך אותנו שולל. צמרת אמ"ן היא שהוליכה עצמה שולל. שיתכבד זעירא וילך וידבר עם אחד מהחברים שהיו בוועדת בדיקה פנימית מיוחדת באמ"ן לאחר המלחמה, לפני שהוא מתחיל לדבר על מקורות בפומבי."

ואכן, ועדת בדיקה פנימית של המוסד, שבדקה את פרשיית 'בבל' אחרי המלחמה, מצאה שהוא אינו סוכן כפול. ואם אפשר לחשוד באובייקטיביות של המוסד, שהפעיל את 'בבל', הרי שמונתה גם ועדה של אמ"ן-מחקר ב-1974, שהגיעה לאותן מסקנות. מאז ועד היום נבדקה סוגיית 'בבל' עוד כמה פעמים. המסקנה תמיד היתה אחת: המקור אמיתי ולא כפול. מחקר פנימי על 'בבל' שנערך בידי אדם בעל ניסיון לפני מספר שנים הגיע למסקנות דומות. מצד שני, יש לזכור כי כל ההצדקות נעשו בידי גורמים בעלי עניין שעצם החשד כי מדובר בסוכן כפול מטיל צל כבד בדיעבד על המקצוענות שלהם עצמם.

זעירא מצא תמיכה מסוימת לטענתו בדבר "בבל הכפול" אצל כמה בכירים לשעבר במודיעין, ביניהם אצל אברהם שלום, ראש השב"כ לשעבר, הידוע בכשרונו לאתר מרגלים שתולים של האויב. שלום סיפר בשיחה עם מקורבים לפני מספר שנים כי ראה את תיק ההפעלה של 'בבל' וכי הוא משוכנע כי אכן מדובר בסוכן כפול, מתחילת הדרך.

1973-1972, רומא, קהיר, תל-אביב

מדוע הסיפור של 'בבל' כל-כך מבלבל וטעון עד היום? כדי להסביר זאת צריך לחזור לתקופת הפעלתו. מאז אותן פגישות ראשונות בלונדון פינק 'בבל' את מפעיליו בדיווחים שוטפים מחדרי-החדרים של הצמרת המצרית. הוא ידע לדווח בזמן אמת על פגישות שמנהל נשיא מצרים עם גורמים פנימיים וחיצוניים, על רכישות אחרונות של הצבא, ולא פעם העביר למפעיליו כמויות מרשימות של מסמכים מקוריים. במקרה אחד הוא מסר דיווח מסוים על פגישותיו המכריעות של נאצר עם נשיא ברית-המועצות ברז'נייב בינואר 1970. מסמך גורלי אחר היה השדר הסודי שנשלח מסאדאת לברז'נייב ב-30 באוגוסט 1972. בשני המסמכים תבעו המצרים "נשק תגמול", בנימוק שללא נשק כזה הם לא יוכלו לצאת לשום פעולה צבאית. בבל אמר כי שליטי מצרים הגיעו למסקנה שמטוסי הפצצה לטווח ארוך וטילי "סקאד" הם תנאי מוקדם והכרחי ליציאה למלחמה, ובלעדיהם לא תתקוף מצרים את ישראל.

למוסד היו אינדיקציות אחרות שחפפו את המידע הזה. היתה זו הוכחה נוספת לאמינותו ואיכותו של המקור. בבל מסר גם את תוכניות הצליחה המצריות ואת עדכוניהן, לצד אינסוף פרטי מידע צבאי, מדיני וסתם רכילות עסיסית. 'בבל' עצמו, אגב, כך על-פי איש מוסד לשעבר, הבקיא בפרטים, היה "חשוד" כל השנים בידי מפעיליו בניהול רומנים סוערים עם כמה נשים, ובהן מאוד מאוד ידועות במצרים.

ב-6 בספטמבר 1973, בדיוק חודש לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, פשטו כוחות מיוחדים ללוחמה בטרור של משטרת איטליה, על בית דירות נופש בעיירה אוסטיה, הסמוכה לנמל-התעופה של רומא. הם ידעו בדיוק את מי ואת מה הם מחפשים. בדירה מספר 12 בקומה השנייה הם גילו חוליית מחבלים של אש"ף ושני טילי סטרלה נגד מטוסים, על משגריהם. מפקד החוליה בת חמשת המחבלים, כיום מפקד השב"כ הפלסטיני בעזה, היה אמין אל-הינדי. הוא ואנשיו עמדו לפוצץ מטוס אל-על, על מסלול ההמראה. מספר שעות לאחר מכן נעצרו במלון "אטלס" במרכז רומא יתר חברי החוליה הפלסטינית. התקשורת האיטלקית סימנה את המוסד הישראלי, כמי שהעביר את הפרטים על החוליה ואף ציינה כי ראש המוסד, צבי זמיר, שהה אותה עת ברומא.

לפני מספר שנים פירסם הנספח הצבאי המצרי בלוב באותה תקופה, סלאח א-דין א-סעדאני, את זכרונותיו וחשף, לראשונה, כי מצרים ולוב עמדו מאחורי נסיון הפיגוע. ב-21 בפברואר 73' הפילה ישראל בטעות מטוס נוסעים לובי, שחדר למרחב האווירי שלה בכיוון הכור הגרעיני בדימונה. כמעט כל הנוסעים נהרגו. קדאפי טען כי הפיקוח האווירי המצרי סייע להתרחשות התאונה הטראגית, ודרש מסאדאת לסייע לו בפיגוע-נקמה. סאדאת פחד שקדאפי יהרוס את הפתעת המלחמה המתוכננת והסכים, בלית ברירה. ד"ר אשרף מרואן, יועצו הקרוב של נשיא מצרים ומתאם היחסים עם לוב, מונה בידי סאדאת לארגן את הפעולה. הוא השיג את טילי הסטרלה וצירף אותם לשקים הדיפלומטיים החסינים מביקורת של אשתו, מונה, שנסעה באותה עת לרומא ולא ידעה עליהם דבר.

זמן קצר אחרי שמסר מרואן את הטילים לידיהם של נציגי המודיעין הלובי ברומא, והם מסרו אותם לידי אל-הינדי, נעצרו כולם. אם להאמין לפרסומים באיטליה, הרי שהמהירות בה נתפסו חברי החוליה מצביעה על הידיעות המצוינות שהיו בידי ישראל. א-סעדאני רומז בזכרונותיו כי לשלטון המצרי היה אינטרס ברור לחבל בפעולה הזו. אם כך, הרי שיש ברמז זה כדי לתמוך בסברה כי 'בבל' אכן היה סוכן כפול, שבמקרה הזה שירת באופן מושלם את האינטרסים של שני הצדדים. ישראל קיבלה התרעה על פיגוע רצחני מתוכנן, וסאדאת סיכל פעולה שהתנגד לה.

החומר של 'בבל' הפך חשוב יותר ויותר, ככל שנקפו שנות עבודתו עבור ישראל וישראל הפכה ליותר ויותר תלויה בחומר הזה. מדובר בעצם בבעיה מודיעינית קשה אותה כינה איש אמ"ן, תא"ל אהרון לברן, בריאיון עם החוקר אורי בר-יוסף, במילים, "קללת השפע". לברן, באותן שנים סגנו של ראש חטיבת המחקר, אריה שלו, התוודה שההסתמכות על 'בבל' גרמה לכך שכל עוד הוא לא אמר שיש מלחמה, המעריכים של אמ"ן, ובתוכם לברן עצמו, לא חשבו שיש מלחמה, אפילו אם כל הסימנים האחרים העידו אחרת. לברן (בריאיון לערוץ 1, אוקטובר 2003): "בראש הפירמידה היה לנו את 'בבל'. אחד בדורו. פשוט ללקק את השפתיים. זה היה ממש בוננזה מבחינה מודיעינית. החומר הזה והמקור הזה יצרו מכת סנוורים למודיעין, וכל חומר אחר ירד אוטומטית בדרגה."

בחלק המסווג של דו"ח אגרנט, תואר כיצד התמכרה ההנהגה הישראלית לדיווחיו של 'בבל'. "המדובר בחומר מיוחד ממקור חשוב במיוחד של המוסד", נאמר בדוח הוועדה, "שאותו נוהג המוסד עצמו להפיץ ב'תפוצה גבוהה' במקביל לראש הממשלה, לשר הביטחון ולחיל המודיעין". במילים אחרות: בניגוד לרוב-רובו של החומר המודיעיני, המועבר לקברניטים כשהוא מעובד ומוערך - במקרה של 'בבל', החומר הגולמי, כפי שנכתב בידי האנשים שנפגשו עם 'בבל', בצירוף המסמכים המקוריים שהוא סיפק, הועבר ישירות לראש הממשלה ולשר הביטחון, במקביל להעברתו לאמ"ן-מחקר ולראש אמ"ן. אהרון יריב, ששימש ראש אמ"ן לפני זעירא, כעס על הסידור הזה, ודרש מראש המוסד צבי זמיר להפסיק את ההפצה הישירה. דיין, שראה פתאום שהוא ממודר מחומר הגלם זעם וצרח על זמיר, שחידש את ההזרמה.

כשמונה אלי זעירא לתפקיד ראש אמ"ן, הוא הוסיף גם את שמו של הרמטכ"ל לרשימת מקבלי החומר. ההנחה היתה שמה שיש ל'בבל' להגיד הוא כה חשוב, עד שאסור לתת לאף אחד לשנות בו אפילו פסיק, בדרכו למקבלי ההחלטות.

בתוך חטיבת המחקר ראו את החומר רק מתי מעט, ובהם ראש אמ"ן, ראש חטיבת המחקר וסגניו, ראש ענף 6 (מצרים) יונה בנדמן, וראש ענף 3 (מעצמות), צבי יעבץ. בכירים אחרים לא שותפו בחומר הזה. בין השאר העביר בבל/מרואן מסמכים ותרשומות עליהן ביסס אמ"ן-מחקר, ואחריו כל מערכת הביטחון את מה שכונה לימים "הקונספציה".

לפי הקונספציה, כפי שסיכמה אותה ועדת אגרנט, הכיר שליט מצרים בכך שנבצר ממנה לפתוח במלחמה כוללת נגד ישראל, כל עוד נהנית זו מעליונות באוויר, וזאת, בשים-לב לניסיון הקשה של הצבא המצרי מידי חיל-האוויר הישראלי בשתי המלחמות הקודמות ולנזק הגדול שהוא גרם למצרים על-ידי מהלומותיו בעומק שלה בעת מלחמת ההתשה. על כן התנה סאדאת את יציאת מצרים למלחמה כוללת נגד ישראל בתנאי שהיא קודם תבטיח לעצמה עליונות באוויר על-ידי רכישת מטוסי קרב הפצצה בעלי טווח ארוך, כך שתוכל לפגוע בשדות-התעופה של ישראל ולשתק את חיל-האוויר שלה.

האם היטעה 'בבל' את המודיעין הישראלי? ביוני 1973 הוא העביר דיווח דחוף למפעיליו במוסד כי מצרים עומדת להתחיל ולקבל את טילי הסקאד הראשונים מברית-המועצות. כשהטילים אכן התחילו להגיע, באוגוסט, אמינותו של המקור הוכחה שוב. הערכת מודיעין חיל-האוויר היתה שיידרשו לפחות שישה חודשים להכשרת צוותים מצריים להפעלת טילי הסקאד. במקביל, דיווח בבל כי סאדאת דחה את המלחמה עד סוף השנה.

עוד קודם לכן התריע 'בבל' פעמיים על מלחמה מתקרבת, שלא באה, בסוף 1972 ובאפריל 1973. בעקבות ההתרעה השנייה אף הוכרזה בצה"ל כוננות "כחול-לבן" וגויסו חיילי מילואים.

בלילה שבין יום חמישי ויום שישי, ה-5-4 באוקטובר, העביר 'בבל' מסר דחוף, למפעיליו במוסד, שהוא רוצה לפגוש אותם בלונדון בהקדם. לפי גרסה אחת, המסר כלל בתוכו את שם הקוד של מלחמה בפתח. גורם בכיר לשעבר במוסד אומר כי דווקא בפעמים הקודמות בהן התריע 'בבל' על מלחמה הוא השתמש בשם הקוד של מלחמה בפתח. הקוד בו הוא השתמש הפעם ("צנון") אומר שהוא רוצה לדבר על מלחמה, אבל בדרגת דחיפות נמוכה יותר.

בפגישה עם זמיר בלונדון, 40 שעות לפני המלחמה, דיווח 'בבל' שהמלחמה תתחיל ביום שבת "לפנות ערב" ("Before sunset"). גם כאן חלוקות הדעות. זעירא מתעקש כי בטלפון שהעיר אותו ב-03:50 בבוקר אמר לו רל"ש ראש המוסד כי המלחמה תפרוץ בשש בערב, בעוד שבפועל היא התחילה בשעה שתיים. גם אבנר שלו, הרל"ש של הרמטכ"ל שטילפן לבוס שלו אמר שש בערב. מקור בכיר במוסד: "כל הסיפור הזה על שש בערב נוצר איפשהו בדרך בין זמיר לראשי המערכת בארץ. זה לא היה בדיווח המקורי שזמיר מסר מפי המקור, והוסף על-ידי מישהו. עד היום לא ידוע על-ידי מי."

במוסד טוענים כי המידע שבבל מסר בפגישה עם זמיר גם הוא לא היה סופי לגמרי. בבל אמר כי סאדאת רוצה לפתוח במלחמה מחר (יום הכיפורים) וכי הגנרלים שלו מבקשים עוד זמן. זמיר, כך אומרים במוסד, ניתח את המידע והגיע למסקנה, הנכונה, כי רצונו של סאדאת הוא שיכריע. ממילא, כך אומרים שם, ההחלטה להקדים את שעת השי"ן לשתיים בצהריים נפלה רק בפגישה סודית של שר מלחמה המצרי, עלי, בדמשק ב-3 באוקטובר, כך שמרואן ממילא לא יכול היה לדעת עליה.

מחנה המשוכנעים ש'בבל' היה סוכן כפול מעלה שורה של תהיות קשות על התנהלותו, למן גיוסו למוסד ועד אחרי המלחמה. הראשונה שבהן

 היא איך ייתכן שאדם כה בכיר, כה זהיר וכה ערמומי יעז להיכנס לנציגות ישראלית גלויה, שאין כל ספק שהיא נמצאת תחת מעקב, לפחות של שירות הביון המקומי, ביום שטוף שמש, ללא כל פחד? ההסבר היחידי להתנהגות רשלנית כזו, הוא ש'בבל' ידע מראש שאין לו מה לפחד מהמודיעין המצרי, כי הוא פעל בשירותו. שאלה שנייה שמעלים זעירא ותומכיו קשורה בעניין המניע. היה זה דווקא 'בבל' שהדגיש כל העת בשיחות עימו את העובדה שצריך להיזהר ושיש לו רק צוואר אחד. מדוע אדם כזה, שהיה כבר אז עשיר למדי, וזכה בכבוד מלכים במצרים, הופך ציוני יום אחד?

גורם בכיר מאוד במוסד באותה תקופה: "זה הכול קשקוש מקושקש. אני לא אומר איך הוא גויס, אבל כן אציין שהוא כן נקט אמצעי זהירות כשבא להציע את שירותיו."

שאלה שלישית קשורה בהתרעות השווא שקדמו למלחמת יום הכיפורים, בסוף 1972 ובאפריל 1973. זעירא טוען כי היה זה מהלך מטעה כפול של המצרים. קודם כול כדי להכניס את ישראל לשגרת "זאב זאב" ולשחוק את עירנותה. חוץ מזה, המצרים רצו לראות איך ישראל מגיבה על התרעות של 'בבל', וכמה זמן לוקח לה לגייס מילואים. ההתרעות באותן פעמים, מוסיף זעירא, הגיעו זמן רב לפני התאריך המיועד למלחמה. מדוע, אם כן, דווקא בתאריך בו היא באמת פרצה, המקור לא מסר אותה אלא 40 שעות מראש?

המקור הבכיר במוסד אומר מנגד כי 'בבל' בעצמו ביטל את ההתרעות על מלחמה שנתן בשני המועדים הללו. חוץ מזה, שואלים במוסד, מדוע בכלל למקור, אם אכן היה כפול, למסור התרעות שווא, שהרי הדבר פוגע באמינות שלו, ולפיכך בכל תרגיל ההונאה אליו הוא קשור, כביכול.

הטוענים כי כל פרשת מרואן היא הונאה, מביאים כחיזוק נוסף את ספריהם של נשיא מצרים סאדאת ושני הרמטכ"לים של מלחמת יום כיפור, שאזלי וגאמסי. בספרים הללו נכתב כי רק ישיבה משותפת אחת נערכה בין מפקדי הצבאות הסורים והמצרים כדי לקבוע תאריך אפשרי למלחמה אותו יביאו לאישורם של סאדאת ואסד. הפגישה הזו נערכה בחשאיות רבה בין ה-21 ל-23 באוגוסט 73' באלכסנדריה. הנציגים הסורים הגיעו בדרכונים מזויפים, בספינה סובייטית שהגיעה בהפלגה שגרתית מהנמל הסורי בלטאקייה. (בשולי הדברים חשוב לציין כי הפגישה הזו היא ליקוי מאורות ענק של המודיעין הישראלי. כל ראשי הצבא הסורי, שאמורים להיות תחת מעקב צמוד ומתמיד, נעלמים מתחת לאף של הריגול הישראלי, לפגישה מכריעה בדרך למלחמה ואף אחד לא יודע מכלום.) אם רק בתאריך הזה החליטו על מלחמה, מקשים זעירא ואנשיו, איך דיווח 'בבל' פעמיים קודם לכן על ההחלטה על מלחמה? זאת ועוד: אם הוא סוכן כל-כך טוב מדוע לא דיווח על ההחלטה לפתוח במלחמה ביום כיפור, שהתקבלה באותה ועידת פסגה?

עניין נוסף: המלך חוסיין הגיע לפגישה עם גולדה מאיר במטה המוסד ב-25 בספטמבר 1973, כדי להזהיר אותה מהמלחמה העומדת לפרוץ. איך ייתכן, שואלים כמה אישים, שחוסיין ידע באותה עת על המלחמה המתקרבת ואילו 'בבל' עדיין לא ידע ולא דיווח על כך למוסד?

ועוד שאלה: בסוף אוגוסט נפגש סאדאת עם מלך סעודיה פייסל, ובישר לו כי פניהן של מצרים וסוריה למלחמה שתפרוץ "בקרוב מאוד". בפגישה נכח גם ראש לשכתו של סאדאת, אשרף מרואן, כפי שסיפר בעצמו שנים לאחר מכן לעיתונאי בריטי. זעירא רואה בכך ש'בבל' לא דיווח על הפגישה הוכחה ניצחת לכך שהוא היה סוכן כפול שהיטעה את ישראל. חמור מכך, לאחר אותה פגישה דיווח 'בבל' כי המלחמה נדחתה לסוף השנה. בתגובה לתהיות האלו טוענים גורמים בכירים במוסד שסאדאת מידר גם את 'בבל', עד הרגע האחרון, כמעט עד ערב המלחמה. לטענתם, ברגע שהמקור ידע, הוא דיווח.

תומכי תיאוריית הקונספירציה מביאים את עצם הפגישה של 'בבל' עם זמיר, 40 שעות לפני המלחמה כהוכחה לכך שהוא היה סוכן כפול. לשיטתם, פגישתו של הסוכן הבכיר עם ראש המוסד בלונדון נועדה לשמר את מעמדו של 'בבל' לימים שאחרי המלחמה, וגם להמשיך את ההטעיה. איך ייתכן, הם שואלים, שסאדאת מרשה לאדם כה בכיר כמו 'בבל' לעזוב את מצרים דווקא ערב המלחמה? גורמים בכירים במוסד מזכירים בתגובה ש'בבל' לא היה היחיד מהצמרת המצרית שהסתובב באותה שעה בחו"ל.

נדמה כי נקודת התורפה המרכזית של תיאוריית "בבל הכפול" נעוצה בסופו של דבר בהתרעה המדויקת למדי שהוא הביא על המלחמה. במילים אחרות, אם כל מטרתו של 'בבל' היתה להביא את המערכת הישראלית לבטוח בו, עד כדי הרדמה מלאה, ולא לשים-לב לכל שאר הסימנים למלחמה, כל עוד הוא לא מתריע עליה, אז מדוע הוא כן מסר התרעה? הרי יכול היה לשבת בשקט בקהיר, ואז ההפתעה היתה עוד יותר גדולה. זעירא טוען מנגד כי המצרים ידעו היטב, על סמך התרעות השווא הקודמות, כמה זמן לוקח לישראל לגייס מילואים. הם יצאו מתוך נקודת הנחה כי ב-20 השעות שלפני המלחמה, ישראל כבר תבין מה קורה ממילא, כך שהתרעה של 'בבל' לא תשנה כלום.

תומכי התיאוריה הקונספירטיבית אומרים כי זוהי הפעלה רוסית קלאסית: מכפילים סוכן, מזינים אותו ב-95 אחוזים מידע מדויק וברגע המכריע מעבירים דרכו מידע שקרי. על הטענה הזו מגיבים במוסד כי לא ייתכן שמישהו במצרים, אפילו לא סאדאת, היה לוקח על אחריותו מסירת מידע כה מרכזי וכה חשוב למצרים, כמו זה ש'בבל' העביר במשך שנים, רק כדי להטעות ברגע מסוים.

"מעבר לכך", אומר בכיר לשעבר במוסד בחוסר סבלנות מופגן, "המוסד העריך שתהיה מלחמה עוד לפני ש'בבל' מסר את ההתרעה שלו בפגישה עם זמיר. לאמ"ן היה את המידע הזה ועוד מידע מהרבה מקורות שלהם. היום אלי זעירא מנסה לבודד את סוגיית המקור כדי לטהר את עצמו. הוא הרי טען כל העת שיש סבירות נמוכה למלחמה וכשאנחנו באנו ואמרנו ההפך הוא אמר שאנחנו לא יודעים הכול, שיש לו מקורות משלו. אחרי המלחמה התברר שהכול בלוף. שיראה אלי זעירא ידיעה אחת, אחת בלבד, שהיתה ברשותו אז ותומכת בסברה שלא תהיה מלחמה. הרי יש מסמכים, ויש תרשומות, והכול מתועד. מי שמכיר את המסמכים האלה מבין עד כמה האפשרות כי המקור כפול, שנבדקה כל הזמן ונשללה, היא קלושה ובלתי-קיימת."

זעירא ותומכיו, בטוחים לא פחות בצדקתם, אומרים כי כל הבדיקות שנעשו בקשר למקור אינן שוות כקליפת שום. קודם כול כי למערכת - קרי, למוסד - קשה להודות שבכיר סוכניה בכל הזמנים הוליך אותה שולל. חוץ מזה, לטענתם, הבדיקות הללו לא הביאו בחשבון מרכיבים מרכזיים ביותר בנושא שנודעו רק בשנות ה80- וה90-, בין השאר מספריהם של מפקדי הצבא המצרי באותה תקופה. לדבריהם, כשהובאו הדברים האלה בפניו של גורם בכיר במוסד, הוא נדהם, אך הניסיון שלו לבדוק אותם ברצינות, נבלם בידי הממונים עליו.

הפולמוס נמשך ונמשך, כשכל צד נאחז באותה עובדה ממש כהוכחה הניצחת לצדקתו שלו. תוך כדי המלחמה, למשל, נפלו שני טילי סקאד בצד המערבי של התעלה, ופגעו בכוחות הישראליים. 'בבל' מיהר לדווח שהיה זה אירוע חד-פעמי, ושלא ישוגרו טילים לעבר מרכזי אוכלוסייה בישראל. אנשי המוסד מביאים את המידע הזה, שהתברר כנכון, כהוכחה לאותנטיות שלו. תומכי תיאוריית הקונספירציה אומרים שזו היתה דרכו של סאדאת, להשתמש ב'בבל' כדי לאותת לישראל, שהוא אינו מעוניין להסלים את המלחמה בכיוונים כאלה ושזו היתה הפצצה טקטית בלבד.

חיזוק נוסף לתיאוריית הקונספירציה סיפקה העובדה שמאז המלחמה ועד היום, גם אחרי הפרסום של אהרון ברגמן, נהנה אשרף מרואן משגשוג וביטחון, ומיכולת להיכנס ולצאת ממצרים כרצונו. יש הרואים בכך הוכחה נוספת לכך שמלכתחילה ידעו ראשי השלטון המצרי וסאדאת כי מדובר בסוכן כפול, ושתלו אותו במוסד לשם כך. יותר מכך, עמרו מוסא, שר החוץ של מצרים, נתן לבנו להתחתן עם בתו של מרואן, בעוד הוא (מוסא) נמצא בתפקיד עם גישה לכל המידע החסוי ביותר במודיעין המצרי. "אם אכן היה מרואן בוגד," אומר איש אמ"ן-מחקר העוסק שנים רבות בנושא מצרים, "מוסא לעולם לא היה מאפשר את החתונה הזו."

במוסד אומרים מנגד, כי עם הנגישות של מרואן לסודות האינטימיים של השלטון המצרי, הדבר האחרון שמישהו היה רוצה שם הוא להעמיד אותו למשפט בגין ריגול. הבושה, המבוכה, הכתמת משפחתו של נאצר, כל זאת לצד האפשרות שמרואן מחזיק אצלו במגירה עוד כמה סודות קטנים ולא-נעימים על הבכירים, סיפורים שעלולים להתפרסם אם יקרה לו משהו.