האויב של טומי, הדיל של ברק
עוד אין תאריך לבחירות, אבל קמפיין כבר יש. בשינוי לא תוקפים את שרון ומשוכנעים שייבחר שוב. שק החבטות: פרס. האיום: ברק. ובין שני אלה: ניסיון ל"דיל"
שינוי תעמוד בבחירות בפני לא מעט בעיות, דילמות וביקורות. מצד אחד, היא לא עשתה יותר מדי בממשלה בנושאי דת ומדינה, למרות שקיבלה 15 מנדטים על מצע אנטי-חרדי מובהק. להלן רשימה חלקית של כישלונות ואי-מימוש הבטחות: אוטובוסים בשבת אין, גיוס חרדים אין, נישואים אזרחיים גם כן אין. מצד שני, אין לשינוי קו מדיני ברור משלה. היא נגררת, מתאימה את עצמה למרכז, למצב הרוח. כשלא הייתה תוכנית מדינית על השולחן והעם רצה דם - שרי שינוי תמכו במדיניות הסיכולים הממוקדים. כשצצו הבנות ז'נבה, הם דיברו על נסיגה מפה ומשם. עד שהופיעה תוכנית ההתנתקות, ואז הם תמכו גם בה.
מצד שלישי, מפלגת השלטון הנקי וטוהר המידות מובילה את האופוזיציה בישראל, אבל לא ממש ברור לאן. הנה, למשל, דוגמה אקטואלית: בשבוע שעבר הוגש כתב אישום חמור נגד ח"כ עמרי שרון, בנו של ראש הממשלה. הדעת נותנת שכשהיועץ המשפטי לממשלה מקבל החלטה כה חשובה ומשמעותית, יו"ר האופוזיציה ושר המשפטים לשעבר לפיד יפצה פה, או לפחות ישלח תגובה לביפרים של הכתבים. היה? לא היה. כי לפיד שתק, בדיוק כפי ששתק לכל אורך ישיבתו בממשלה ולאחריה בנוגע לנושאים הקשורים להתנהלותו המוסרית של אריק שרון. ולא רק הוא: גם אברהם פורז, מספר שתיים בשינוי, שתק ושותק. לא נעים להם, ללפיד ולפורז, לתקוף את שרון או את בניו. הרי רק לפני כמה חודשים הם עוד אכלו איתו ארוחות בוקר וצהריים וערב, וצפו איתו במשחק כדורגל בחווה.
וכל זה עוד לפני שבכלל דיברנו על המלחמה הפנימית שמתפחת לאיטה בין האב המייסד, פרופ' אוריאל רייכמן, לבין ההנהגה הנוכחית, אותה כינה בשבוע שעבר במכתב שנחשף ב-ynet "לא דמוקרטית וריכוזית". כך או כך, שינוי נערכת לבחירות, והיא מתכוונת להגיע לבוחר עם מסרים ברורים. לפיד לא אוהב לבזבז את זמנו על מה שנקרא ה"שטח". הוא לא מאמין בשיטה הזאת, של פעילות שטח. מבחינתו, קמפיין עושים באמצעות פרופגנדה טובה, באמצעות הסברה מתוחכמת ומודרנית, באמצעות שטיפת מוח. גורמים בכירים בשינוי אומרים כי קשה עדיין לקבוע מה יהיה הקו של המפלגה בקמפיין בגלל תוכנית ההתנתקות ותוצאותיה, אבל סיסמה אחת כבר די מוכנה, והיא קשורה לנושאים הכלכליים.
"הנחת היסוד שלנו היא ששרון ייבחר שוב", אומרים בסביבתו של לפיד. "השאלה שנציב בפני הבוחר פשוטה: איזו מדיניות כלכלית אתה רוצה, את זו שלנו או את זו של העבודה? הנושא הכלכלי יהיה מאוד מרכזי בקמפיין שלנו הפעם". הבדל אחד בולט בקמפיין יהיה הצגתו של יו"ר המפלגה כמי שמשפיע על המהלכים המדיניים במדינה. "בעבר לא היתה לנו שום אמירה בנושאים מדיניים", מסביר בכיר בשינוי. "עכשיו, אחרי שטומי היה בקבינט המצומצם, והוא עסק ועוסק הרבה בנושאים המדיניים - זה יהיה שינוי גדול. נשאל את הבוחר: האם אתה רוצה את פרס שמושך שמאלה, או את טומי שבמרכז?"
ומה עם החרדים ונושאי דת ומדינה? "זה הבסיס שלנו", אומרים בשינוי. "זה הנושא הקלאסי שאיתו גדלנו, והח"כים עוסקים בזה עכשיו. מבחינתנו זה גם הבסיס לבחירות הבאות. אסור לנו לעזוב את זה, כי זה עמוד השדרה שלנו. אבל על הבסיס הזה אנחנו בונים גם דברים אחרים, מתפתחים".
ויש גם נקודה אחת מסקרנת מאוד בכל סיפור ההכנות של שינוי לבחירות הקרובות: תפיסת העבודה של טומי לפיד. הוא סבור וחושש שאם אהוד ברק ייבחר לראשות העבודה, שינוי תאבד מנדטים. "טומי מעריך את מנהיגותו של ברק, את חכמתו ואת אומץ ליבו", אומרים בסביבתו של יו"ר שינוי. "טומי חושב שברק הוא היריב הקשה ביותר של שינוי. את כל השאר הוא לא מעריך כיריבים רציניים לשינוי, כאלה שיקחו לנו מנדטים".
"הם לא מבינים אותי"
המהלכים הפוליטיים שהוא מבשל ומוביל בשבועות האחרונים לא מוציאים את אהוד ברק טוב. לא בקרב חבריו למפלגה, לפחות. יכול מאוד להיות שבסוף, במן תנועת קסם מופלאה, הכל יסתדר וכולם עוד יאכלו את הכובע ויעמדו בשורה כדי להריע לו. אבל בינתיים, כולם חושבים שהאיש בלחץ אטומי, כמעט בהיסטריה, על סף איבוד שליטה.
הפרשנות בקרב בכירי העבודה למהלכיו של ראש הממשלה לשעבר קטלנית: ברק מציע לקיים פריימריז בוועידה ולא בקרב כלל המתפקדים? הפרשנות המיידית היא שברק חלש בסקרים, וחושב שהתמודדות בוועידה תציל אותו ממפלה. הוא נפגש בחשאי עם שמעון פרס אחרי נתק ארוך, כפי שפורסם ב-ynet בסוף השבוע? זה סימן ברור לכך שהוא מחפש "דילים" כדי להימנע מהתמודדות בגלל מצבו הקשה בסקרים, במפלגה ובציבור, קובעים בכירי העבודה.
"אהוד ברק מקרין מצב של חיה כלואה שמחפשת את פתח המילוט", אמר בכיר בעבודה בסוף השבוע. "אין לי ספק שהוא לא רוצה להתמודד", קבע בכיר אחר. "הוא רואה שהוא לא זז מילימטר בסקרים, שפרס מנצח אותו, והוא רוצה לצאת מזה בכבוד. הוא פשוט תקוע, לא מתרומם". בכיר שלישי פירשן את מהלכיו של ראש הממשלה לשעבר כזגזוג אינסופי, שנובע מתחושה קשה של מפלה עתידית. "האיש משנה כל יום את עמדותיו", הסביר אותו בכיר. "כל יום יש לו איזה תרגיל אחר, איזה מסר אחר. הוא בלחץ".
אפילו המזכ"ל, ח"כ איתן כבל, ששומר בימים אלה על טונים נמוכים עד גמר בדיקת המיפקד, איבד ביום שלישי את קור רוחו, לאחר שקרא על היוזמה לביטול הפריימריז. "יש לי תחושה לא נעימה, שמה שברק עושה עכשיו היה מתוכנן מראש", אמר כבל. "אולי כל העניין הזה עם המיפקד נועד להוביל אותנו למצב של בחירות בוועידה".
אהוד ברק, שחורש את הארץ לאורכה ולרוחבה גם כשאין ממש מערכת בחירות (בסוף השבוע, למשל, הוא ביקר במגזר הערבי וגם הופיע בפני 40 איש יחד עם אליק רון בצפון), מבטל בהינף יד את הפרשנויות של בכירי העבודה, ומאשים אותם בחוסר הבנה ובחוסר יכולת לנתח נכון את מהלכיו המשוכללים. "האנשים מבולבלים", אמר בסוף השבוע בשיחות סגורות. "המטה שלי הוא היחיד מבין כל המטות שעובד. האחרים מתחילים לאבד את חוש הכיוון. בסוף, הדברים יתפתחו בדיוק כמו שצריך. בחודש האחרון הדברים מאוד מאירים לנו פנים, אבל אנשים פשוט לא מבינים את התמונה המלאה. הם לא מבינים את הטקטיקה ואת האסטרטגיה שלי, וגם מי שקרוב אליי לא מבין. האסטרטגיה שלי מורכבת, ואני הכי פחות בלחץ מכל האחרים".
ושוב: חברים פונים לשמעון
באופן רשמי, פגישת פרס-ברק נועדה לטהר את האווירה בין השניים, לקבוע כללי משחק חדשים לאחר מסע ההכפשות ההדדי שהוצג בשבועות האחרונים ולנסות לברר מה הלאה. אלא שהמטרה האמיתית, הלא רשמית של הפגישה, היתה אחת: פרס ביקש לבדוק אם ברק יסכים לוותר על התמודדות מולו, לחבור אליו, לפתוח בחזית מול עמיר פרץ או כל אחד אחר, ולקבל לאחר הבחירות הכלליות לכנסת ירושה ששמה מפלגת העבודה. פרס לא אמר את הדברים במפורש בפגישה. כהרגלו, הוא הלך סחור סחור, אבל ברמיזות ברורות וגסות. תראה, אמר לברק, חברים פנו אליי. באו אליי אנשים ושאלו אותי אם אפשר אולי להגיע להבנות עם כל המועמדים, ולהגיע למצב שבו יש רק מועמד מוסכם אחד. רצה לומר: עזוב אותך מפריימריז, בוא תעזור לי להתמודד עוד פעם על ראשות הממשלה, ואחר כך אני אלך ותעשו כולכם מה שאתם רוצים. לי הרי כבר לא באמת אכפת ממה שקורה במפלגה הזאת.
ברק, שיודע שהבטחות של פרס הן כחתימה על קרח, ומכיר לא מאתמול את שיטת ה"חברים פנו", שיחק את המשחק - אבל השיב במטבע קשה. הדבר העדיף הוא פריימריז, אמר לפרס, אבל יהיה קשה מאוד לנקות את המיפקד. התמודדות צריכה להיות בכל מקרה. אין חיה כזאת שאין התמודדות. המוסדות יצטרכו להחליט איפה תהיה ההתמודדות, אבל היא תהיה. פרס לא השיב, אך גם לא שלל את האפשרות לקיים את הבחירות בוועידה. הוא הרי יודע שבכל מקרה התמודדות יכולה להיות, גם אם שלושה מתוך ארבעת המועמדים האחרים יכריזו כי הם תומכים בו. מספיק שפרץ, למשל, לא יוותר - והתמודדות תהיה גם תהיה.
ברק ראה כי טוב, המשיך לשפוך מלח על פצעיו של יו"ר העבודה, והחל לתפור "דיל" משלו: הוא הבטיח לפרס כי גם אם יפסיד בבחירות לראשות המפלגה, וגם אם יפרוש מהמרוץ - יוכל לשמור על מקומו בממשלה של שרון. פרס לא הגיב על ההצעה. אף אחד, אמר אחד ממקורביו של ברק בסוף השבוע, לא רוצה לפגוע חלילה בשמעון. הוא הרי ראוי.
לפנייה לכתב/ת 
