צילום דיגיטלי: איך מתמודדים עם תאורה בעייתית?

לפני הכל כדאי להבין כיצד המצלמה מודדת את האור. המצלמות הדיגיטליות מצוידות במד אור המודד את עוצמת התאורה הכללית בתמונה ובהתאמה קובעות את החשיפה המתאימה לצילום.

דגמי מצלמות מתקדמים, מצויידים במערכת מדידה מתוחכמת, המודדת אור מאזורים שונים בתמונה, ומשקללת את המדידות השונות לצורך חשיפה אופטימלית.

במקרים בהם האובייקט הרצוי כהה מהרקע או בהיר ממנו, עלול מד האור

"להתבלבל" ובעקבות כך לייצר תמונה בהירה מדי או כהה מדי. הסיבה לכך היא שמדידת האור לא יכולה להביא בחשבון אילו חלקים בתמונה חשובים לנו יותר ואילו פחות ומתבצעת בשיטת "הרוב קובע".

המונח המתאר את כמות האור שמגיעה לחיישן התמונה, נקרא חשיפה (Exposure). במצב בו החיישן נחשף לכמות רבה מדי של אור (וכתוצאה מכך התמונה מתקבלת בהירה מאד) נקרא חשיפת יתר (Over exposure). מצב שבו החיישן נחשף לכמות מעטה מדי של אור (וכתוצאה מכך התמונה מתקבלת כהה מאד), נקרא חשיפת חסר (Under exposure).

משמאל: החשיפה שקבעה המצלמה מתאימה לרקע הבהיר הדומיננטי. האובייקט כהה יותר ולכן התקבל בתמונה חשוך, ורוב הפרטים בו נעלמו. מימין: קביעת פיצוי חשיפה 1+ תיקנה את הכהות

פיצוי חשיפה אם נתקלתם במצב בו האובייקט כהה או בהיר מהרקע, תוכלו להורות למצלמה ליצור תמונה בהירה או כהה יותר ממה שהיא "התכוונה" ליצור מלכתחילה באמצעות פיצוי חשיפה (Exposure compensation). לשם כך יש ללחוץ במצלמה על לחצן פיצוי חשיפה המסומן על ידי אייקון שחור-לבן עם סימני חיבור וחיסור.

לחילופין, ניתן לבחור באפשרות הזו מתוך תפריטי המצלמה ולאחר מכן לבחור במידת הפיצוי הדרושה. לדוגמה, פיצוי חשיפה של (1+) מורה למצלמה ליצור תמונה בהירה יותר, ופיצוי חשיפה של (1-) מורה למצלמה ליצור תמונה כהה יותר. לאחר הצילום, יש לבדוק בצג המצלמה אם פיצוי החשיפה אכן פתר את הבעיה.

נעילת מדידת האור

שיטה נוספת להתמודדות עם איזורים בתמונה שבהירותם שונה זו מזו, היא למדוד את האור

באיזור החשוב לנו, לשמור את הנתונים בזיכרון המצלמה, להסיט את המצלמה לאיזור הרצוי ולצלם. אז איך עושים זאת? ראשית, וודאו כי האובייקט הרצוי נמצא במרכז העינית ולחצו חצי לחיצה על לחצן הצילום. הדבר יגרום למצלמה למדוד את האור בהתאם לאובייקט שבמרכז העינית.

כעת, מבלי לעזוב את הלחצן, כוונו את המצלמה לכיוון הרצוי והשלימו את הלחיצה. בשיטה זו, המצלמה תגדיר את נתוני החשיפה בהתאם ל"קריאה" הראשונה. בדגמים מסויימים של מצלמות, ניתן למצוא כפתור המאפשר נעילת חשיפה (נקרא לרוב AE Lock) או אפשרות זהה באחד מתפריטי המצלמה.

באמצעות הכפתור או הפקודה שבתפריט ניתן לשמור בזיכרון את מדידת החשיפה בדומה לשיטה שהוסברה קודם לכן. בשיטה זו חוזרים על השלבים הראשונים (מיקום האובייקט הרצוי במרכז העינית וביצוע חצי לחיצה).

כעת, לחצו על לחצן נעילת החשיפה או בחרו מתפריט המצלמה באפשרות לנעילת חשיפה (Exposure Lock או AE Lock). מרגע זה, יש לך כארבע שניות להשלים את הצילום. הגדרות החשיפה יקבעו בהתאם למדידת האור שבוצעה בזמן חצי הלחיצה שביצעתם.

משמאל: למרות עומס הגרפיטי, הקיר הזה עדיין מאוד לבן במציאות, והמצלמה הפכה אותו לקיר אפור. מימין: פיצוי חשיפה 2+ החזיר לקיר קצת מהסיד הלבן

"ללכת על בטוח": תיחום חשיפה

קיימים מצבים בהם קשה להגיע לחשיפה נאותה של התמונה, לדוגמה כאשר התאורה ניגודית, (עם הבדלים ניכרים בין האיזורים הבהירים והכהים של התמונה). על מנת להיות בטוחים שהתמונה לא תסבול מחשיפת חסר או יתר, ניתן להשתמש באפשרות של "תיחום חשיפה".

אפשרות זו קיימת במצלמות מתקדמות רבות, ולרוב נקראת בתפריט המצלמה בשם הבא: Autobracketing או Exposure Bracketing או AEB. כאשר מפעילים אפשרות זו ולוחצים על לחצן הצילום, מצולמות באופן אוטומטי מספר תמונות בזו אחר זו, כל אחת בחשיפה מעט שונה.

משמאל: תיחום חשיפה 1-, מימין: תיחום חשיפה 1+, במרכז: תיחום חשיפה 0

בדרך כלל מצולמות שלוש תמונות: תמונה אחת בחשיפה התואמת את מדידת האור שביצעה המצלמה, תמונה אחת כהה יותר, ותמונה אחת בהירה יותר. לאחר הצילום, ניתן לבדוק את התמונות על גבי הצג או מסך המחשב, ולבחור את המוצלחת ביותר.

מתוך גיליון 6 של זמן דיגיטלי, מגזין ברזולוציה גבוהה