מי צריך עוד עו"ד?

לאחרונה נתקלתי בפרסומת למכללה כלשהי המכשירה משפטנים, בזו הלשון: "שמור מרחק, עו"ד באוטו. משפטים זה יותר ממקצוע - זה אופי". יש בפרסומת הזו כדי ללמד הרבה על הזילות שנוצרה ביחס להשכלה הגבוהה בישראל בכלל, וזו המשפטית בפרט.

עריכת דין הינה מקצוע העוסק בדיני נפשות. עורך הדין - כשמו כן הוא: עורך את דינו של האדם לפני השופט, בטרם יחרוץ השופט את גזר דינו. ואכן, אדם נזקק לעורך דין בצמתים החשובים ביותר של חייו: כאשר הוא קונה או מוכר דירה, כאשר הוא תובע רופא שהתרשל בטיפול בו, כאשר הוא מפרק את התא המשפחתי, כאשר הוא נפגע בתאונה וחייב תמלוגים כדי להתקיים, כאשר מעביד קיפח אותו בזכויותיו, כאשר רומה בעסקת עוקץ וכמובן - אם חלילה הסתבך בפלילים. מן הראוי היה שהמוסדות ללימודי משפטים יסננו היטב את המועמדים, ויכשירו רק את המתאימים לעסוק במקצוע כה רגיש. אך למרבה הפלא והצער, אין זו המציאות.

כיום ברור לכולם עד כמה קלה הדרך, לפחות בחלקם של המוסדות, למן היום שבו מתיישב אלמוני בספסלי מוסד פלוני ללימודי משפטים ועד ליום שבו הוא מוסמך לעריכת דין. אותו אלמוני נעזר בשירותיהם האדיבים של סיכומי שיעורים נושנים, במחברות בחינה לעוסות ובמבחני סימסטר פשוטים, החוזרים על עצמם השכם והערב. בכך לא נסתיימה דרכו של פרח המשפט הצעיר, שכן מצפה לו עוד שנת התמחות קצרה ובלתי אפקטיבית, ובסופה בחינות לשכה - אשר במתכונתן הנוכחית אינן בודקות אנליזה, יכולת ביטוי או כל כישור רלבנטי אחר לעולם המשפט המעשי. במצב כזה, ברור שהתוצר של פס הייצור הכושל הזה יהיה במקרה הטוב טכנאי משפט, ובמקרה הרע -  עו"ד בוגר רשלן.

ברור כי האקדמיה מעלה, במידה מסוימת, בחובתה הבסיסית לבצע סלקציה כלשהי בין מי שמותאם לעסוק במקצוע לבין מי שאינו ראוי לעסוק בו, כמו גם בחובתה להכשיר אותו כראוי. גם ללשכת עורכי הדין חלק חשוב בכך. בחלק מן המוסדות להשכלה משפטית רף הקבלה מעורר גיחוך - אם הוא בכלל קיים. אפשר לזמר עד מחר בגנות הבחינה הפסיכומטרית או בתקפותו ומהימנותו של ממוצע הבגרות - אך אלה טענות זולות ובלתי מבוססות. אני מסכים שראוי להנהיג בכל פקולטה בחינת כניסה מתאימה משלה: עבור לימודי ספרות - כתיבת סיפור קצר, ניתוח שיר או סיפור, בבית-הספר להיסטוריה - מבחן בידע כללי, ואילו בפקולטה למשפטים - בחינה בניסוח בעל-פה ובכתב. אך כל עוד לא קיים כלי אפקטיבי אלטרנטיבי לשם ניבוי התאמתו של סטודנט פוטנציאלי למקצוע, המדדים הישנים והטובים הם הרע במיעוטו.

אשר ללימודים עצמם - רבים מדי מהמוסדות להשכלה משפטית, במתכונתם הנוכחית, אינם עושים מאומה כדי לעודד חשיבה יצירתית, פורייה ומקורית, ואינם מעודדים את הטובים והמוכשרים באמת. הבדיקה של הבחינות נעשית, פעמים רבות מדי, על-ידי סטודנטים או מתרגלים צעירים, אשר בודקים את הבחינות בשיטת "הסרט הנע", וסימון של רובריקות מתאימות ב"רשימות מכולת" אחידה ונוקשה; השיעורים ניתנים באולמות ענק ואינם מעודדים השתתפות אמיתית; והצ'ופרים בגין מעורבות חברתית או יוזמות מקוריות הינם מועטים עד בלתי קיימים.

המכללות הרבות, שצצו כפטריות אחרי הגשם, אמנם שיפרו את הנגישות להשכלה הגבוהה ומדובר במגמה ברוכה. אך באותה מידה, חלקן גרמו לנזק חסר תקדים למושג "השכלה גבוהה". תואר לכל דורש קיים כיום כמעט בכל תחום לימודים. לפיכך, נדרש שינוי מערכתי, שידוד מערכות של ממש. מישהו שם בחלונות הגבוהים צריך להתפכח, להרים את הכפפה ולהחזיר להשכלה הגבוהה את כבודה האבוד ואת מקומה הראוי בחברה. שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה היא זמן מצוין לעשות זאת.