"הפכנו לנטל על המדינה, תנו לנו להיות נכס"

מחאת הכפרים הלא-מוכרים: כ-30 כלי רכב ועליהם דגלים שחורים יצאו היום (א') מצומת שוקת שבנגב לירושלים, שם הם מתכוונים להפגין מול משרד ראש הממשלה ולמחות נגד הרס הבתים המתמשך בכפרים הלא-מוכרים בנגב.

הכפרים הבלתי מוכרים בנגב שוכנים במשולש ערד-דימונה-באר שבע, שם רוכזו הבדואים עם קום המדינה. עד סוף שנות הששים חיו שם הבדואים תחת שלטון צבאי. בשנות השבעים הוקמו ביוזמת הממשלה יישובי קבע עבור התושבים הבדואים דוגמת רהט, תל שבע ויישובים נוספים, והבדואים הוכרו כתושבי מדינת ישראל.

רבים עברו ליישובי הקבע כיוון שלא היו ברשותם קרקעות. אחרים רדפו אחר הבטחות ממשלתיות לתעסוקה, כלכלה וחינוך. אך היה גם מי שנשאר. אלו שעדיין יושבים כיום במשולש היישובים. 70 אלף בדואים יושבים כיום בכפרים הלא-מוכרים. חלקם בנו ביתם ופשוט מבקשים הכרה ביישוב בו הם גרים. אחרים, שבעייתם חמורה יותר, הם בעלי האדמות. בדואים היושבים ביישובים ההיסטוריים שלהם, עוד בטרם קמה המדינה.

"את בעייתם של הראשונים, שפשוט מבקשים הכרה ביישוב, ניתן לפתור כבר מחר", אומר חוסיין אל-רפיעה, ראש המועצה האזורית של הכפרים הבלתי-מוכרים. "הם מבקשים שיקימו להם שכונות ביישובי קבע או ביישובים שהוכרו לאחרונה. על ידי שיחות ומשא ומתן פשוט וקל ניתן לפתור את הבעיה שלהם כבר מחר", הוא מוסיף. "הבעיה הגדולה והקשה, היא אצל אלו שיושבים על אדמותיהם ההיסטוריות וחוששים לאבד אותן. זהו הגרעין הקשה".

בשל טבעם של הכפרים הלא-מוכרים, המועצה האזורית העומדת בראשם אינה ממשלתית, ואינה נהנית מתקציבי מדינה. הכל נעשה בהתנדבות. ראשיהם מייצגים את עצמם על חשבון זמנם וכספם הפרטי, ובסיוע תרומות. במועצה בנו תוכנית עבור הבדואים וברצונם לאגד קבוצות של כפרים לאשכולות. כל אשכול יהנה מאזור התעשייה משלו, ממוסדות חינוך עצמאיים, ואפילו ממכללה לבנים ולבנות.

עד כאן החלומות הגדולים. אבל בשטח, אין כיום תשתיות חשמל, מים או ביוב. אין חינוך מוסדר, והאבטלה אדירה. בנוסף לכל אלה, נאלצים התושבים להיאבק בצווי ההריסה המתנוססים כחרב מעל ראשיהם. התוצאה של כל אלה היא עוני ופשע.

"הפכנו לנטל על המדינה בכלל, ועל הנגב בפרט. אנחנו רוצים להיות נכס ולא נטל", אומר אל-רפיעה. הבדואים מבקשים להשתלב בפיתוח הנגב, וטוענים שעד שלא יפתרו את מצוקתם, לא יוכלו להתקדם התוכניות לפיתוח הנגב."שמעון פרס מקים ומתכנן רק לאוכלוסייה היהודית. המחשבה הזו היא הרס לנגב. אני קורא לכל מקבלי ההחלטות, בכל לשון אנושית – יש לנו תוכניות מפורטות ואנחנו לא רוצים שיהיה פיצוץ במגזר הבדואי. אדם שביתו נהרס יכול לאבד שליטה.

"אני חושש מכך שזה יביא אסון לנגב. אנחנו רוצים לפתח ולהתפתח עם הנגב. תנו לאזרחים את המינימום, לפחות, שמגיע להם. אנחנו לא אזרחים סוג ב', אלא סוג ח'. אנחנו משרתים בצבא, ורוצים לתרום ומצפים גם לקבל תמורה. כיום יש 50 חיילים שלא בטוח שיהיה להם לאן לחזור בסוף השבוע, כי לבתיהם יש צווי הריסה".

בין המפגינים בשיירת כלי הרכב התייצב היום גם חבר הכנסת טאלב א-סאנע, שאמר ל-ynet: "חוק התכנון והבנייה רק הורס בתים אצלנו. משתמשים בזכויות הבסיסיות שלנו -  מי שתייה, שירותי בריאות, חינוך ומגורים - כאמצעי מיקוח ולחץ. אפילו בכלא מקבלים את התנאים האלה. הבדואים אינם פושעים, וזכותם לשמר את המסורת והמורשת שלהם ולהתקדם יחד עם המדינה. הממשלה, בהרס הבתים, יוצרת חממה של אזרחים מתוסכלים ומיואשים. צריך להבין שכשיהיה טוב לבדואים, יהיה טוב ליהודים. ואם לבדואים לא יהיה טוב, אז גם ליהודים לא".

לפי שעה ממתינים 1,200 צווי הריסה לביצוע. הצווים יכולים לצאת אל הפועל בכל יום. "בחיים לא יהיה פתרון על ידי הריסת בתים", מסכם אל-רפיעה. "אני מקווה שבממשלה יפתחו את הדלתות, את הלב ואת המחשבה אל הציבור הנשכח והמוזנח".