לאזרח את קבילות חיילים

בשנים האחרונות נקלע צה"ל לאור הזרקורים של התקשורת. זו התגלתה כרוטוויילר רעב, החושף פעם אחר פעם את הצבא הישראלי במערומיו. אלא שבתקשורת מבקרת ולוחמנית אין די. גם גופים כמו הפרקליטות הצבאית ומוסד פניות הציבור אינם מספיקים, מעצם היותם חלק מאושיות הצבא. המערכת הצה"לית הענקית משוועת לגוף פיקוח עוצמתי ועצמאי, בעל כושר התרעה, אשר יהיה בכוחו ובסמכותו לא רק להצביע על התחלואים, אלא גם לקבל החלטות אופרטיביות ולפקח על יישומן המלא. כמו כל גוף מסורבל ואדיר מימדים, גם צה"ל חייב מבקר חיצוני.  

כדי לענות על הצורך בגוף מפקח הוקמה כבר בשנת 1972 יחידת נציב קבילות החיילים. בשנים האחרונות היא דנה במגוון תחומים: מהתנהלות פגומה ואפילו התעללות מצד מפקדים, דרך אפליה ונפוטיזם בשיבוץ חיילים ליחדות השונות ועד אספקה עלובה ומאוחרת של ציוד ומזון ללוחמים, או הענקת טיפול רפואי לא נאות. על אף החומרה של חלק מהקבילות וחשיבות הטיפול בהן, במקום להפוך לגוף משמעותי ובעל השפעה רבה כלפי הצבא פנימה - התגלה הנקח"ל כגוף חלש ותלותי מדי. כפי שקורה במקרים רבים בצה"ל, הרעיון טוב; הביצוע כושל.

לא יכול להורות, לא חייב לנמק

חולשתו של נציב הקבילות נובעת בראש ובראשונה מכך שהוא גורם ממליץ בלבד, ולא כזה המחליט ומפקח. החוק לא מקנה לו סמכות להורות על פתיחה בחקירה או על תיקון העיוותים. כל שביכולתו לפרט את תמצית ממצאיו ולהצביע על הצורך בתיקון הליקוי ועל הדרך לעשות זאת. אם לא די בכך, הרי שלפי החוק דהיום, רשאי הנציב לפרט את ממצאי בירורו, אך אין הוא מחויב בנימוק אם החליט לגנוז את הקבילה, וגם אין הוא חייב להצביע על הדרך לתיקונו של פגם. החוק מפליג וקובע רשימה של מקרים בהם פטור הנציב מלהודיע על ממצאי בירורו, למיטב שיקול דעתו, כאשר לטעמו עלול גילוים לפגוע באדם כלשהו או בסדר הצבאי. לפיכך, קובלים רבים עלולים לגלות בהשתאות כי הנציב החליט על גניזת קבילתם, ללא כל נימוק ראוי.

כשל נוסף וחמור עוד יותר הוא תלותו הפסולה של מוסד הקבילות בצה"ל, במשאביו ובתקציבו. כך למשל, צוותו של הנציב מורכב, ראשו ורובו, מחיילים לובשי מדים, בקבע ובסדיר. לחלקם, למשפטנים ולמבררים בעיקר, מהווה השירות בנקח"ל נקודת מעבר בלבד לתפקיד מבטיח יותר בשורות הצבא. במצב דברים כזה, משמש הנציב גוף מבקר, בד בבד עם היותו חלק מהגוף אותו הוא מבקר. זוהי אנומליה הזועקת לשמיים, ותוצאותיה - שחיקה קשה בתדמית הנציב כגוף חסר פניות. בהקשר זה ראוי להדגיש כי באופן מסורתי, בראש מוסד הנציבות עומד קצין בכיר (במיל'), ובחוק לא קבועה כל תקופת צינון בטרם מתמנה אותו קצין כנציב. וכדי להוסיף חומרה על החמור, הרי שהמלצותיו של נציב הקבילות הן סופיות, ולא ניתן לערער עליהן.

להלכה, ובפראפרזה לשופטים, המרות היחידה לה כפוף נציב הקבילות היא החוק הכתוב. אלא שהמרחק בין תיאוריה למעשה רב; בפועל, כפוף הנציב במישרין לפיקוד העליון של צה"ל, שלא תמיד אוהב ביקורת. בהקשר זה ראוי לזכור, כי הרציונל שעמד בבסיס הקמתה של מח"ש, תוך הכפפתה למשרד המשפטים, היה הוצאת חקירות השוטרים מידי המשטרה עצמה, ולו לשם מראית עין. גם כאן אפשר אולי להתווכח על איכות הביצוע, אך אין ספק שאותו רציונל חייב להיות מיושם, בשינויים המחויבים, גם במוסד הנציבות.

אז מה עושים?

החוק הנוכחי, אם כן, לוקה בשורה ארוכה של כשלים. הצעת חוק של יגאל יאסינוב, רוני בריזון, ויקטור בריילובלסקי ורשף חן (שינוי), שתועלה בקרוב לקריאה טרומית בכנסת, נועדה לתקן את חוק השיפוט הצבאי ולהבטיח את עצמאותו של מוסד קבילות החיילים. התיקון הראשון והמרכזי הינו הקביעה שבראש מוסד זה יעמוד אזרח ובשורותיו יפעלו אזרחים בלבד, ולא אנשי צבא או פושטי מדים למיניהם (לשאלת כפיפותו של הנציב טרם גובשה הצעה אופרטיבית). לפי התיקון המוצע, הנציב יברר גם את קבילותיהם של עריקים או נפקדים, זאת לעומת הנוהג הנפסד שהשתרש, במסגרתו הוא נמנע מלטפל בכך.

עוד על הפרק: חובת הנימוק מצד הנציב בעת גניזת קבילה והרחבה משמעותית של סמכויות הענישה והאכיפה שבידיו, כך שבמקרה של כשלים הוא יוכל לשמש כתמנון רב-זרועות, אשר מברר, מחליט וגם אוכף. מן הראוי, למשל, שאם חשף התעללות הנובעת מיחסי מפקד-פקוד, יוכל הנציב להורות (ולא רק להמליץ) על העברת המפקד הסורר מתפקידו/בסיסו, או על שחרורו לאלתר משירות צבאי. תיקונים אלו, שיעלו את קרנו של הנציב בתוך צה"ל ומחוץ לו, יועלו לדיון בוועדת צבא וביטחון בלשכת עורכי-הדין, אשר תשב על המדוכה במסגרת גיבוש התיקון לחוק.  

במסגרת המהפכות הרבות שמתכנן הרמטכ"ל הנוכחי, ודווקא לאור השחיקה במעמד הצבא, שומה על צה"ל לא לפסוח על מוסד קבילות החיילים. נוכח האמצעים הרבים העומדים לרשות מפקדים כלפי פקודיהם, ומול גודלה העצום של המערכת הצבאית, ראויה רפורמה מקיפה במעמדו של הנציב, כך שתדע כל אם עברייה כי בעת צרה או מחדל - ייכנס לתמונה גוף מבקר אזרחי "עם שיניים". זה מגיע למדינת ישראל הדמוקרטית ולכל לובש מדים. 

עו"ד שלומי וינברג, העוסק במשפט מינהלי ובדיני צבא, הוא חבר בוועדת צבא וביטחון של לשכת עורכי-הדין, המשתתפת בגיבוש ההצעה לתיקון חוק השיפוט הצבאי