הבגד כמטפורה לחיים

מוזיקה מאיימת מעירה במה שעליה מגובבים הררי בגדים בתפזורת. כל כך הרבה בגדים עד שהמכלול נדמה לפסולת מושלכת או שדה קרב. קצב המוזיקה הולך ומתגבר. כפות ידיים, פנים, זרועות ורגליים חשופות נשלפות מתוך הכאוס ומתפלשות בבגדים ואז באחת, ממקום אחר, נגינת פסנתר לירית משחררת זיכרון.

יצירתו החדשה של הכוריאוגרף יורם כרמי, "נשל", יוצאת מתוך ארון הבגדים של אימו המתה. הבגדים, שנשארו בארון כמו עור שני שהגוף השיל מעצמו, הם עדות לחיים שלמים. הבגדים הם אלה שמעוררים זיכרון ובהם תחילתה של התנועה משתלחת, רכה, משועשעת או מתגרה. שמלות צבעוניות מולידות סערה, קומבניזונים מעוררים גילויי נשיות, ז'קט גדול ממידותיו של רקדן הופך לחבל קפיצה, כתונת משוגעים וחוט המחבר משולש רומנטי.

כרמי מפזר רגעים נוגעים ללב, בין אם בדואט נפלא של הרקדן ארז צמח והרקדנית אמלי מגנאג'י שבו הוא הופך את גופותיהם למגרש משחקים ובסופו משאיר אותם מוטלים על הארץ, או בטריו מצוין ומלא דמיון שבו הבגד הוא לפעמים גם גורם חונק, כובל ומגביל במכוון.

"נשל" היא עבודה בוגרת ועם זאת רעננה ומפתיעה. כרמי יצר עולם קומוניקטיבי של דימויים משתנים בתוך במה מעוצבת לעילא. מפתיע היה לגלות את רקדני להקת "פרסקו" מחדש. מדובר בקבוצה של רקדנים צעירים שבהחלט מולידים הבטחה. קטעי המוזיקה שנבחרו לפסקול – בהם מיצירות של שופן, הלני קאראינדרו, לומה ולומה וארוו פראט - פורטים על נימי רגש שונים ומסייעים ביצירת האווירה על הבמה עם זאת, הבחירה לייצר חלל של שקט בין המקטעים, מוציא את המתבונן בעבודה מתוכה וחבל.

את העבודה מסכם אפילוג רטרוספקטיבי שמורכב מקטעי סולו ודואטים מתוך העבודה עצמה. כרמי מחייה את זיכרון התנועה שלא מכבר נפגשנו איתה ומצליח בכך לייצר התרפקות. מקסים.