איפה הח"כית הערבייה?

מעולם לא נבחרה אשה ערבייה לכנסת מטעם מפלגה המייצגת את הציבור הערבי (חוסניה ג'בארה נבחרה לכהונה אחת בשנת 1999 מטעם מרצ, שהיא מפלגה ציונית). אף שישנן נשים ערביות מנהיגות, משכילות ובעלות מודעות פוליטיות עמוקה, הן לא הצליחו להתברג במקומות ריאליים, למרות ההצהרות שנשמעות חדשות לבקרים מצד המפלגות שמייצגות את הציבור הערבי אודות חשיבות המאבק לשוויון הנשים.

במוסדות המפלגתיים יש לנשים נציגות מסוימת, לפעמים בזכות שיריונים, אך זו אינה מספקת. המצב ברשויות המקומיות אינו טוב יותר: כיום מכהנות רק ארבע נשים כחברות מועצה מקומית, שלוש מהן נבחרו מטעם חד"ש ואחת מטעם התנועה האיסלאמית. ויולט ח'ורי כיהנה כראש המועצה המקומית כפר יאסיף בשנים 1972-1973, והייתה היחידה שהגיעה למעמד זה עד כה. מאז לא נרשמה ולו גם התמודדות אחת של נשים על ראשות רשות מקומית כלשהי. ובוועדת המעקב העליונה לענייני האוכלוסייה הערבית - ארגון הגג שמורכב מחברי-כנסת, ראשי רשויות מקומיות ונציגי תנועות, מפלגות וארגונים - אין אף אשה. וכך, משולחנו של הארגון המקבל לעתים הכרעות מכריעות בחיי האוכלוסייה הערבית, מחצית הציבור בינתיים מודרת.  

שילובן של נשים ערביות במערכת הפוליטית, בכנסת או בראשות מועצות מקומיות, עשוי להביא משהו אחר לפוליטיקה

הערבית בפרט והישראלית בכלל. מהלך שכזה מביא רווח לכל הצדדים - גם לנשים, גם למפלגות, שאני מאמינה כי יזכו ליותר קולות בזכות מועמדותן של נשים, וגם למערכת הפוליטית. מחקרים העידו כי לנשים יש דרך הסתכלות אחרת, תפישה והבנה שונה לדברים. לעתים הן מביאות עמן קול ייחודי, עם רגישות רבה יותר לנושאים כגון זכויות אדם. יש להן יכולת להבין, להקשיב ולקבל את האחר. תפישות שכאלה יכולות להביא לבשורה ושינוי בחיי כולנו, גברים ונשים כאחד.  

ראוי לציין כי גם מצבן של נשים יהודיות בפוליטיקה אינו מזהיר: הן מהוות רק 15% מחברי-הכנסת, בעוד שבמדינה כמו ליבריה למשל מכהנת ראש ממשלה אשה. במערכת בה מתקיים שילוב בין קפיטליזם, מיליטריזם ופטריארכליות, לנשים באשר הן נשים קשה לחדור פנימה. אלא שלאשה הערביה קשה הדבר פי כמה, כאשר כאן נכנס המימד הלאומי לתמונה.  

על ההנהגה הערבית לזכור, בבואה לבקש שוב את קולותינו, כי המטרה היא לא רק "המספר", אלא גם "המגדר". שילובן של נשים בפוליטיקה לא נועד לספק צורך רגעי; זוהי זכות לכל דבר, כאשר מדובר במחצית האוכלוסייה. אפשר כמובן לחשוב על דוגמאות אחרות של נשים ששולבו בפוליטיקה, כמו גולדה מאיר ומרגרט תאצ'ר, שלא בדיוק הציגו הבנה לאחר ויתר פלורליזם. גם אצל נשים, מתברר, יש "שחורה" ו"לבנה", "מדכאת" ו"מדוכאת". אבל ככל שייכנסו יותר נשים למערכת, כך נבטיח מגוון רחב של דעות ותפישות. 

עביר קובטי, דוברת מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים, פעילה פוליטית ופמיניסטית