שתף קטע נבחר

צילום: סי די בנק

רומן רוסי

כיכר אדומה עוד אין לנו וגם לא קרמלין מבוצר, והכנרת היא רק מיניאטורה ביחס לימת בייקל, אבל בארצנו הקטנטונת והחמה אפשר למצוא לא מעט מוטיבים ועדויות סובייטיות שהגיעו לכאן על גלי העלייה הרוסית. טיול ברכבת הטרנס-ישראלית

קרוב למיליון איש הגיעו במהלך 15 השנים האחרונות לישראל ממדינות חבר העמים. העלייה של שנות התשעים וגם זו של שנות השבעים, הטביעו את חותמן על החיים בישראל, אבל קדמו להן עליות רוסיות משפיעות לא פחות - החל מאי שם בסוף המאה ה-19. הפעם נצא למסע רוסי בעקבות גלי ההגירה השונים לישראל.

 

הפרקים קודמים בסדרה:

יפן , דרום אמריקה , ספרד , הודו , איטליה , בריטניה , צפון אירופה , מרוקו , צרפת , אפריקה, טורקיה , ארה"ב, דרך המשי .

 

העלייה הראשונה, תרתי משמע, הגיעה לארץ בעקבות הפרעות ברוסיה ב-1881-1882, וגל נוסף הגיע בשנים 1890-1891, בעקבות גזירות נגד

 היהודים ובעיקר בגלל גירוש יהודים ממוסקבה. בין עולי העלייה הראשונה היו גם שליחי חיבת ציון וגם חברי אגודת ביל"ו. 23 מושבות הוקמו בתקופה זו - ממטולה בצפון ועד גדרה בדרום. בגדרה, שהוקמה בשנת 1884, ניתן לבקר כיום במוזיאון לתולדות גדרה והביל"ויים השוכן במבנה ניאו-קלאסי מפואר, שתרמו משה ורחל מינץ. המוזיאון ההיסטורי סוקר את תולדות הביל"ויים ותולדות גדרה, ומציע הפעלות מיוחדות בנושא וכן סיור מודרך ברחוב הביל"ויים שנבנה ב-1888 ועד היום מצויים בו מבני מגורים, מבני משק ומבנים ציבוריים מאותה תקופה. 

 

 

עוד לפני העלייה הראשונה, הגיעו לארץ מהגרים רוסים שאינם ממוצא יהודי. באמצע המאה ה-19 ברחו המוני מהגרים צ'רקסים מקווקז מאימת גייסותיו של הצאר הרוסי. הסולטאן העות'מאני, עבד אלחמיד השני, סייע להתנחלותם בתחומי ריבונותו, וכך הם הגיעו למזרח התיכון וייסדו 3 כפרים בשטחי ארץ ישראל: כפר כמא, ריחניה וח'רבת צ'רקס (שלא שרד).

 

מורשת צ'רקסית, התיישבות שיתופית

 

לצ'רקסים, הידועים כלוחמים מצטיינים, מסורת ותרבות ייחודית להם. בכפר ריחניה שבגליל העליון נמצאת "החוויה הצ'רקסית", מרכז לשימור והפצת המורשת התרבותית שלהם. במוזיאון ניתן להכיר את מנהגי העדה, כמו ריקודים, עבודות יד ולבוש, להתרשם מחדר טיפוסי משוחזר, ואפילו לטעום מאכלים מסורתיים במסעדת "סאוסרוקה", שם יושבים בצורה הייחודית לצ'רקסים, שנותרים "דרוכים לקרב" גם בשעת האוכל.

 

 

בעלייה השנייה ("עליית הפועלים"), בין 1904 ל-1914, הגיעו לישראל 35

 אלף עולים, מרביתם מרוסיה. אמנם רק מעט מהם היו חדורי אידאולוגיה סוציאליסטית-לאומית, אך מיעוט זה השפיע רבות על היישוב בארץ ישראל. עולים אלה הקימו מפלגות פועלים, את ארגון 'השומר' ויצרו התיישבות מסוג מיוחד, המבוססת על שיתוף חברתי - הקיבוץ והמושב.

 

אחת מצורות ההתיישבות הקולקטיביות של אותם ימים היו אחוזות שאדמתן עובדה על ידי קבוצת פועלים בתמורה לזכות לגור בשכונה שתוקם בצמוד. המושבה מגדל התחילה כאחוזה כזו. אדמותיה נרכשו בשנת 1909 על ידי חובבי ציון מרוסיה, והיא הוקמה כ"אחוזת מוסקבה" - חווה חקלאית שקלטה פועלים כמו טרומפלדור, ש"זר וכצנלסון. ב-1922 פורקה החווה ואדמותיה נמכרו לגורמים פרטיים. כיום, באחד המבנים הראשונים של אותה חווה, שוכן מוזיאון ובית הראשונים ע"ש יעקב ואייל הורוביץ המתאר את התפתחות היישוב וכולל תמונות ומסמכים מימיו הראשונים.

 

  • בית הראשונים, רחוב הראשונים, מגדל, טלפון: 04-6720467

 

סדנת קדרות ומסעדה בשרית

 

בערך באותה תקופה, בשנת 1909, הוקמה בתחומה של יסוד המעלה חווה חקלאית על ידי משפחת דוברובין. אבי המשפחה, יואב דוברובין, היה איכר נוצרי שהיה לסובוטניק ומאוחר יותר התגייר ועלה מרוסיה לארץ ישראל בגיל 64 יחד עם ארבעת בניו ומשפחותיהם. הוא קנה 650 דונם ובנה עליהם אחוזה בסגנון רוסי, עם חצר רחבת ידיים, בוסתן עצי פרי, באר ומשק חי מפואר.

 

בשנת 1982 החליטה המועצה המקומית לשחזר את אחוזת דוברובין במתכונת הממחישה את חיי היום יום בחצר איכרים טיפוסית בראשית המאה. סביבת מגוריה של משפחת דוברובין שוחזרה, לרבות רהיטים, כלי אוכל ומטבח, תמונות וספרים של המשפחה, נפחייה אותנטית, באר אנטיליה וסדנת קדרות שעדיין פועלת. במקום יש גם תצוגה וארכיון המתארים את תולדות יסוד המעלה, וכן מסעדה בשרית.

 

 

גם הכנסייה הרוסית תקעה יתד בארץ. בסוף המאה ה-19 הגיעו לארץ גם צליינים רוסיים ואדמות רבות בירושלים נרכשו על ידי הכנסיה. את המקום המוכר כ"מגרש הרוסים" רכש הצאר אלכסנדר השני בשנת 1860. במתחם נבנתה מעין עיר רוסית בזעיר אנפין, ובה, בין השאר, אכסניות, כנסייה ובית חולים. בניין אכנסיית הנשים שימש כבית סוהר בתקופת המנדט וכיום נמצא בו מוזיאון אסירי המחתרות, וגם שאר המבנים עדיין שם. 

 

חיי לילה באכסניה הישנה

 

בשנת 1890 החליטה "החברה האיפריאליסטית הפרובוסלאבית הרוסית למען ארץ ישראל" להקים אכסניה חדשה בצמוד למתחם, שיועדה לאורחים

 אמידים ובני אצולה. "אכסניית סרגיי", על שם הנסיך סרגיי אלכסנדרוביץ', בנו של הצאר אלכסנדר השני, עוצבה בצורת האות ח' סביב חצר פנימית. קומת הקרקע שלה שירתה את החלקים הציבוריים של האכנסיה, ובקומה הראשונה נבנו 20 חדרי שינה מפוארים. מעל לקפלה הוצב מגדל משונן בסגנון ברוקי, שהפך לסמלה המסחרי של "החברה האימפריאלית" ונמצא עד היום בפינת רח' מונבז ורח' הלני המלכה. כיום משמש הבניין את משרד החקלאות, החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים. אגף שלם של הבניין עומד נטוש ונעול, וויכוח ניטש בין שני פלגים של הכנסיה הרוסית בנוגע לבעלות עליו.

 

בחצר עצמה, "חצר אליס", משולבים מקומות ישיבה מאבן ומעץ, שבילים, תערוכה של כלי חקלאות עתיקים ובמרכזה בריכה עם דגי זהב. לאחרונה, הופכת חצר סרגיי למרכז ירושלמי שוקק חיים. ביום שישי הבא (31 במרץ) יתקיים במקום "שוק חופשישי" בו ניתן לתת ולהחליף חפצים שונים. 

 

  • חצר סרגיי, רחוב הלני המלכה 13, ירושלים

 

המוסקובייה הבלתי גומרה

 

בירושלים נמצאות עוד מספר כנסיות רוסיות. על הר הזיתים שוכנות כנסיית מריה מגדלנה, ששבע כיפות הבצל שלה מזכירות את המבנים בקרמלין, וכן כנסיית העלייה הרוסית (אל מוסקוביה) וכנסייה ומנזר פרבוסלבים להם מגדל פעמונים הבולט למרחקים ומוזיאון לעתיקות.

 

  • הכנסיות פתוחות לביקורים בימים ג‘, ה‘ ושבת בין השעות 9:00-12:00

 

גם בעין כרם מתחם רוסי - "המוסקובייה" - אזור סגור ומוקף חומה ובו שתי כנסיות, אחת פעילה והשניה נמצאת בימים אלו בתהליך סיום בנייתה. את הכנסייה הבלתי גמורה בנתה הנסיכה אליזבטה, אשתו של הנסיך סרגיי, אך העבודות במקום נעצרו בגלל קשיים תקציביים ותסבוכות בירוקרטיות. רק עתה, שנים אחרי שהנסיכה הוצאה להורג עם שאר בני המשפחה במהפכה הבולשביקית, מוגשמת המשאלה שהביעה בצוואתה ובניית הכנסייה תושלם. הכנסייה השניה במתחם, בעלת המראה הפרובוסלבי, קרויה ע"ש זכריה, אבי יוחנן המטביל. בחצר הכנסייה, פסלים וגן מטופח.

 

  • מעלה רחוב המעיין, עין כרם, ירושלים. שעות ביקור: כל השבוע בין 06:00-08:00 ובין 16:00-18:00.

 

כנסיות רוסיות ישנן גם מחוץ לירושלים. אחת הכנסיות היפות נמצאת באבו כביר. זוהי כנסיית סנט פטר, הנקראת גם על שם טביתא הקדושה, נערה שמתה וחזרה לתחיה בזכות נס שחולל פטרוס הקדוש וקברה נמצא במתחם הכנסייה. הכנסייה שופצה במהלך שנות ה-90'. קירותיה נצבעו בגוון אדמדם, פנים הכנסיה והגן הקטן שופצו, וכיום נערכים בה טקסים דתיים בהם ניתן לצפות לאחר בקשת רשות.

 

  • סנט פטר, רחוב 3377 (הכניסה מרח' הרצל), יפו 
  • שעות ביקור: ו' 19:30-16:30, ש' 19:30-16:30 ,12:00-7:00' א' 07:30-14:00

 

ומה עם קולטורה?

 

העלייה הרוסית האחרונה מקפידה לשמור על אלמנטים תרבותיים מארצות המקור שלה, על אף ההשתלבות בחברה הישראלית הוותיקה. תיאטרון

 גשר, ערוץ הטלוויזיה "ישראל פלוס" והעיתונות בשפה הרוסית הן רק חלק מהדוגמאות לכך. דוגמה נוספת היא חנויות הספרים ברוסית. 750 חנויות המוכרות ספרים באותיות קיריליות פועלות בישראל. מקבץ שלם מהן ניתן למצוא בסמוך לתחנה המרכזית בתל אביב: שוכנות שם 'נובסטי' (לוינסקי 108, 03-6886121) 'נוכלאוס בע"מ' (לוינסקי 108, 03-6392629) , 'ספרים של בן אריו' (לוינסקי 108, 03-6888562 ) וחנות של רשת 'בוקניסט' (03-6872420).

 

ברמת גן נמצא המוזיאון לאמנות רוסית ע"ש מריה ומיכאל צטלין. המוזיאון מציג אוסף ציורים, רישומים ועיצוב לתאטרון של אמנים מפורסמים מראשית המאה: סרוב, באקסט, בנואה, גונצ’רובה, לאריוניב, סטלצקי ואחרים.

 

  • המוזיאון לאמנות רוסית, חיבת ציון 18, רמת גן, טלפון: 03-618824

 

לא רק וודקה

 

דרך נוספת לחוש את ניחוחות המולדת הישנה היא באמצעות האוכל. בארץ יש כיום כאלף מעדניות רוסיות, בהן תוכלו למצוא גריבוצ'קי (פטריות) סלוניא אגורצי (מלפפון חמוץ), פמידורא (עגבניות כבושות), דגים מלוחים כגון סלטוקא, בליק וגרבושא, בירות רוסיות כמו בלטיקה ובוצ'קרוב, ומשקאות חריפים, בעיקר סוגים שונים של וודקה. אחת המעדניות המתמחות במאכלים אלה ובאחרים היא "מעדניית דליקטס יהוד" של אלונה וגרגורי, שמביאה אפילו ארטיקים מיוחדים ממוסקבה.

 

  • דליקטס יהוד, ויצמן 15, יהוד, טלפון 03-5363781

 

מעדן מסוג אחר הוא לחם השיפון הרוסי והכבד, אותו החלו לאפות בארץ למען הקליינטורה המתגעגעת מחבר העמים. בני הזוג לובה ובוריס גרשביץ, היא רופאת ילדים במקצועה והוא משפטן ומהנדס בניין, הגיעו לארץ מסיביר ולא מצאו עבודה במקצועם וגם לא את לחם השיפון האהוב עליהם. במקום להתייאש הם הקימו בעצמם מאפייה, "מאפיית ליבו", המעסיקה כיום כשלושים עובדים, כולם עולים מחבר המדינות, ומשווקת אלפי ככרות לחם שיפון, וכן לחמים נוספים, לרשתות הגדולות ולחנויות פרטיות.

 

  • מאפיית ליבו, האופן 1, א.ת. חולון, טלפון: 03-5506161

 

שרים במסעדה ובמקלחת

 

מסעדה רוסית זה לא רק אוכל, זה בילוי שלם, ריקודים בין ועל השולחנות, מוזיקה המתנגנת על ידי להקת הבית, והרבה אווירה. אחת מיני רבות

 היא מסעדת "האביר השחור", מסעדה רוסית-ליטאית המעוצבת בסגנון ימי הביניים ומגישה פלטות דגים (כן, יש דג מלוח וגם קוויאר), פלטות בשרים קרים, בלינצ'סים, קרפלאך ופרושקי, סלט רוסי ומרק סלק או מרק בשר, קציצות קייב והרבה וודקה. בסופי שבוע, לצד ארוחה מלאה במחיר קבוע של 160 שקלים, נהנים ממופע מיוחד של להקת הבית ורקדנים.

 

  • האביר השחור, לישנסקי 1, ראשון לציון, טלפון: 03-9618726.

 

מי שממש רוצה להרגיש או להיזכר ברוסיה, יכול לחפש "בארד" - זמר נודד המנגן בגיטרה ושר שירה פוליטית פרי עטו. תרבות הבארדים נולדה ברוסיה הסובייטית מתוך שאיפה לעצמאות אמנותית ומחשבתית בתנאים של שלטון טוטליטרי. לבארדים ניתן היה להאזין בפסטיבלי שירה לאור מדורה ביער, בילוי פופולרי באותם ימים. "זמרת הארץ" היא קבוצת אמנים ירושלמית ממוצא רוסי המאגדת משוררים המלחינים ומבצעים את שיריהם. פרט לסגנון הייחודי, המכנה המשותף לחברי הקבוצה הוא הזיקה הימנית לפוליטיקה הישראלית. הקבוצה מופיעה בכל הארץ, בפסטיבלים או במועדונים, בהרכבים משתנים.

 

 

ערים מושלגות וקור כמו ברוסיה אין לנו, אבל "בניה" - בית מרחץ רוסי - אפשר למצוא. הבניות הרוסיות האותנטיות הן בילוי של חורף לגברים בלבד, שם, בסאונות רטובות מלאות אדים, הם חובטים זה בזה בענפי עץ ואחר כך קופצים לשלג הקר. בארץ מחליפה את השלג בריכה של מים קפואים.

 

לצד "בניות" אותנטיות (כמו "דג הזהב" בפתח תקווה, טל' 6049764 - 03, ו"בוגטירסקאיה" שבאותה העיר, טל' 9230711 - 03), יש גם את גירסאות שהותאמו לצברים ומשלבות לינה בצימר, כמו למשל ב"נירוונה בכפר" בבית הלל, שם הקימה משפחת ירמק, לצד בקתות העץ, בניה רוסית במרחק הליכה מהחצבאני.

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
כיפות הבצל של המריה מגדלנה
צילום: גילי סופר
צילום: עמית שאבי
מגרש הרוסים בירושלים
צילום: עמית שאבי
אחוזת דוברובין ביסוד המעלה
צילום: לע"מ
גריבוצ'קי, סלוניא אגורצי ופמידורא כבושים
צילום: סלימאן אבוגוש
מומלצים