פרץ שר חוץ, לבני לביטחון
הקצונה הבכירה תשים רגליים בפני מי שאינו מצוי בתרבותה ובדילמות הביטחוניות. זמן ההשתלמות של יו"ר העבודה יהיה ארוך מסרגל הזמנים הפוליטי
מינויו של עמיר פרץ כשר ביטחון עלול לגרום לו עוגמת נפש רבה, אם לא התרסקות פוליטית. הוא יוכל אמנם לנצל את כישוריו וניסיונו ליזום רפורמה אמיצה במערכת המסורבלת והכבדה, העולה לעם ישראל כסף רב ולא תמיד בצדק. תיאורטית, הוא גם יוכל לממש את האג'נדה החברתית שלו, דרך ויתור על נתחים בתקציב הביטחון לטובת צרכים נעלים יותר. פרץ הוא אכן האדם המתאים לפרוט למעשים את אמירתו של מופז בעניין החשיבות העליונה בפתרון הבעיות החברתיות בישראל. אך הליכה בתלם כזה עלולה להביאו במהירות לכישלון: הוא יזכה לקיתונות של ביקורת מצד אנשי מערכת הביטחון ויתקשה מאוד לבצע את תפקידו בהצלחה. הרצון הפוליטי להצליח יכבול את ידיו, ולכן קטן הסיכוי שיביא לשינוי של ממש.
כל זאת כאין ואפס לעומת הצפוי לו במפגש עם המערכת הצבאית. שר הביטחון אמנם לא צריך להיות רמטכ"ל-על, אך ראוי שיהיה מצוי בדילמות הביטחוניות ברמה האסטרטגית. פרץ רחוק מהברנג'ה, אינו מצוי בתרבות הצבאית, אינו מדבר את שפתה (שהשתנתה רבות מאז פשט מדים) ואינו מכיר את "רוח הגייסות". צה"ל אמנם אינו צבא של רפובליקת בננות והוא מקפיד מאוד בכללי הדמוקרטיה. אך גם אם יהיה ממושמע, המטכ"ל יתקשה לקבל את מרותו של מי שהיה בשירותו הצבאי קצין זוטר שלא צמח במסלול הלחימה; מי שרחוק מלהכיר את תפישת הביטחון ודוקטרינת ההפעלה; ומי שאינו מצוי בעולם הטכנולוגי המתקדם עליו מושתתות היום כל היחידות. זמן הלימוד הנדרש יהיה ממושך, וספק אם יעמוד בסרגל הזמנים הטיפוסי של המערכת הפוליטית. בפועל, כפי שכבר קרה בעבר, המטה הכללי ינהל את משרד הביטחון, ואם יבואו הדברים לכדי התנגשות - הקצינים הבכירים יידעו גם כיצד "לשים רגליים".
בהסתכלות לעתיד, ודווקא בגלל שאיפותיו להחזיק בהגה המדינה, מתאים יותר שפרץ ישלים את הנתח החסר לו בעולם החוץ, ויבנה כישורים להשתלבות חלקה במערכת הדיפלומטית הבינלאומית. חולשתו היחסית בתחום הסבה לו נזק תדמיתי לא מבוטל, וכנראה גם פגעה באלקטורט שלו בבחירות. על הצד הטכני של השפה והתקשורת הוא יתגבר בקלות רבה, אולם הוא זקוק להתנסות שטח ממושכת כדי להלך שפי בין מנהיגי עולם - ולזכות באמון עמו שלו. כפי שכבר הצהיר ואף הוכיח, פרץ יכול להיטיב ביחסי החוץ של ישראל עם מנהיגי ערב, לא כל שכן עם הפלסטינים. אחיזה במושכות החוץ תאפשר לו, יותר מכל פוזיציה ממשלתית אחרת, לוודא מקרוב כי אכן ימוצה כל מאמץ בניסיון להגיע להסדר מתוך דיאלוג עם הפלסטינים, קודם שממהרים ל"התכנסות".
ואם יקבל פרץ את החוץ, מה תעשה ציפי לבני? מבחינת חלקים ניכרים בציבור, ניתן כבר היום למנותה לראשות הממשלה. אך כדי שלא תיצרב כמו גולדה מאיר בשעתה, חייבת לבני לעבור דרך הסדנה של מערכת הביטחון וללמוד אותה לעומק, על כל גווניה הרבים, באופן בלתי אמצעי. יש לה יתרונות רבים: היא מקרינה תבונה, שיקול דעת, יושר, אמינות, גישה עניינית ונינוחות. הרקע המשפטי שלה הוא נכס חיוני ביותר במערכת הביטחון, בה כל צעד - מהתנהגות חיילים במחסומים ועד איומי העמדה לדין של קצינים בכירים בחו"ל - מחייב הסתכלות משפטית. כאישה, היא תגלה ודאי רגישות רבה יותר ותדע מתי לא הכרחי להפעיל אש או לקיים עוצר-סגר-כתר שאינו מוסר אף פעם. האיכויות האישיות והקסם אותו היא מקרינה יסייעו לה - כנראה טוב יותר מגברים-אזרחים אחרים - להשיג את שיתוף הפעולה הנדרש מהקצונה הבכירה ומאנשי משרדה, לא כל שכן משועי עולם ועמיתים לתפקיד. ובאירופה, כדאי לזכור, כבר היו שרי ביטחון ממין נקבה.
אם כך יקרה, יעמדו בעתיד לזכותו של פרץ בקיאות בתחום הכלכלי והתנסות ברוכה בתחום החוץ. את הנתח הביטחוני החסר הוא יצטרך להשלים בסיוע שר מתאים. לבני, כמתחרה פוטנציאלית, תביא עימה זכויות בתחום החוץ והביטחון, ותצטרך להישען על שר אוצר שיעבוד בכפיפה לה. מהתמודדות כזו, ישראל יכולה להרוויח.
ד"ר יוסי בן-ארי, תת-אלוף (מיל')
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
