ברגותי מסביר: למה תמכתי בהתנתקות ומתנגד להתכנסות
בכיר הפתח הכלוא בישראל תוקף את תוכניתו המדינית של אולמרט ומסביר: "בעזה, הבסיס היה נסיגה והיוצא מהכלל היה השארת השליטה על המעברים. אולם בגדה היוצא מהכלל הוא הנסיגה, והעיקר הוא העמקת הכיבוש". ברגותי טוען כי כשישראל טוענת שהחמאס אינו פרטנר היא משתמשת ב"תירוץ קלוש ושקרי, משום שהמשא ומתן משותק מזה שש שנים, וישראל אף התנקשה בערפאת, למרות שנענה לכל התנאים"
"תוכניתו של אולמרט איננה תוכנית לשלום, אלא ניסיון לעקוף את שאיפה לעצמאות לאומית פלסטינית וניסיון להציל את הכיבוש שלא ניתן להצילו", כך הסביר מזכ"ל הפתח בגדה לעבר, מרואן ברגותי, הכלוא בישראל, בראיון שפורסם היום (שבת) בעיתון הפלסטיני אל-איאם.
ברגותי תקף את "תוכנית ההתכנסות", תוכניתו המדינית של ראש הממשלה בפועל, אהוד אולמרט, במילים קשות. עמדתו מפתיעה בהתחשב בעמדתו ביחס לתוכנית ההתנתקות, בה דווקא תמך ברגותי.
"האמת היא שאני עדיין סבור שהנסיגה מעזה היתה פרי מפירות האינתיפאדה, ההתנגדות, והעמידה האיתנה בגבורה של עמנו העצום, ואף הדגשתי שזוהי תחילת הסוף של תוכנית הכיבוש, והוכחה לפשיטת הרגל שלו. צריך לומר כי הנסיגה מעזה היתה כמעט מלאה בכל הקשור להסגת כוחות הכיבוש, פינוי כל המתנחלים והריסת ההתנחלויות. אולם המצב בגדה ובירושלים הוא שונה, ומכאן נובעת הסכנה של התוכנית הזו, אשר מנסה לחסל את התוכנית להקים מדינה פלסטינית עצמאית".
לדבריו, "בעזה, הבסיס היה נסיגה והיוצא מהכלל היה השארת השליטה של הכיבוש על המעברים, האוויר והים, אולם בגדה היוצא מהכלל הוא הנסיגה, והעיקר הוא המשך והעמקת הכיבוש. אני אומר בבירור כי כל הסכם או תוכנית, יהא אשר יהא מקורה, לא יסיים את הכיבוש וההתנחלות באופן מלא בגבולות 67', ובכלל זה בירושלים, וידחק את הפלסטינים להמשיך בהתנגדות".
במהלך הראיון הוסיף ברגותי כי אמנם אין כל אמון בין הישראלים לפלסטינים, אולם אין חובה באמון שכזה כדי להשיג הסכם שלום.
אמון בין הצדדים - לא הכרחי
"האמון בין שני העמים איננו תנאי כדי להגיע להסכם, זאת משום שהקשר הקיים ביניהם הוא בין כובש לבין נכבש. לפיכך בלתי אפשרי להשיג אמון ביניהם, וזאת אלא רק אחרי שיסתיים הכיבוש, יסתלק מארצנו, ואנו נקים מדינה עצמאית שבירתה ירושלים, הפליטים ישובו, ישוחררו כל האסירים ועמנו יהנה מחירות ועצמאות. הניסיון של בניית אמון כהכנה למשא ומתן על הסדר הקבע והתפיסה של צעדים שלביים נכשלה לחלוטין ואין לשוב אליה בשום אופן. כל משא ומתן עתידי לא יצלח ולא יניב פירות אם הוא יתבסס על אותם יסודות שהביאו לכישלון המשא ומתן הקודם. הצעד הראשון של כל משא ומתן צריך להיות הכרה כנה ורשמית מצד מנהיגי ישראל בדבר נכונותם לסיים את הכיבוש ולסגת באופן מלא לגבולות 4 ביוני 1967".
ברגותי הוסיף: "עמנו, למרות הסבל שעבר, עודנו נחוש להמשיך בדרך המאבק וההתנגדות עד שישיג את החירות, השיבה והעצמאות. טועה מי שחושב שעמנו איבד את כוחותיו להיאבק, אלא הוא אוגר כוחות למאבק, כוחות שלא ייגמרו לעולם. אני בטוח שהכיבוש הולך ונעלם מוקדם יותר ממה שרבים חושבים, וששחר החירות קרוב לעלות. זאת למרות מה שהכיבוש מנסה לכפות בשטח. גורלה של הגדר, ההתנחלות והמחסומים לא יהיה טוב יותר מגורלו של גוש קטיף וההתנחלויות האחרות".
ברגותי לא חסך את שבט לשונו מישראל: "ישראל היא מדינה כובשת המבצעת את הסוגים הגרועים ביותר של עינוי וטרור, מתכחשת לזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני ומנסה לפצות על נסיגתה מעזה על ידי העמקת הכיבוש בגדה, אולם דבר זה איננו יותר מאשר דימיון. השאלה עתה היא האם ישנו שותף ישראלי אמיתי לשלום אמיתי? למרבה הצער אני אומר שהחברה הישראלית לא הצמיחה שותף אמיתי לשלום.
"השאלה עתה איננה שאלה של פרטנר, אלא על מה ינהלו משא ומתן. אם ישראל מתכוונת לכך שאין פרטנר פלסטיני לתוכניתה להעמיק את הכיבוש - זה נכון, שכן היא לא תמצא שותף כזה לעולם. השימוש בתירוץ של ממשלת חמאס מצד ישראל, הוא תירוץ קלוש ושקרי, משום שהמשא ומתן משותק מזה שש שנים לפחות, וישראל אף התנקשה בנשיא יאסר ערפאת, למרות שנענה לכל התנאים הבינלאומיים לשלום. אך ישראל סרבה לנהל איתו משא ומתן, למרות שהכריז שוב ושוב שהוא מוכן לנהל משא ומתן".
