אבל בתל מונד ובעזריאל: "התאונה - מכת בכורות"

"מכת בכורות" - כך מכנים בתל מונד ובמושב עזריאל את התאונה שאירעה הלילה (יום א'), בה נהרגו רועי ולירן בטיה (28), בני דודים הגרים בשני המושבים וקרן מורוואתי (26) מתל מונד, חברתו של רועי. הסיבה הטרגית לכינוי שניתן לתאונה היא ששלושת ההרוגים הינם ילדים בכורים להוריהם.

בשעות אחרי הצהריים הגיעו מאות בני אדם ללוות את שלושת ההרוגים בדרכם האחרונה, בבית העלמין בתל מונד. בבית החולים בילינסון בפתח תקוה עדיין מאושפזת הילה ציוני מכפר יעב"ץ, חברתו של לירן שהיתה איתם במכונית.

במושב עזריאל נפל אבל כבד על התושבים כאשר התברר שרועי נהרג בתאונה. במשך השנים גרה משפחתו של רועי לסירוגין בעזריאל ובתל מונד, ולאחרונה חזרה המשפחה לעזריאל ואף התחילו בבניית בית חדש. אביו, יעקב, מספר על "בחור יפה, ממושמע, דייקן. מושלם". האב סיפר כי בעוד שלושה חודשים היה אמור רועי להינשא לקרן, ואתמול אף קיבל הודעה כי ניתן להקדים את החתונה, אך כעת למרבה הצער, תיערך לשניים לוויה. 

רועי הוא בנם הבכור של יעקב ותמר, ולו שתי אחיות ואח נוסף. אתמול הוא שהה עד שעות הערב במושב, יחד עם חברים. אביו מספר עליו ועל בן דודו שנהרג עימו, לירן: "הם היו בני דודים צמודים, קרובים מאוד, כל הזמן היו מבלים ביחד". כשבעיניו נקוות דמעות הוא מוסיף: "רועי היה נעים הליכות, לא שותה אלכוהול ולא מעשן. כשהודיע לנו שהוא עומד להתחתן, שמחנו שמחה גדולה".

אימו, תמר, ממררת בבכי ואומרת: "הוא היה ילד מלאך, פרח, עוזר לכולם. כולם אהבו אותו. איך אפשר להמשיך לחיות בלעדיו. אי אפשר. עזר לכל מי שיכול היה. באמצע הלילה הייתי קוראת לו והוא היה בא לעזור. ואנחנו כבר התחלנו בהכנות לחתונה. עם מי נצחק עכשיו? עם מי נשב? אי אפשר יהיה לחיות בלי רועי. כל הזמן היה אומר לי 'אמא תהיי חזקה, אני איתך'. בשביל אחיו הקטן הוא היה כמו חמצן, תמיד עוזר לו. מי יכול היה לפגוע ככה בפרח שלי? אני לא מאמינה שהוא נהרג, הוא צריך להגיע כל רגע לבית".

ההורים מסרבים להירגע. לא מעכלים את הבשורה המרה. בינתיים, לביתם מגיעים בני משפחתה של ארוסתו קרן. לא עוברות שניות ספורות וצעקות שבר רמות נשמעות בכל רחבי הבית. "איזו חתונה יש לנו עכשיו", זועקות שתי המשפחות.

קרן גדלה והתחנכה בתל מונד, במותה היא הותירה מאחוריה את הוריה, שאול וסוזי, אח תאום, ואח ואחות נוספים. עידית, אחת מחברותיה הטובות מספרת: "לפני כחודש וחצי היא חזרה מטיול של חודש בהודו עם חברות. היא ורועי חברים כבר ארבע שנים, כשהיא חזרה לארץ, רועי חיכה לה בשדה התעופה והפתיע אותה עם הצעה לנישואין. היא כל כך שמחה והיתה מאושרת מזה שהיא עומדת להתחתן. איך היא נקטפה לנו? בדיוק בשיא האושר שלה, זה בדיוק זמן שהחלו ההכנות לחתונה. 

"היתה לה שמחת חיים, בחורה מדהימה. אוהבת ים, בריכה, בילויים. בעוד חודש, ב-26 ביוני היא הייתה אמורה לחגוג יומולדת", סיפרה עידית.

בני משפחתו וחבריו של לירן, בן דודו של רועי, מספרים כי "הוא היה חולה על אופנועים. לא אחת הוא נפגע בתאונות דרכים בזמן שרכב על האופנוע, ובאחת הפעמים הוא אף נפצע באורח קשה. אבל למרות כל הפציעות שלו, למרות שבכל הגוף שלו היו פלטינות בגלל התאונות, הוא לא הפסיק לאהוב ולרכב על אופנועים. בסוף הוא נהרג דווקא ברכב".

חברו של לירן, איתן צור, היה נוהג לצאת עימו לרכיבה על אופנועים. לדבריו, "לירן הוא אחד המומחים בארץ לאופנועים. היה לו מוסך ברעננה לאופנועים והוא זכה לתואר אלוף ישראל ברכיבה על אופנוע כביש לפני שנה. הוא היה באליפויות

 באוסטרליה וזכה שם בגביעים רבים. מגיל 13 הוא מפרק ומרכיב אופנועים".

אימו של לירן, דינה, אומרת בעיניים דומעות: "זה הילד הבכור שלי. ילד מקסים, ילד טוב, תמיד תמך בי ובאחים שלו. כל הזמן היה לו חיוך על הפנים. הוא היה מכור לאופנועים, כל החיים שלו היה מתעסק בזה. אני כל הזמן פחדתי וביקשתי מנו להפסיק עם התחביב המסוכן הזה, אבל הוא היה מרגיע אותי ואומר לי שגם ברכב אפשר למות. בחיים לא קניתי לו אופנוע, בסוף הוא באמת נהרג בתאונה עם רכב. אני לא יודעת מה היה קורה אם הוא היה נהרג על אופנוע, זה לא היה יורד לי מהמצפון".

מאז שעות הבוקר הגיעו בני משפחה וחברים אל בתי האבלים, כשהם המומים ומנסים לנחם את המשפחות ולהתנחם בעצמם.