להחזיר את החינוך שהיה פה
הישגי התלמיד הישראלי, שהיו מהגבוהים בעולם, הידרדרו לשפל. זה מתחיל בשכר המורה, נמשך בבזבוז שעות על לימודי די-ג'יי וחופשות ארוכות - ומגיע גם להורים
הגורם שהבחין בעבר בין מדינות עשירות ומתקדמות לבין נחשלות, היה בעיקר הימצאותם - או היעדרם - של אוצרות טבע. בעידן המודרני הפך ההון האנושי - ובמיוחד הטכנולוגי-מדעי - למשאב קריטי, המוביל חברות ומדינות לקידמה. לכן מצער כל-כך שההישגים הלימודיים של תלמידי ישראל, שהיו בעבר מהגבוהים בעולם, הידרדרו לשפל; היום אנחנו ממוקמים במורד העשירייה השלישית. כיתות הלימוד הצפופות, אקלים בית-ספרי רווי אווירת אלימות, תנאים פיזיים שאינם הולמים - כל אלה מספקים הסבר חלקי למצב החינוך. נוספת אליהם בעיית הפערים בין אוכלוסיות חלשות, בהן כל תקציב החינוך הוא ממלכתי, לבין ערים מבוססות דוגמת תל-אביב, המשקיעה עשרות מיליוני שקלים מדי שנה לשיפור החינוך.
מפקידים את היקר לנו מכל - את ילדינו - בידי מורים שחלקם אינם מתאימים למשימת החינוך, מורים ממורמרים, שחוקים, הנושאים בליבם תחושות קיפוח קשות. השקעה בחינוך מחייבת, ראשית לכל, השקעה במחנכים. כדי לעודד אנשים איכותיים לבחור תפקידי חינוך והוראה, חייבת להתקבל החלטה ברמה הלאומית לשפר משמעותית את שכרם הירוד של המורים בישראל.
החברה הישראלית היא חברה מורכבת, דינאמית ומיוחדת, הנמצאת עדיין בתהליך של עיצוב. בשל כך, עולה משמעות החינוך בקביעת פניה. על מערכת החינוך להגדיר כיצד רצוי שייראה ה"תוצר", קרי: דמותו של בוגר המערכת. ראוי כי החינוך התיכוני, עד הגיוס לצבא, יתמקד בשלושה תחומים דעת מרכזיים: חינוך למדע וטכנולוגיה - שם, בצד הלימוד העיוני, כדאי לשלב פעילויות משותפות עם גורמי מחקר ופיתוח במפעלי היי-טק ומכוני מחקר, במקום לימודי הרקדה (די-ג'יי), רכיבה על סוסים וכיו"ב; טיפוח הומניזם ואהבת אדם - ראוי שמערכת החינוך תקנה לבוגריה ערכים ליבראליים, דמוקרטיים ופלורליסטיים, כמו גם סקרנות אינטלקטואלית וידע בשפות, תרבות ואומנות; טיפוח הזיקה לעם ישראל ומורשתו, ארץ ישראל ומדינת ישראל - מורשת בת 3,500 שנה מהווה את הבסיס היציב, עליו מתפתחת הזהות הישראלית הייחודית לנו, כמו גם לכידות חברתית ותחושת שותפות ואחווה. חשיבות מיוחדת אני רואה בשילוב נושאי חברה, אקטואליה ופוליטיקה בשיח הבית-ספרי. מובן שאין להטיף למען מפלגה כלשהי, אך בהחלט ראוי לדון ולהתמודד עם הסוגיות הרלוונטיות, שבמוקד ההוויה שלנו.
תהליך ההוראה משתכלל, תוך שילוב מחשבים ושימוש במאגרי מידע - אלו משנים את תפקידיו המסורתיים של המורה. הוא מפסיק בהדרגה להיות מקור הידע האולטימטיבי, ובעתיד, עיקר תפקידו יהיה ללמד כיצד להגיע לידע, לארגן אותו, לעבדו ולהפוך אותו ליישומי ושימושי. אך לעומת ההוראה, בתהליך החינוכי, שכולל הקניית ערכים אוניברסליים לצד תרבותיים, אין תחליף למורה בן-אנוש. שם מתחייבים יחסי גומלין, חום אנושי ודוגמה אישית; אין בנמצא מחשב שימלא את מקומו של המורה בתפקידיו אלו.
אכן, המשימה חינוכית אינה פשוטה, והצלחה בה מחייבת מורים מצוינים. לדאבוננו, לא כולם כיום כאלה. באופן פרדוכסלי, אנו
עוד משימה
לשקם את צה"ל
רון בן-ישי
קיצוצים, התנוונות בשטחים, שיקולי עלות-תועלת במענה לטילים, התרפסות מול משפחות ועיתונאים וגם נורמה מעוותת, לפיה שלום הבנים קודם לביטחון האזרחים - אלו הרעות החולות שעל הצבא לתקן, לקראת הסיבובים הבאים
שיפור השכר ותנאי העבודה של המורה יעלה את הסטאטוס החברתי שלו, ורק כך ניתן יהיה להתמודד בהצלחה עם האתגרים שמציב העולם המודרני בפני החינוך. התלמיד ייפגש עם יותר ויותר מורים משכילים, חדורי תחושת שליחות חינוכית, המהווים בהתנהגותם מודל לחיקוי, עם להט ועיניים בורקות - והרי כאלה אנחנו רוצים. אלה המורים שיוכלו לטפח בתלמידיהם את השאיפה למצוינות, אלה יוכלו להצעיד את מערכת החינוך לשיאים של הצלחה - היום נמצאים שם מתי-מעט מתלמידינו.
אך בכך לא תושלם המלאכה. בעידן המודרני התרחבו תחומי הדעת וגדל הידע. כדי ללמוד את הבסיס, המהווה תשתית להמשך לימודים אקדמיים, אין מנוס מהוספת שעות לימוד והנהגת יום לימודים ארוך. במקביל יש לחזור ולהתייחס ללימודים ביראת קודש: אין לבזבז ימי לימוד יקרים בחופשות מיותרות ("שמונה ימים שמנו נתן..." - האמנם מתחייבת מכך חופשה בת שמונה ימים בחנוכה?). גם את חופשת הקיץ הארוכה מדי ראוי לשקול לקצר.
ומה צופן העתיד? השתכללות מערכות התקשורת והשיפורים באינטרנט ירחיבו את אפשרויות ה"למידה מרחוק" (home schooling); יש בכך יתרונות, ובלבד שלא תהיה מערכת זו לבלבדית. בצד הלימוד מהבית, יש לחייב את התלמיד לשהות לפחות בחלק מהזמן בכיתה עם תלמידים כמוהו, לטפח אינטראקציה חברתית לרכוש מיומנויות, החיוניות ליצירת בוגר בעל כישורים חברתיים וכלים להשתלבות בחברה.
והערה אחרונה להורים: מניסיוני בעשר השנים האחרונות, רבים מהם עומדים מנגד - לא רואים עצמם שותפים באחריות לחינוך ילדיהם. כדי שתהליך החינוך יהיה אפקטיבי, חייבים לשלב בו את כלל הגורמים המחנכים - ובהם גם ההורים. אלה חייבים לראות את עצמם שותפים מרכזיים, וראוי שיהיו מתואמים ומשולבים עם בית-הספר, כמו גם עם "קבוצת השווים" - אותם חברים, שהשפעתם בגיל הנעורים רבה מאוד. זה הזמן להתחיל להתעניין מיהם החברים, היכן הם מבלים, מה קורה בהפסקות ואחר הצהריים.
ד"ר דב אורבך הוא מנהל בית-הספר התיכון שבח-מופת בתל-אביב
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
