תתפלאו, למערכת החינוך יש כסף
מערכת החינוך משוועת לתיקונים, ורק אחר כך לתוספות תקציב. מי שמנסה להפוך את הסדר מעוניין לשמר מצב קיים על חשבון ילדינו
מערכת החינוך של ישראל אכן שרויה במשבר עמוק. ידיד ותיק שמבין בחינוך תמצת זאת יפה כששאל אותי: "אתה יודע מה ההבדל בין מורה ותיקה לצעירה? מורה ותיקה מרוויחה שלושת אלפים שקל בחודש, ומורה צעירה מרוויחה שלוש אלף". הבדיחה הזאת רצינית לגמרי. בפרספקטיבה יהודית-היסטורית מדובר בשפל של כל הזמנים במעמד החינוך.
מכאן הכרחי להסיק שצריך לרוץ ולהשקיע כסף בחינוך? כמובן שלהשקיע בחינוך תמיד טוב, אבל משהו אחר מסתתר כאן.
מדינת ישראל כבר משקיעה בחינוך משאבים בסדרי הגודל של מדינות המערב, ועיקר התקציב כבר מופנה לשכר המורים. כך למשל, מספר התלמידים למשרת הוראה בישראל זהה לממוצע במדינות המתועשות ועומד על 16.9. כמובן שזה נתון תיאורטי של הקצאה על הנייר, ובפועל כולנו יודעים שהכיתות צפופות, שעות ההוראה של התלמידים מצומצמות והכי חשוב - לא ברור בדיוק מה היא איכותה של שעת ההוראה הישראלית.
הפער הגדול בין ההשקעה בחינוך ובין המצב בפועל נובע מעיוותים גדולים שאי אפשר להמשיך ולטייח אותם בכסף. רוב תקציב החינוך מופנה לשכר מורים, אך בניגוד לכל ארגון נורמלי, כוח האדם במערכת החינוך פשוט תקוע. בפועל אין קידום ואין הרחקה. איגודי המורים בישראל צוברים כוח רב על יסוד המצב הקיים ומספקים לחבריהם הגנה מלאה, כמעט בלי קשר לאיכותם. ממש תעודת ביטוח מושלם.
וכך מורים מצוינים נותרים מתוסכלים כשאיש אינו מעריך את עבודתם וממש באותו חדר מורים נמצאים מורים ברמה נמוכה יחסית, הנהנים מהגנה מלאה ומאותם תנאים בדיוק. המילים "גיליון הערכה למורים" אינן נמצאות בלקסיקון הישראלי. ובעצם בשביל מה גיליונות הערכה? הרי אי אפשר לקדם ואי אפשר להרחיק.
העיוותים הללו פוגעים באיכות ובדימוי המורים אבל גם עולים כסף: בישראל עובדים הרבה יותר מורים מהנדרש. פחות ממחצית המורים עובדים במשרה מלאה. אלפי עובדים נוספים מצטרפים לכל מיני תוכניות טלאים שונות שנועדו לכסות על חוסר היעילות. אלפי מורים שאי אפשר לפטרם מקבלים שכר ללא עבודה של ממש - חלקם בתפקידים טכניים, חלקם ממש יושבים בבית - העיקר שלא יעמדו מול ילדים. שיעור ההיעדרויות של המורים מעבודתם, מהגבוהים בארץ ובעולם כולו מסתכמים באובדן של למעלה משני מיליון שעות הוראה בשנה! וזה רק קצה הקרחון.
יש לי רעיון לתחקיר טלוויזיה חדש: ערב הירצחו נתן יצחק רבין למערכת החינוך הישראלית קרדיט והגדיל את התקציב באופן חסר תקדים. מישהו בדק מה עלה בגורל המיליארדים הללו? כיצד בלעה אותם המערכת ולא שינתה מאומה מתוואי המגמות המאיימות עליה?
ובעניין מערכת החינוך האירית, אני מציע לקרוא את חוק החינוך האירי משנת 1998 ולברר האם יוזמי הקמפיין של ארגון המורים העל-יסודיים היו חותמים עליו. אפשר גם לבדוק כמה משקיעים האירים במערכת הפורמאלית שלהם, ולגלות שאנחנו מבזבזים יותר ומקבלים פחות.
לפנייה לכתב/ת 
