הדרך אל האושר: יותר בחירה זה יותר טוב?

סטודנטים לצילום מאוניברסיטת הרווארד התבקשו במסגרת ניסוי מדעי לבחור שתי עבודות מתוך תיק העבודות שלהם ולהגיש למרצה של הקורס לצורך קבלת ציון. לחלק מהם נאמר שהבחירה שלהם סופית, ולחלק אחר נאמר שהם רשאים לשנות את החלטתם כעבור ימים אחדים. התוצאה היתה, שאלה שהיו רשאים לבחור מחדש היו פחות מרוצים מהעבודות בהן בחרו בסופו של דבר.

חופש הבחירה נראה תנאי חשוב לאושר. "חופשי ומאושר", נאמר בשיר. אבל ככל שהאדם חופשי יותר לבחור, כך הוא מתלבט יותר. ההתלבטות, מתברר, דווקא לא עושה טוב לאושר.

מה שיותר הוא פחות

בארי שוורץ, פרופסור לפסיכולוגיה בסווארת'מור קולג' בארצות הברית, פרסם לפני שנתיים רב-מכר בשם The Paradox of Choice: Why More Is Less (הפרדוקס של הבחירה: למה יותר הוא פחות). על פי הפרדוקס, האדם מרוצה פחות מהבחירות שלו ככל שעומדות בפניו יותר אופציות. כולם מסכימים, כותב שוורץ, שבחירה טובה יותר מחוסר בחירה, אבל בחירה בין אופציות רבות מדי גורמת לנו להרגיש רע. אנחנו משקיעים יותר מאמץ בקבלת ההחלטה מאשר נהנים ממנה, וכל החלטה מלווה במחשבה שיכולנו לבחור טוב יותר.

שוורץ מספר על עצמו את הסיפור הבא: הוא נסע לחופשה בעיירה קטנה באורגון ונכנס לחנות לקנות יין לארוחת ערב. אפשרויות הבחירה לא היו רבות – חמישה סוגים בלבד. חמשת היינות לא היו טובים במיוחד, אבל לא היה אכפת לו. מה כבר אפשר לצפות ממבחר של חמישה? הוא שמח במה שבחר. לעומת זאת, במנהטן הוא לא מסוגל אף פעם להיות מרוצה; יש שם מבחר של 20,000 סוגי יין שונים.

האפשרות הריאלית לבטל את הבחירה, כותב שוורץ, מפחיתה מהרמה של שביעות הרצון ממנה. וככל שהבחירה היא בלתי הפיכה, כך אנחנו מרגישים כלפיה טוב יותר. אם ההחלטה היא הפיכה - אנחנו משתדלים שלא להפוך אותה. למשל, אנחנו לא ממהרים להחזיר שותף רומנטי "בחזרה לחנות", אלא מנסים לשכנע את עצמנו שבן או בת הזוג הם אהבת חיינו.

מפת האושר העולמית

החברה הדמוקרטית מאמינה שחופש בחירה מרבי עושה את אזרחיה מאושרים יותר. מאותה סיבה דוגלת האידיאולוגיה של המתירניות בריבוי אופציות. האם יש לכך בסיס במציאות?

בית הספר לפסיכולוגיה באוניברסיטת לסטר באנגליה פרסם באחרונה את מפת האושר העולמית. המדינות הדמוקרטיות אכן תופסות בה את רוב המקומות הראשונים, אבל יש גם נתונים אחרים. ארצות הברית, ארץ הבחירה האולטימטיבית, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, הגיעה רק למקום 23. ואחריה, בפיגור של כמה מקומות, גרמניה (35) ואנגליה (41). ויש מדינות עם פחות חופש בחירה שהגיעו למקומות גבוהים יחסית, כמו ונצואלה (25), עומאן (30), ערב הסעודית (31) וקולומביה (34). הדומיננטיות המערבית נשארת במקומה, אבל איך להסביר את הנתונים האחרים?

הדירוג במפה הוא תוצאה משוקללת של כמה משתנים לאומיים כמו רווחה, בריאות וחינוך. חופש הבחירה הוא משתנה אחד מתוך נוספים. סעודיה אמנם לא מעניקה הרבה אופציות לנשים, אבל היא בטופ בתחומי רווחה וחינוך. קולומביה היא ארץ של מרידות ואלימות, אבל היא נהנית מאופי תרבותי מסוים שכנראה מקפיץ למעלה את רוב המדינות הלטיניות. וכידוע, מדינות המערב מעניקות יותר רווחה, בריאות וחינוך לאזרחיה.

השמרנות טובה לאושר

נוכל להתמקד יותר בתרומתו לאושר של חופש הבחירה בעזרתו של סקר אחר, שנערך על ידי מרכז Pew למחקר. ניתוח של ממצאי הסקר, שבדק את מצב האושר של אזרחי ארצות הברית, מלמד שהשמרנות, מגבילת אופציות ידועה, טובה לאושר. אנשים הדוגלים בהשקפות שמרניות, ואנשים שמבקרים יותר בכנסיה, נמצאו כמאושרים יותר מאנשים הדוגלים בהשקפות ליברליות ומאנשים שמבקרים בכנסיה לעתים רחוקות, או בכלל לא.

ובהקשר אחר, מתברר שאנשים נשואים, נשים וגברים, שמטבע הדברים בחירתם בבני ובנות זוג מוגבלת יותר, מאושרים יותר מרווקים ורווקות. ואנשים צעירים, אלה שהבחירה עוד בפניהם, נמצאו פחות מאושרים מאנשים מבוגרים.

מיליונר שדג דגים

אם היה לי כסף, לוחשת הפנטזיה המקובלת של האושר, היו לי כמה בחורות שאני רק רוצה, הייתי מטייל בכל העולם, היו לי בית בלונדון, בית בפריז ואחד בניו-יורק, אולי גם מטוס פרטי שהיה מאפשר לי לקפוץ לחצי יום לפריז, לקנות באגט בבולנז'רי, לבלות עם המאהבת המקומית ולחזור להצגת הערב של האופרה בתל-אביב, בחברת המאהבת הישראלית. נו, אז מי שממש את הפנטזיה הזו הוא מאושר יותר? ובכן, לא. כך על פי מחקרים שונים.

מכירים את הסיפור על הדייג העני? הוא התחיל בדיג עם חכה אחת. הצליח והציב מספר חכות, ואז עבר לסירת דיג ולכמה סירות דיג, עד שהצליח לאסוף כסף ולקנות ספינת דיג ובסוף גם צי של ספינות דיג. הוא היה למיליונר. ומה הוא עשה בכסף? קנה חכה והלך לדוג דגים בטבע. לא היה מאושר ממנו.

אבל מה זה אושר? אני משאיר זאת לפרק הבא בסדרה.

• ניתן לשלוח לאבינועם אימייל בנושאי דילמות של רגש ומוסר. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.