ברחובות יש קסם מיוחד

ביומו הראשון של הפסטיבל הבינלאומי להצגות ילדים בחיפה נדמה היה כי ההתרחשות האמיתית מתקיימת דווקא מחוץ לאולמות התיאטרון. את ליבת קריית הפסטיבל, שמוקמה מסביב למבנה תיאטרון חיפה, גדשו דוכנים, פעילויות שונות ומשונות, מוקדים שונים של מופעי חוצות מצוינים ואוהל כחול ובו מופע צנוע ומקסים של קרקס הפרעושים מצרפת.

אל האוהל, הממוקם בגן בנימין, מזמין את הבאים אלפרדו פנזני, מאלף אריות לשעבר, להיכנס. בפנים הוא יכיר לכם את להקת הפרעושים המאולפים שלו אותם מצא באחד ממסעותיו לסין. הם יודעים לעשות הכל, הפרעושים: לגלגל שטיח אדום, להדוף כדור בגודל מסטיק ולעופף באוויר אחרי שנורו מתוך לועו של תותח מיניאטורי. קרקס הפרעושים של פנזני הוא חוויה בלתי נשכחת שנמשכת 20 דקות אבל תלווה אתכם שעות ארוכות.

קרקס הפרעושים של פנזני. חוויה בלתי נשכחת

צרפת, יש לומר, מככבת השנה בפסטיבל עם מופעי רחוב משובחים ומושקעים שמציגים לאורך כל היום. כך למשל "יצורי ענק חביבים", מיצג מקסים של חיות משונות וביישניות, שנראות כמו אוסף של סמרטוטים על איברים אנושיים, שנושאות את ביתו על הגב ומתבוננות בתימהון בעוברים והשבים. גם "האושר הקטן של פליקס", בובת ענק מהודרת עשויה מקרטון מעובד הנושאת בתוכה ילדה מצטחקת, הוא חוויה אסתטית משובחת ומשעשעת.

בחלקו התחתון של גן בנימין הוקם אמפיתיאטרון קטן שמציע מגוון של מופעי רחוב מישראל. המופעים שפתוחים לקהל ללא תשלום הפכו אבן שואבת למאות ילדים והורים שישבו מהופנטים במשך שעות בין אם מול מופע הקרקס של גילי קרן, ליצן רחוב שמשלב במופע להטוטנות, אקרובטיקה ופנטומימה ובין אם מול Strongman Circus Show של נועה ואורי וייס שמציעים אקרובאלאנס, תעלולי טרמפולינה וג'אגלינג.

"יצורי ענק חביבים". חיות משונות מתבוננות בתימהון בעוברים והשבים

נחמד על הנייר

למרות שגולת הכותרת של הפסטיבל היתה לאורך השנים הצגות התחרות, שתי ההפקות בהן צפיתי היו מאכזבות. "חלם", הפקה מוזיקלית מקורית המבוססת על אגדות חכמי חלם והילד הרשל'ה, התחילה כהבטחה לנער את האבק מעל העיירה היהודית והמשיכה כאירוע תיאטרוני מינורי שמחוויר אל מול הפוטנציאל שגלום בו. את המחזה כתבה חמוטל בן זאב-עפרון וביים גולן אזולאי ועל הפסקול המקורי חתום דורי בן זאב. בתפקיד הרשל'ה משחק ערן בן זאב ומי שגונבת את ההצגה היא דווקא מיכל ברנד, שמשחקת עז ברסלבית מטורפת ומשעשעת עד דמעות. קשה להבין מדוע בחר הבמאי להציג הפקה מוזיקלית בסדר גודל שכזה בפלייבק מלא. זה נראה רע, זה נשמע רע ומעל הכל יש בזה תחושה של זלזול בקהל.

הצגה מכעיסה במיוחד היתה "היפופוטמית על הגג", הפקה לבני 4 ומעלה על פי התכנייה, שלא היתה ראויה להיכנס לרשימת הצגות התחרות. סיפור העלילה נשמע נחמד על הנייר - ילדה קצת בודדה מגדלת בין דוד השמש לאנטנה שעל גג ביתה היפופוטמית. המחזה מבוסס על ספר ילדים מאת דניאלה כרמי ועל הבימוי חתום חנוך רעים, לשעבר מנהלו האמנותי של הפסטיבל. לא ברור האם מפאת כבודו של רעים בחרה הנהלת הפסטיבל שלא להתערב בעשייה ועל כך חבל. יד דרמטורגית בהחלט חסרה כאן. זוהי הצגה רועשת וקקופונית, שצעקות שחקניה מכסים על הרגעים המעטים שיכלו אולי להתפתח לכדי חלום. על הבמה, שעוצבה בהרבה חן על ידי המעצבת טליה אוטולנגי, מתבלגנת התרחשות שיוצרת אצל הצופה מצוקה. סיפור העלילה, שאמור להיות המרכז, משתחל בין רעש לרעש אם מתאפשר לו. המשחק מאולץ והמכלול שמוגדר בתכנייה כ"הצגה רכה ומתוקה כמו מרשמלו, המקרבת את המבוגרים אל עולם הילדים", הוא אירוע שעדיף בכנות לוותר עליו.

חוויה מתקנת נרשמה בהפקה הנפלאה של תיאטרון הבובות האקדמי הלאומי ע"ש סרגיי אובראצוב, אמן בעל שם עולמי בתחומו שמגיע לראשונה לישראל עם מופע קונצרט לא רגיל. הבובות של אובראצוב מופעלות על ידי שישה מפעילים. זהו מופע עשיר ומלא הומור של בובות בגדלים שונים ובתלבושות מרהיבות שלוקחות את הצופים, גדולים כקטנים, למסע קסום שמשלב בתוכו גם שיעור קטן על סגנונות מוזיקליים שונים מאופרה ומוזיקה קלאסית, דרך המוזיקה הספרדית ועד מוזיקה יפנית ומזרחית.