מפה הקול התחיל

לכבוד יום הולדתו ה-80 של אייבי נתן, תחנת הרדיו "רדיוס" שינתה את פניה למשך יום והפכה ל"קול השלום". עמדות השידור הוחלפו, ביחד עם הזיכרונות, והאנשים באו לחלוק כבוד לתחנה שעוצבה בדמותו של איש אחד. רובם לא שהו במחיצתו זמן רב, והמשיכו הלאה אחרי חצי שנה בלבד, משך תקופת חוזה ההעסקה הסטנדרטי בספינת "קול השלום". אבל כולם מזכירים את פרק הזמן הזה כאחת החניות החשובות בחייהם. שעה לאחר שהסתיים יום השידורים המיוחד חגג נתן את הגיעו לגבורות בקרב מכרים ומוקירים.

ג'ימי ג'ונסון, גד ביטון, ראובן לוי, סטיב וויליאמס ויקיר אביב שידרו כאילו אייבי לא הטביע את האונייה שבבטנה ניצבה התחנה. השידורים המחודשים נפתחו ב" The breakfast show" עם טים שפארד ונחתמו ב- Drive Time עם עופר נחשון. התגובות הרבות שזרמו לתחנה העידו שלא רק השדרנים נרגשים מהמאורע.

"'קול השלום' היה קול החופש", אומר יקיר אביב, שהחל את דרכו בתחנה לפני שהפך לכוכב ברשת ג' הישנה. "היו זמנים בהם יכולת ללכת על החוף והיה נראה כאילו כל תל אביב היתה שומעת 'קול השלום'".

"קול השלום" היתה אחת התחנות האהובות בישראל. מאז החלו שידורי התחנה האנטי ממסדית ב-1973 אנשי "קול השלום" נלחמו בתדמית ה"פיראטית" שקמה לה. אבל היה משהו בכינוי הזה. שידוריה היו בלתי ניתנים להשתקה מפני ששידרה מחוץ למימיה הטריטוריאלים של מדינת ישראל, והיא שדדה אוזניים צעירות רבות היישר מבטן האונייה שעגנה בלב ים. מה יותר פיראטי מזה?

זו גם היתה התחנה הראשונה ששידרה מוזיקה לועזית, 24 שעות ביממה, כשהתחנות האחרות סיימו לשדר ב-23:00. רבים משדרניה יובאו מחו"ל והחספוס שלהם חרג מניקיון הדיבור החגיגי של קרייני קול ישראל ומהדיבור המצונזר של שדרני גלי צה"ל. התחנה הזאת הביאה להקמתה של רשת ג' ושינתה את הרוח של גל"צ.

גיל קציר, אולי קריין הפרסומות הכי עסוק בארץ, גם כן התחיל את דרכו בתחנה. "הרגשתי שותף לפרוייקט חברתי שהוא גדול מתחנת רדיו. כשראיתי את אייבי מסייע לאנשים מכל העולם, למדתי מה זאת פעילות חברתית. התחנה היתה רווחית מאוד אבל ראית שזה לא מה שעניין אותו, לו היה מנוע אחר, מן אש פנימית שהובילה אותו למטרות רחוקות מאוד מעיסוק בכסף. הוא היה מאוד בודד, הזניח את המשפחה שלו והחברים היו הכל בשבילו".

זוכרים אותו היום או שכבר שכחנו?

"אותו ילד רעב שקיבל ממנו שוקולד אולי זוכר את האיש מישראל אבל הישראלים מקסימום זוכרים שנה-שנתיים אחורה. הוא נשכח, במיוחד היום כשהוא כבר לא פעיל. לפני שנה הייתי בכנס באמסטרדם שנערך לכבוד 'קול השלום' ומאז החלטתי לבקר אותו מדי פעם. זה קשה, כי אני זוכר אותו במלוא אונו והיום הוא שבר כלי".

נתן סבל משלושה אירועים מוחיים, הראשון שבהם אירע בוושינגטון בעת שהתיישב לכתוב אוטוביוגרפיה. הוא הספיק לכתוב רק כמה שורות. מאז הוא מוגבל מאוד מבחינה בריאותית והאוטוביוגרפיה כבר לא תיכתב. זו היתה אחת הסיבות מדוע האלבום הכפול שיוצא לכבוד חגיגות ה-80 מכיל גם קטעים רבים שמהווים תיעוד של חייו, בעיקר כפי שהשתקפו משידורי התחנה.

אורן בר אל מפונוקול, יוזם ועורך הדיסק מספר: "הדיסק הראשון מתאר את השירים שהפכו לסמל התחנה. בדיסק השני אייבי נתן מספר את סיפור חייו, לצד הקלטות מקוריות מהתחנה שכוללות ג'ינגלים, חלקם מקוריים מאוד, כמו ג'ינגל שהוא למעשה הודעה שמחפשים טבח לאונייה, ושיחות עם מאזינים. רציתי שיהיה למארז ערך מוסף, למעט הנוסטלגי והסנטימנטלי ולבדל אותו מאוספים אחרים".

למרות שמה, התחנה לא הרבתה להשמיע שירים בעברית או בערבית. "האוריינטציה שלה היתה בינלאומית, אבל ישנם שני שירים בעברית שכן נכנסו לדיסק". מספר בר אל, "אחד זה 'עוד יהיה' של אריק איינשטיין ובו השורה: 'הנה אייבי נתן על האונייה...' והשני 'אי שם בלב הים התיכון' שכתב דודו טופז, הלחין קובי אושרת ושרה גלי עטרי. טופז היה חבר טוב של אייבי שהסתיר אותו בבית כשכולם רדפו אחריו אחרי פליטת הפה המפורסמת שלו.

"יום השידורים המיוחד היה מלא בשירים שנמצאים באלבום". מסכם בר אל, "האלבום הזה, כמו יום השידורים הזה, הוא לא רק סיפור של תחנה, הוא סיפור של נעורים".