חמישה ספרים למהפכן המתחיל

חמשה ספרים מהפכניים שהשפיעו על חיי, מתוך רשימה כפולה לפחות, ולא לפי הסדר הזה דווקא.

אי אפשר להבין את העולם כפי שאנו מבינים אותו היום ללא מרקס שהמניפסט הוא החיבור היומרני, הפוליטי והמהפכני ביותר שלו ושל שותפו אנגלס. המניפסט הוא אוטופיה שהשאיפה המתמדת אליה, גם בלי הגשמתה (ואולי אין היא ראויה להגשמה מלאה), עשויה להוביל לעולם טוב יותר. מבחינה זו היא מתנהגת כמו

הגאולה היהודית האורתודוכסית – הציפייה למשיח היא המשיח. כוחו של מרקס בהעמדת פשטותו של הפרדוקס האנושי – עוניים ואומללותם של הרבים מייצר את עושרם ואושרם של המעטים, ואז באה השאלה התמה: מדוע זה הפך להיות טבעו של עולם? מדוע העניים המנוצלים האלה לא קמים ומתמרדים? שאלה רלוונטית כל יום מחדש בכל פינה בעולם, בטח ובטח בפינה המוטרפת שלנו.

ספר רדוד, רגשני ויומרני, ואולי בשל תכונותיו אלה הוא שינה את פני המזרח התיכון לנצח. לא מפתיע שהספר שהביא לבסוף לחיסולה של היהדות על ידי דת הציונות, נהגה ונכתב בגרמנית על ידי מומר אתיאיסט. הרצל בסך הכל רצה לחזור הביתה (לאירופה) בשלום, ואולי טיפול נפשי נכון היה חוסך ממנו ומאיתנו הרבה סבל מיותר. אותי אישית הוא עורר לחשוב על מקומי בתמונה הציונית. קראתי אותו ואת אלטנוילנד ואת יומני הרצל באופן ביקורתי רק בגיל מאוחר, כשכתבתי עליו עבודה באוניברסיטה. אולי אז לראשונה היכתה בי ההכרה באופן הברור ביותר שאין לי ולעברי כיהודי מרוקאי דבר וחצי דבר עם הציונות האשכנזית, שנולדה מתוך בלהות הגהינום היהודי נוצרי.

הספר הוא מניפסט להקמתה של מדינת אפרטהייד בשם אשכנז, תחת מדינת ישראל, אשר בה אין זכויות אזרח למזרחים ולערבים. כצנלסון (גיסו של זלמן שז"ר) שהיה חבר בברית הבריונים, היה פשיסט וגזען מוצהר. כשהייתי חייל אבי נתן לי את הספר והזהיר אותי שלא להתרגש ממנו יתר על המידה. קראתי והתרגשתי והתקוממתי, אבל רק בתוכי. אחר-כך כסטודנט קראתי אותו שוב מצוייד בכלים טובים יותר. אין ספק שקלמן כצנלסון היה קיצוני יותר מסביבתו הגזענית גם היא, אך הוא שיקף בימיו את הלכי הרוח והמעש של השלטון הציוני האשכנזי וההגמוניה בכלל, בעיקר אחרי מרד ואדי סאליב שהיה הטריגר לכתיבת הספר. לימים הוצאתי ספר בכותרת "המהפכה האשכנזית מתה". האוטופיה האשכנזית, שגם הרצל היה שותף לה ברעיונותיו, אכן מתה, אבל רוחה חיה ובועטת ושורה בכל.

ניתוח סוציולוגי מרקסיסטי רדיקלי (לימיו) של יחסי הדיכוי הכלכלי בישראל, בין אשכנזים למזרחים. זהו אולי החיבור המרכזי שייסד את הסוציולוגיה הקונפליקטואלית בישראל, יחד עם דוד חמו, דבי ברנשטיין ואחרים. סבירסקי עצמו נבעט החוצה מן האקדמיה בגלל פרסום הספר הזה אשר הציג לראשונה באופן אמפירי את יחסי הדיכוי הכלכליים בין אשכנזים למזרחים. על הגזענות הציונית האשכנזית קראתי ושמעתי עוד קודם לקריאת הספר הזה, אבל לא הבנתי את הקשריה הכלכליים היטב, עד שקראתי את הספר. הספר פתח לי, ולרבים מבני דורי, דלת גדולה אל התודעה. אין ספק שהקריאה המוקדמת של הספר הזה עוד לפני שהגעתי לאוניברסיטה, כיוונה את דרכי הן בהשכלה והן בפעילות החברתית לשנים רבות.

האוטוביוגרפיה של מלקלום X, כפי שסופרה לאלכס היילי 1965 (באנגלית)

זהו אולי הספר שעיצב את תודעתי הבוגרת, כמזרחי ובכלל, יותר מכל ספר אחר שקראתי בחיי, כולל פאנון, מרקוזה, מנדלה וגנדי, שכולם השפיעו על חיי. מלקולם אקס היה איש מבריק ואמיץ ומעורר

 השראה מאין כמוהו. סמוך מאוד לסיום קריאת הספר התחלתי לכתוב את מאמריי הראשונים אי פעם וזה לא מקרי. למדתי ממלקולם שאם יש לך משהו חשוב לומר, מוטב שתאמר אותו עכשיו, ולא רק אחרי שתסדר לעצמך פנסיה מסודרת... מלקום אקס, המנהיג המוסלמי השחור הרדיקלי, אשר התנער לא רק מלפיטתו של האדם הלבן, אלא גם מחיבוקו החונק של אלוהי הלבנים, הגדיר את השחורים בארה"ב כאוכלוסייה הנתונה תחת קלולוניאליזם לבן ובכך חיבר אותם חיבור פוליטי לאמא אפריקה. יש קטע בספר שבו הוא מספר איך גילה את שפינוזה (בספריית הכלא) ורעיונותיו בדבר אחדות האל והאדם והתלהב מאוד מכך שהוא היה יהודי ספרדי מורד, "יהודי שחור" בלשונו. אחר-כך התאסלם ודחה גם רעיונות אלה. חבל שרב-מכר זה, אחד הגדולים במאה העשרים, טרם מצא מו"ל ישראלי אמיץ.

• ספר הפרוזה הראשון של המשורר והחוקר סמי שלום שטרית, "עין הבובה", רואה כעת אור בהוצאת חרגול.