תהיה בריא, כן?

בן דודתי מנתניה התוודה באוזניי שהוא חושש מפני מה שאני מייצג, את חולי הסרטן באשר הם. התפלאתי מאוד. הבחור, הצעיר ממני בשנים מספר ובוגר חוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה כולשהי, לא מוצא את המילים הנכונות לשוחח עם חולה. "יותר מזה", הוא הוסיף, "אני ושאר בני המשפחה משתדלים להתחמק ממפגשים שמאלצים אותנו לראות אותך. אני גם מכיר אישית אנשים שבורחים לצד השני של הכביש כדי להימנע משיחה עם חולה או עם בן משפחתו".

אך למענו של בן דודתי ועבור האחרים, אנסה בכל זאת למצוא את המילים הנכונות.

לספר בהתלהבות על עבודתכם המרתקת או על כל נושא אחר המעניין אתכם בלבד, ומתישים את החולה עד שהוא שואל את נפשו למות. את נפשו של המלהג, כמובן. 

רוב החולים רוצים שמישהו יישב איתם, יאחז בידם ויפגין שמץ של תשומת לב, אולי חצי אוזן קשבת למה שעובר עליהם. קשה למצוא אדם שיוכל לשאת את פחדיהם של החולים. הרי אדם בריא אינו יודע מה עובר בראשו של חברו החולה, לא משנה עד כמה הוא קרוב אליו. המעט שאפשר לעשות הוא לדובב את החולה, להקשיב לו ובמקרה הצורך אפילו לשתוק ביחד איתו. לא תמיד יש לחולה כוחות להיות שותף פעיל בשיחה או לקחת חלק בדיון פוליטי על ועדת חקירה זו או אחרת.

אל תבואו בקבוצות גדולות על מנת להימנע משיחה עם החולה עצמו. מספרם הרב של המבקרים לא מאפשר לו להשתתף בשיחה, ועדיף לו לצפות בקומדיה טובה בטלוויזיה ולא לראות את הטרגי-קומדיה המתחוללת לפניו. כדאי גם להימנע מהבטחות שיהיה קשה לקיימן. פעם מישהי אמרה לי שהיא מוכנה לעשות כל דבר למעני - ובכך קראה דרור למחשבותיי שהמציאות רמסה ביד קשה.

אך הדבר המרגיז ביותר שניתן לומר לחולה סרטן סופני העומד למות בכל רגע נתון הוא "תהיה בריא". גם החולה וגם המבקר יודעים שמדובר בשקר כואב מאוד. נכון, עדיין לא מקובל לאחל מוות קל ונעים, אבל האמינו לי - זה מה שאני רוצה שתאחלו לי בכל לבכם וכל מה שהייתי רוצה שיקרה בסופו של דבר. עד אז, אסתפק באיחולי קיץ קריר ככל האפשר. 

• דני פנחס, כלכלן, נשוי ואב לשניים החולה בסרטן המעי, החליט להפסיק את הטיפול במחלה. בטור אישי המתפרסם מדי יום שני הוא מתאר את חוויותיו מהמחלקה האונקולוגית והחיים שלפני המוות
  

• לחצו כאן לכל הטורים של דני פנחס