סוף העולם שמאלה
היוצר האמריקני מוזס פנדלטון יצא למדבר באריזונה וחזר עם יצירה חלומית שהיא מופע בידור טוב עם איכויות אמנותית לא מבוטלות. חבל שהוא נמשך זמן רב מדי
להקת "מומיקס" מתוך המופע: אופוס קקטוס
עצמו את העיניים. דמיינו מדבר. מה אתם רואים? תרצה אתר ראתה ציפורי ענק ושעוני קוקייה מוזרים, היוצר האמריקני מוזס פנדלטון ראה שמים זרועי כוכבים בלילה שחור, חיות מדבריות מוזרות, כדורי אבק מתגלגלים ברוח היבשה, תעתועי דרך והרבה מאוד קקטוסים. את כל אלה רקח בכישרון ובהומור לסדרת דימויים מרשימים שמגולמים בגופותיהם של רקדני להקת "מומיקס" אשר הופכים נגד עיני הצופה לגן חיות קסום.
לטאה אנושית במדבר החלומות של פנדלטון
זהו אינו ביקורה הראשון של הלהקה בארץ ועל פי כמות הקהל שפקד אמש (ב') את אולם המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, יש מי שזוכר לה חסד ביקורה הקודם לפני כעשור. גם הפעם ליהטט פנדלטון בתמונות יפהפיות שמבקשות "רגע קודאק". המופע "אופוס קקטוס" הוא בראש ובראשונה מופע בידור טוב שאיכויותיו האמנותיות אינן מבוטלות. הדיוק בביצוע מרשים במיוחד ואיך שלא תהפכו בזה, מדובר בהרכב מנצח של מבצעים שהם גם רקדנים טובים, גם אקרובטים וגם שחקנים.
כל התכונות הללו בנוסף למגרש המשחקים שבו מציע להם פנדלטון סיבוב ברכבת ההרים שלו, הופכים את חווית האשליה שיצר ליופי של ערב.
ארץ הצבר. גופות הרקדנים הופכות לדימויים מעולם החי והצומח
יצורי האקרובטיקה שמתנהלים על הבמה לא בוחלים באמצעים – תיאטרון שחור, קביים, אש, מוטות אלסטיים לקפיצה לגובה, מניפות עץ גדולות ורתמות שמשמשות לתעופה הם רק חלק מזערי מההפתעות שבדרך. גופות הרקדנים הופכים מול העיניים לבנות יענה, סרטני חולות, ציפורי טרף ענקיות, סוס על פרשו, רמשים, לטאות והכל בתנועה מתמדת, מהונדסת היטב, מוקפדת עד לפרט האחרון. גם אם נקודת המוצא של העבודה נשענת על אינספור גימיקים, הגדולה של פנדלטון היא ביכולת למלא אותם בתוכן ולספק גירויים נון-סטופ.
"אופוס קקטוס" הוא מופע חלומי שאם היה קצת פחות דחוס בדימויים, קצת פחות ארוך ובשעה סבירה, יכול היה להיות חוויה מושלמת להורים שמחפשים תעסוקה לילדים ובני נוער בחופש הגדול.
