משחק החיים

אנחל בונני בהתרגשויות. ככה זה כשאתה מספתח קריירה קולנועית בקופרודוקציה ישראלית-צרפתית בפרופיל גבוה, לצדם של כוכבים לוהטים כמו ההבטחה החמה של הקולנוע הצרפתי, גספאר אוליאל, או השחקנית האיטלקית, ז'סמין טרינקה, שככבה בסרטיו של נני מורטי. אם זה לא מרגש אתכם, אז בסרט "החזקים שורדים" ישחקו לצידו של בונני גם כוכבים ישראלים מהשורה הראשונה כמו מוני מושונוב, משה איבגי, ליאור אשכנזי וחנה לסלאו.

"אין יותר מרגש מלהגשים חלום, ולשחק בקולנוע זה חלום שלי מאז שאני זוכר את עצמי", אומר בונני בראיון קצת אחר מאלה שהדוגמן הבינלאומי, שהוביל בין היתר קמפיינים של "דונה קארן" האמריקנית או חברת "זיפ" הישראלית, מתורגל בהם. אז נכון, בונני כבר רשם התנסויות משחקיות על המסך הקטן עם תפקידים בסדרות הטלוויזיוניות "האקס המיתולוגי", "להוציא את הכלב" ו"אולי הפעם", אבל את מחסום המסך הגדול זו הפעם הראשונה שהוא חוצה. אהבת המשחק, הוא אומר, התחילה כבר בבית הספר היסודי. "הייתי עושה הצגות יחיד בכיתה וזה היה כיף גדול", הוא אומר, "כשהייתי קטן לא התביישתי להשתטות, אבל ככל שאתה גדל יש לך יותר מחסומים. הלכתי לכיוונים אחרים, התחלתי לשחק כדורגל ואז באה הדוגמנות". 

"לפני שנה וחצי זה התחזק. גרתי בפריז, עבדתי המון, הכל היה מצוין אבל בוקר אחד קמתי בדירה אחרי חלום הזוי על משחק ואמרתי לעצמי שזהו, אני עוזב את הכל ולא משנה כמה קשה זה יהיה, אני פשוט רוצה לחזור לארץ, לקחת שיעורים במשחק ולעשות את זה. זה לא פשוט. אנשים חושבים שבגלל שאני דוגמן מצליח יותר קל לי. אבל זה הפוך. אני צריך לעבוד הרבה יותר קשה מאחרים בשביל להוכיח שאני לא עוד איזה בחור יפה שהחליט שבא לו להיות שחקן. אבל אני לא אוותר, משחק זה החיים שלי".

מה יש במשחק שכל כך מרגש אותך?

"הלוואי והייתי יכול להסביר, הלוואי והיו לי מספיק מילים להעביר את התחושה. יש ימים שאני שואל את עצמי What The Fuck? זה כל כך קשה, בשביל מה אני צריך את זה, אבל אז אני מגיע לאודישן או לסט ויוצא מיום צילומים עם תחושה שאני עף. זה שווה את הכל".

צילומים על הסט של "להוציא את הכלב" שונים מסשן של צילומי דוגמנות?

"את יודעת, אנשים חושבים שבדוגמנות אתה בא, מצטלם והולך הביתה. זה לא ככה. קוראים לזה צילומי Stills אבל זה לא קפוא, זה אוסף של רגעים דינאמיים שבהם קורים דברים. ההבדל מבחינתי הוא שמשחק זה לחיות את החיים. משחק הוא החיים. כולנו משחקים כל הזמן. כולנו מנסים להרשים, להכעיס, להצחיק. גם מה שאנחנו עושים עכשיו, בראיון הזה, זה לשחק תפקיד. אני אוהב את זה שכשאני משחק אני יכול להיות אלף אנשים, כל מי שאני רוצה. אנשים חושבים שאני Flamboyant אבל מי שמכיר אותי יודע שאני בן אדם קצת ביישניקו כזה. מול המצלמה אני פורץ את כל המחסומים שיש לי, ויש לי מלא".  

"דוגמנות היא אוסף של רגעים דינאמיים" (צילום: עמית ישראלי) 

בונני, שנולד באורוגוואי וגדל בישראל, שיחק כדורגל בהולנד ופצח בקריירת דוגמנות בינלאומית שהפכה אותו לנוסע מתמיד מאוד, זז כל חייו ממקום למקום, משפה לשפה ומתחום עניין אחד לשני, בין היתר כדורגל, דוגמנות, משחק, מוזיקה וכתיבה.

"מצאתי לגמרי. היתה תקופה שהייתי אבוד, אבל עכשיו אני יודע בדיוק מה אני רוצה לעשות וזה לשחק ולעשות מוזיקה. אני מחפש חומרים לאלבום ראשון ונפגשתי כמה פעמים עם אסף אמדורסקי בעניין. השמעתי לו סקיצות והיה חיבור ממש טוב. שנינו מעוניינים לעבוד ביחד אבל נראה. אני כותב די הרבה, מאד מושפע מג'ק קרואק. הספר שלו 'On 'The Road פתח לי את הראש ואת השפה ומילא אותי ברעיונות. התחלתי ללמוד גיטרה, פיתוח קול. יש כיוון". 

במה מעניינת אותך?

"אני לא יודע הרבה על תיאטרון, אבל בזמן האחרון יצא לי לראות הצגות ששינו את דעתי על התחום. ראיתי את 'אשכבה' של הקאמרי ועפתי. זה אחד הדברים הכי יפים שראיתי בחיים שלי, לא יכולתי לסגור את הפה כל ההצגה. ראיתי גם את 'מותו של סוכן' שהיה מדהים, את 'בוינג בוינג' ואת 'המלט'. זה לא שלא אהבתי תיאטרון קודם, אבל תמיד חשבתי שיש בתיאטרון משהו מאולץ ומוגזם, לא טבעי בגלל שצריך להגדיל את הכל, לדבר יותר חזק, לעשות תנועות יותר גדולות בשביל שהקהל יבין מה אתה מרגיש.

"באינסטינקט אני יותר בכיוון של קולנוע ושל משחק בקטן, אבל מצא חן בעיני לגלות שטעיתי. עכשיו אני רוצה לראות את ההצגה 'איש הגשם'. אני מת על ששון גבאי ואם הייתי יכול לתת אוסקר עולמי על משחק, הייתי נותן לו אותו על התפקיד שלו בסרט 'ביקור התזמורת'. זה מאד מרגש שאחרי כל כך הרבה שנים שחקן מקבל הכרה שמגיעה לו. הוא תמיד היה שחקן טוב ועכשיו הוא הוכיח שאין גיל להצלחה".  

על ששון גבאי: "הייתי נותן לו את פרס האוסקר העולמי" 

על התפקיד בסרט החדש של אלן טאסמה הוא לא יודע הרבה. הסרט מתרחש בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה בירושלים ומתמקד ביחסיהם המורכבים והאלימים של סטודנטית צרפתייה להיסטוריה באוניברסיטה העברית, וצעיר צרפתי שעובד כמאבטח במזרח העיר. בונני יגלם בחור דרום אמריקני שהגיע לישראל בעקבות בן זוגו, השחקן צחי גראד. "כל מה שאני יודע זה שאני שובר לצחי גראד את הלב כמה פעמים. כזה אני, קשה להשגה. מה לעשות?", הוא משתעשע על חשבון הדמות ומסכם, "אם לא הבנת זה סרט על יחסים".

המשפט האחרון סוחט ממנו וידוי מרגש: "בדרך כלל ראיונות מבאסים אותי. תמיד שואלים אותי שאלות כמו עם כמה בחורות שכבתי ואם עשיתי סמים. אף פעם לא שאלו אותי מה אני אוהב, מה אני רוצה לעשות או מה אני מרגיש. אני יודע שזה קשור לדימוי. אנשים חושבים שאני טיפש כמו נעל וזה מצחיק אותי. זה לא מפריע לי כי אני יודע שאני ילד חכם שנעשה דוגמן במקרה. אני לא מרגיש שאני צריך להוכיח משהו למישהו, מספיק לי לקום בבוקר מאושר, אבל די מגוחך שמכל הדברים שיכלו לכתוב על הליהוק שלי לסרט כתבו באיזה אתר 'בונני יהיה הומו' זה כל כך זול".  

סקס מוכר. (צילום: רז רוגובסקי) 

טוב, זו קצת היתממות. בתור דוגמן מי כמוך יודע שסקס מוכר

"ברור, אבל זה עצוב שבשביל שאנשים יקראו על זה שאני משחק בסרט צריך לעטוף את זה בצהוב, כי אחרת זה לא רלוונטי. אנחנו צריכים כל הזמן הפריה ויזואלית שתגרה לנו את המוח וסקס מוכר, אבל אני שונא את זה. אני שונא קפיטליזם ו-Commercialism.

מגעיל אותי לראות את כל האנשים האלה שהולכים בסוהו או בברודווי עם מיליון שקיות של שופינג. אני שונא שופינג ואין מצב בחיים שאני אשלם 500 דולר על חולצה".

"בסדר, יצא שאני מקבל דברים במתנה כי אני עובד עם החברות האלה אבל זה לא העניין. מה שאני אומר זה שנכון שאני דוגמן אבל אני עושה את זה כי אני אוהב תמונות יפות, אני אוהב להצטלם, אין לזה קשר לכל טירוף הקניות והמסחור הזה שמטריף את העולם".

"זה חלק מהתפקיד, מהמשחק. יהיה מעניין לראות איך אני אגיב לזה מבחוץ ומבפנים. אני בטוח שלנשק בחור נשיקה סוערת או לגעת בו יעשה לי משהו, אני מקווה שאהיה שחקן מספיק טוב בשביל לעשות מה שצריך. זה לא מלחיץ אותי. הקטע של המיניות בחיים שלי מאד פתוח ובטוח. אני יודע טוב מאד מה המשיכה

 שלי, אני אוהב בנות אבל אין לי שום בעיה עם הומואים. יש לי המון חברים הומואים ומבחינתי זה לא שונה מלהיות לבן, שחור, יהודי או נוצרי".