וינוגרד: הצבא הוא האחראי העיקרי להחמצה

"החמצה גדולה וחמורה, לה אחראי בעיקר הצבא - אולם שותפה לו גם החולשה שהוקרנה על-ידי הדרג המדיני". זו השורה התחתונה של דו"ח ועדת וינוגרד, שאת עיקריה הקריא הערב (יום ד') יו"ר הוועדה. השופט בדימוס אליהו וינוגרד שיחזר את הימים הקשים של מלחמת לבנון השנייה. הוא הזכיר שצה"ל עמד מול ארגון גרילה קטן, אולם "לא סיפק מענה אפקטיבי לירי הרקטות, שנמשך בכל ימי המלחמה, כאשר תושבים רבים עזבו את בתיהם או ישבו במקלטים. ישראל יצאה למלחמה ממושכת שהיא עצמה יזמה, שהסתיימה מבלי שישראל ניצחה בה באופן ברור מבחינה צבאית".  

• המסקנות, התגובות והפרשנויות - הכל על דו"ח וינוגרד
  

למלחמה "היו גם הישגים של ממש", אלא שישראל "לא זכתה בהישג מדיני על סמך הישג צבאי. היא נשענה על הסדר מדיני, שהיו בו אמנם גם מאפיינים חיוביים - היה זה הסדר שאיפשר להפסיק את הלחימה למרות שזאת לא הוכרעה בקרב". אשר למהלך הקרקעי האחרון - החלטת הקבינט לצאת אליו "הייתה כמעט הכרחית", ואולם בפועל: "לא ברור מה תרומתו להפסקת האש". זאת ועוד: "אופן ניהולו של המערך הקרקעי מעורר שאלות קשות ביותר".    

צה"ל, נפסק חד-משמעית בדו"ח וינוגרד, כשל. "מטרות המהלך הקרקעי היו לגיטימיות. לא היה כשל בהחלטה עצמה לצאת אליו. הן העמדה בה נקט ראש הממשלה, שהעדיף להימנע מהמהלך הקרקעי הזה, והן העמדה של שר הביטחון, שהעדיף לצאת אליו, היו סבירות" - פוסקת ועדת וינוגרד, ומזימה את הטענות על שיקולים פוליטיים: "אנו סבורים שהן ראש הממשלה והן שר הביטחון פעלו מתוך הערכה כנה, שמה שנראה להם באותה שעה - מתחייב מתוך האינטרס הישראלי".

כשלים וליקויים חמורים

את עיקרי הדו"ח הקריא וינוגרד במסיבת עיתונאים חגיגית, שכינסו הוא וארבעת עמיתיו - המשפטנית פרופ' רות גביזון, המומחה למינהל ציבורי פרופ' יחזקאל דרור והאלופים במילואים, ד"ר חיים נדל ומנחם עינן - בבנייני האומה בירושלים המושלגת. המעמד, שעשוי לגזור את גורלה של ממשלת אולמרט, ונוכחים בו מאות עיתונאים מהארץ ומהעולם, מתקיים בעיתוי סימבולי: 33 שנים בדיוק אחרי הגשת הדו"ח של ועדת אגרנט.  

"מצאנו כשלים וליקויים חמורים בתהליכי קבלת ההחלטות ובעבודת המטה, הן בדרג המדיני, הן בדרג הצבאי והן במימשק ביניהם", אמר וינוגרד. "מצאנו כשלים וליקויים רציניים בדרג הפיקודי העליון בצה"ל, בעיקר בכוחות היבשה, באיכות ההיערכות, המוכנות, ההתנהלות והביצוע של החלטות ופקודות. מצאנו כשלים וליקויים חמורים הן בדרג המדיני והן בצבאי בהיעדר חשיבה ותכנון אסטרטגיים. אף מצאנו כשלים וליקויים חמורים בכל הנוגע להגנה על העורף ובהתמודדות עם הפגיעה בו".     

וינוגרד הזכיר את מיעוט החלופות, שעמדו בפני הממשלה בהחלטה לצאת למערכה. "גם לאחר ההחלטה הראשונית, ולמעשה עד סוף המלחמה ממש, נמשכה תקופת הדשדוש - ללא הכרעה במערכת המדינית והצבאית ... בנוסף להימנעות מהכרעה לגבי מתווה הפעולה, היה גם איחור גדול מאוד בהחלטה על מערך קרקעי רחב". ה"דשדוש" הזה, לפי ועדת וינוגרד, הקשה על ההכרעה האסטרטגית. "ישראל נגררה למערכה קרקעית רק לאחר שלוח הזמנים המדיני כבר לא איפשר את מיצויו האפקטיבי. האחריות מונחת לפיתחם של צמרת הדרג המדיני והצבאי כאחד".

ישפוט הציבור

בעיה חמורה התגלעה בכל הכרוך להליך קבלת ההחלטות. וינוגרד: "מי שעליו הייתה מוטלת החובה הקשה להחליט בנושאים אלה היה הדרג המדיני. מבחנן של החלטות כאלה הוא אך ורק המבחן הציבורי והפוליטי. יחד עם זאת, חובה לציין גם כי לא מצאנו התייחסות רצינית לדיוני הדרג המדיני, הדרג הצבאי ובממשק ביניהם לשאלה, אם היה סביר לצפות כי במסגרת 60 שעות יושגו הישגים שתהיה להם משמעות כלשהי על אחד מיעדי המהלך הקרקעי.

"לא מצאנו מעקב מספיק של הדרג המדיני על פרטי הלחימה ולא ראינו דיון מושכל בצה"ל או בדרג המדיני בשאלה של עצירת המהלך הצבאי, אחרי שהתקבלה החלטה במועצת הביטחון. לא מצאנו הסבר למתח שהיה בין המאמץ הגדול לקבל תוספת זמן להשלמת השלב הראשון של המהלך הקרקעי המתוכנן, לבין ההחלטות שנתקבלו שלא למצות את המהלך הזה. גם אלו הן שאלות נוקבות שמבחנן הוא מבחן ציבורי ופוליטי".

לצד הביקורת הקשה על צה"ל בדו"ח, מציינת הוועדה לשבח את גבורת הלוחמים והטייסים. על הישגי חיל-האוויר נאמר כי אלה היו רבים, אך אלה טושטשו ברוח הכישלון הכללי. לחיל-הים היה תפקיד חיוני באכיפת הסגר, אך גם האירוע הטראגי של האח"י חנית מוזכר. אשר להישג המדיני - הרי שהחלטה 1701 של מועצת הביטחון שיפרה את מצבה של ישראל, ולפיכך "למלחמה היו גם הישגים של ממש".

ועם זאת, קובלת הוועדה, "לא נתקלנו בעבודת מטה מסודרת של קבלת החלטות, שנגעו להסדר המדיני". דבר זה, נאמר עוד, בא על תיקונו באופן חלקי עם הקמת הצוות בראשותו של ראש הסגל במשרד רה"מ. היעדר תהליך מסודר בירושלים עלול, לפי הוועדה, להשפיע לרעה גם במשא-ומתן.  

מאות עיתונאים באו לבנייני האומה בשלג (צילום: גיל יוחנן)

וכעת - המבחן, פוסקת הוועדה, מונח "אך ורק לפתחו של הציבור והדרג הפוליטי". היא ממליצה על המשך תיקון הליקויים, ומצרפת המלצות ל"שינוי שיטתי ועמוק" בדרכי הפעולה של הדרג המדיני והדרג הצבאי ושל הממשק ביניהם, הן בשגרה והן במצבי חירום ומלחמה. "מדובר בתהליכים עמוקים ומשמעותיים".

"מלחמת לבנון השנייה העלתה שוב למחשבה ולדיון סוגיות שהחברה הישראלית העדיפה בחלקה להדחיק", סיכם השופט את נאומו. "ישראל לא תוכל לשרוד באזור הזה ולא תוכל להתקיים בו בשלום או אף ברגיעה, בלי שבה עצמה ובסביבתה יאמינו כי יש לישראל מנהיגות מדינית וצבאית, יכולות צבאיות וחוסן חברתי, שיאפשרו לה להרתיע את אלה משכניה שירצו לפגוע בה ולמנוע מהם אף בכוח את מימוש מטרתם .... ניסיונות להשיג שלום או הסדר חייבים לבוא ממקום של עוצמה צבאית ושל חוסן חברתי ופוליטי ושל יכולת ונכונות להילחם על המדינה, על ערכיה ועל ביטחון תושביה".     

התחקיר - סימן לחוסן

ועדת וינוגרד ישבה על המדוכה מאז מונתה - לאחר לחץ ציבורי ופוליטי כבד - בספטמבר 2006. במשרדים בהם ישבו חמשת חבריה בבית הנפט בתל-אביב, הם האזינו לדברם של 75 עדים - מקבלי החלטות, פוליטיקאים, קצינים, פקידי ממשל ואישי ציבור - ועיינו ברבבות מסמכים. היא הונחתה לחקור את המלחמה עצמה ואת ההכנות לה, כולל ההתנהלות של הממשלות הקודמות ויחסן לחיזבאללה מאז נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000. הוועדה הונחתה לחקור את הדרג המדיני והביטחוני, את הפעלת צה"ל ואופן ניהול המלחמה ואת הטיפול בעורף.

"המלאכה שהוטלה עלינו הייתה מורכבת וקשה", אמר השופט וינוגרד

 בפתח דבריו בירושלים, כשהוא מתאר את המנדט שקיבל מהממשלה - לבדוק את 34 ימי המערכה, ואת האירועים שקדמו לה - מאז הנסיגה מלבנון. "היה זה היקף עובדתי טעון ומסובך, שלא היה כדוגמתו באף ועדת חקירה קודמת". השופט שיבח את מינויו, כמו גם את התחקירים שערך הצבא: "סימן לחוסן ואות לכך שמנהיגיה הצבאיים והמדיניים של ישראל מוכנים לחשוף את עצמם לביקורת". 

לרשות הוועדה, פירט וינוגרד, עמד חומר רב, שאיפשר לבצע בדיקה מעמיקה ומקיפה של האירועים - יותר מכל תחקיר ופרסום קודם. "תיאור כשלים של ניהול מלחמה הוא דבר היכול להתפרש כפוגע בישראל ובצבאה", הוסיף. "אנחנו מצביעים בגלוי על כשלים וליקויים אלה, מפני שאנחנו בטוחים כי רק כך תוכל ישראל לצאת מחוזקת מן המבחן הזה".  

עוד הזכיר וינוגרד את תחושת הכישלון והאכזבה שאפפה את הציבור בעקבות המלחמה. "ראינו חשיבות עליונה להעמיק ולחקור את מה שקרה, כמפתח להפקת הלקחים לעתיד וליישומם הלכה למעשה". בשם אותה תפישה, הסביר, החליטה הוועדה שלא לכלול מסקנות והמלצות אישיות. "עם זאת, הימנעותנו מהטלת אחריות אישית אין פירושה כי לא הייתה קיימת אחריות כזאת".