פרטנר/ית בניחוח דיוטי-פרי הרי זה משובח
ישראלים רגילים במסעות לארצות נכר. היינו שם אלפיים שנה, וזה עדיין לא מספיק. יצר ההרפתקנות מביא לא מעט ישראלים לנסות את מזלם בחו"ל ועם תוצרת חוץ. למה זה טוב?
אנחנו הישראלים רגילים במסעות לארצות נכר. היינו שם אלפיים שנה, וזה עדיין לא מספיק. די לנו לראות את השלטים בעברית במסעדות בהודו או תאילנד כדי להבין שיהודי היה ונשאר נודד בין עמי העולם. יצר ההרפתקנות מביא לא מעט ישראלים לנסות את מזלם בחו"ל, ואם אפשר למצוא בן-זוג בעל ניחוח של דיוטי-פרי - הרי זה משובח.
אז חברתי הטובה יעל נסעה לטיול בצרפת. עת ישבה לה בפאב פריזאי טרנדי עד דמעות ניגש אליה בחור צרפתי ופטפט איתה. הוא בקושי מדבר אנגלית וגם היא איננה שולטת ברזי השפה, אבל איכשהו הם הצליחו לתקשר, להתאהב ואף לעבור לגור יחד בעיר האורות.
זה הזמן לספר קצת על חברתי. יעל היא בחורה בסוף שנות ה-20 לחייה. היא עובדת במשרה בכירה מאוד בחברה מבוססת וגלובלית, והעתיד המקצועי שלה לא יכול להיראות ורוד יותר. היא גרה בגפה בדירת בתל אביב, ומספר חודשים קודם לכן עזב אותה החבר שלה והשאיר אותה שבורה. מעת לעת היתה מספרת לנו על רצונה העז לעזוב את הארץ. בלי סיבה מיוחדת, משום מה נמאס לה מישראל (ואולי גם קצת מגברים ישראלים) והיא הרגישה ששינוי מקום יביא לה מזור.
לא עבר זמן רב והיא הביאה את הגברבר לארץ. כולנו חיכנו להם בפאב אקסקלוסיבי צפוף ומגעיל, שנשלט ע"י סלקטורית בת שנתיים עם פוזה רצינית של אשה בת 45. לאחר רבע שעה עיכוב בכניסה הם סוף סוף נכנסו. מולנו עמד בחור צרפתי נמוך מיעל במספר סנטימטרים, רזה, לא יפה במיוחד וביישן, אבל מלא קסם אישי. איש עדין ונעים הליכות, שהגיע לישראל בראש פתוח ונהנה מכל רגע ואנחנו נהננו מכל רגע איתו.
בפועל ההתאקלמות קשה מאוד
אבל למרות האידיליה קשה להתעלם מכמה בעיות, שהעיקרית בהן הוא השוני בתרבות. מעבר לארץ זרה אמנם מפתה, אבל בפועל ההתאקלמות קשה מאוד. כילדה עברתי עם משפחתי לתקופה של מספר שנים לחו"ל. אני נהניתי מאוד, אבל הוריי לא כל כך מצאו את עצמם בניכר. כך קרה גם לדודים שלי שהיגרו למספר שנים לאירופה.
יעל נוסעת מתוך רצון להיות עם בן זוגה. היא חשה שהיא באמת אוהבת אותו. האם קשר מסוג זה יכול להחזיק. קשר המבוסס על אידיאליציה של צרפת וציפיות למערכת יחסים בריאה יותר?
אם התשובה שלכם היא שלילית, או אפילו חיובית, תחשבו שנייה על כלות שמגיעות לישראל לצורך שיפור מצבן הכלכלי. אין אהבה אין תקשורת, אין משיכה אלא אינטרס ברור של כסף מול יופי. או שבירת הבדידות מצד אחד בעבור מימון חודשי של הצד האחר או פשוט עבור אשרת הגירה.
אספר לכם על עוזרת הבית שהיתה פעם לאמא שלי. קראו לה נטשה והיא היתה בת 40 ומשהו כשהתחתנה בנישואי חוזה עם חיפאי חולה נפש. זמן לא רב לאחר שהגיעה ארצה היא עזבה את בעלה והתחילה לנקות בתים. היא קיבלה אשרת שהייה בארץ מתוקף נישואיה, ולאחר שבעלה התאבד בתלייה, היא העלתה ארצה את בנה בן ה-20. היא חיה בחיפה ומתפרנסת בכבוד. היא איננה יפהפיה אלא אשה פשוטה ונחמדה, שנחלצה מחיי עוני מסוג אחד ועברה לחיי עוני מסוג אחר.
לא כל אחד בנוי לחיי זוגיות
הפואנטה היא שלא משנה מאיפה תביאו כלה, אם אין קשר רגשי עמוק שום דבר לא יכול להחזיק מעמד. ובואו נהיה מציאותיים - לא כל אחד בנוי לחיי זוגיות. לכן, אם לא מצאת מישהי בסביבתך
הקרובה, תהיה הסיבה אשר תהיה, סביר להניח שהבעיה היא קודם כל בך עצמך. ובעיה כזו לא תיפתר בכסף או בדרכון זר.
בניגוד לחברתי, יעל שיצרה קשר אנושי עם בחור איתו בילתה חודשיים והתאהבה בו שלא מתוך שיקולים כלכליים, הכלה "המיובאת" איננה חשה דבר כלפי בעלה לעתיד, אלא רואה את עתידה הכלכלי/מעמדי בארץ ניכר. כמוה גם החתן "המייבא", שבונה לעצמו תסריט לגבי החיים המשותפים, שלא תמיד יעלו בקנה אחד עם מישהי שהכיר מספר ימים קודם לכן. בקיצור, סיכויי ההצלחה לקשר מסוג זה הם קלושים ביותר.
אינני שיפוטית כלפי אף אדם. אני פשוט מעלה תהיות לגבי חוזקו של קשר אנושי בין שני אנשים שלא פיתחו אינטימיות אמיתית. על אחת כמה וכמה כשבניגוד לחברתי יעל, הכלות
שמגיעות לארץ אינן מגיעות עם משקל שווה במערכת היחסים, אלא תלויות מהיום הראשון בגבר "המייבא" אותן.
לפנייה לכתב/ת 
