נורמות של הפקרות מתנחלית

עוד אירוע אלים התרחש בשטחים, עוד חוליה בשרשרת ארוכה של התפרעויות מתנחלים פורעי חוק המתכתשים עם - ממש לא יעלה על הדעת אבל כן – משטרת ישראל. הפעם היה זה על רקע פינוי מבנים בלתי חוקיים ליד התנחלות יצהר. שוטרים נפצעו, בהם שוטרת שנפגעה באורח בינוני.

מדובר בתופעה ממש בלתי נתפסת. היה עולה בדעתכם למשל שתושבי שכונה ברעננה המתנגדים למהלך משטרתי חוקי כלשהו, היו מעזים לתקוף בלא-בושה את כוחות המשטרה, לפצוע שוטרים ולחבל בכלי רכב ובציוד משטרתי? זה הרי בלתי נתפס. ואילו היה מתרחש אירוע שכזה בתל-אביב הייתכן שהוא לא היה מסתיים בהובלת כל עשרות או מאות המתפרעים למעצר? ואילו היה מתקיים ביישוב ערבי, האם מוגזם לנחש שנשק משטרתי חם היה נשלף?

ההתנחלויות, מימיהן הראשונים לפני 40 שנה, התבססו על יצירת עובדות בשטח תוך הפרת כל חוק וכל התחייבות מפורשת (כך היה במלון פארק בחברון וכך בסבסטיה שבשומרון. היום, חמושים באידיאולוגיה שמקדשת אדמה יותר מן האדם, מקימים קבוצות מתנחלים מאחזים בלתי-חוקיים על כל גבעה רעננה. זו לדבריהם 'תשובה ציונית הולמת' לטרור. אך זהו כמובן תירוץ בלבד. המאחזים אינם אלא עוד אמצעי – רחב היקף ובלתי-חוקי בעליל – להעמקת פרויקט ההתנחלות והרחבתו.

והיכן הממשלה? הצבא? המשטרה?

בשום מקום.

הנה למשל התחייב משרד הביטחון לפני ארבעה חודשים לפנות 5 מאחזים בלתי חוקיים. למותר לציין ששום מאחז לא פונה ולא נעשה שום מהלך בכיוון. ואפילו היה נעשה – אחרי עימותים אלימים מוצהרים מובטחים מראש – מן הסתם כל מה שהיה מפונה ונהרס, היה מוקם מחדש. כך עשו המתנחלים למחרת הריסת הקרוואן ביצהר, וכך מבטיחים דובריהם לעשות שוב, בלא בושה ואון-רקורד ("כל מאחז שייהרס יוקם ישר מחדש. מה שיעבוד בקטן במאחזים, יעבוד בגדול גם ביישובים שנעקרו בגירוש").

המוסדות לאכיפת החוק מנמקים את אוזלת ידם בהיעדר תקציבים ועובדים מתאימים, אבל אולי אין זה אלא פחד פוליטי ציני? אולי פשוט, בעידן הזה של אי-ודאות פוליטית גובר כרגיל משקלם של הדתיים והימין וזה הרגע לכל מתנחל החפץ לעשות בשטחים כבתוך שלו, לעשות כן?

עובדה: המאחזים בגדה המערבית והמחסומים, חרף כל ההתחייבויות וההבטחות, אינם מפונים. אהוד ברק מאז התמנה כשר ביטחון, במקום למלא אחר התחייבויות הממשלה והבטחות ראש הממשלה, מדבר על "לשאת ולתת" עם נציגי מועצת יש"ע לשם פינוי מרצון של כמה מאחזים, תמורת פיצוי 'הוגן' ברישיונות בנייה. בית המשפט מחכה לתוצאות המו"מ הזה, בפעם המי יודע כמה.

אבל בל נשלה את עצמנו שמדובר רק במהלכים בלתי-חוקיים מצד המתנחלים. גם המדינה עצמה נותנת יד למהלכים שפועלים נגדה עצמה באמצעות הצבא. צה"ל לא רק שמשמש שומר הראש של כל ההתנחלויות בשטחים – חוקיות ובלתי חוקיות – הוא גם משמש סוג של אמצעי עזר. קחו למשל את עניין האדמות. כ-40% מכל האדמות שעליהן פרושות ההתנחלויות בגדה המערבית, הן אדמות פלסטיניות פרטיות. המתנחלים בשיתוף עם גורמי ממשל שונים, אוהדים, פיתחו מערכת הפקעת קרקעות בלתי-צודקת ובלתי-חוקית. וכשצריך אפילו הצבא נחלץ לעזרתם בתצהירים חסרי שחר כאילו התנחלות כזו או אחרת תורמת לביטחון המדינה.

אלימות של מתנחלים זוכה למיפגן מחוצף במיוחד במרכז חברון. שם מתקיים מסע שיסוי ומערכת לחצים אינטנסיבית ויעילה שכל תכליתם לנשל פלסטינים מבתיהם בעיר, בשלבים. בית בית, רחוב רחוב, שכונה שכונה. בשלב הנוכחי פועלים מתנחלי חברון להשיג רצף טריטוריאלי ברחוב השוהאדה שבין קריית ארבע לבין קבר אברהם אבינו. את מנת האלימות החשופה והבוטה ביותר מפגינים המתנחלים כלפי הפלסטינים. הם אינם בוחלים בשום אמצעי: שדות מרעה צאן הופכים לשדות קרב, עקירת גפנים, שריפת מטעי זיתים, מכות, ירי, הרס בסטות בשוק ורכוש פרטי. מערב פרוע ואלים בהתגלמותו. ושוב, ברב המקרים המשטרה והצבא או שעומדים מנגד  או שהם פשוט חסרי אונים מול שטף הפשיעה והאלימות ההתנחלותית, נטולת הבושה, אפילו המוצהרת.

שלטון החוק בארץ נרמס למעשה לאורך ולרוחב. למחדל המדהים הזה אחראים כמעט כל המוסדות האמונים על שלטון החוק בישראל – משרד הביטחון, משטרת ישראל, צה"ל, ולצערנו הרב גם בתי המשפט ובראשם בג"ץ. המשפטן משה נגבי מקדיש לכל התופעות הללו את ספרו "כסדום היינו; במדרון ממדינת חוק לרפובליקת בננות". לדעתו קל לרצוח ראש ממשלה ולהסית לכך, כשאין אכיפה נגד המסיתים לרצח. באופן מעשי המתנחלים מעל החוק בעיני כל הרשויות הנוגעות לעניין.

ד"ר בנימין תורן, כלכלן, ירושלים