סיפור בזיגזג

הרבה סימני שאלה מרחפים מעל הודעתו המפתיעה והדרמטית של שאול מופז על פרישתו מהפוליטיקה. או שהאיש לא יודע להפסיד, אמר גורם בקדימה, או שהוא אינו מבין עדיין כיצד מתנהלת הפוליטיקה.

בכל מקרה, את הוויכוח סביב תוצאות הפריימריז הוא גמר בצורה מתוחכמת. למופז "אין טענות" נגד אף אחד. לא נגד התקשורת, לא נגד המפלגה ולא נגד לבני. בדיוק כמו שעמיר פרץ "קבר" את השד העדתי, פעם אחר פעם, כך בדיוק "קבר" מופז את טענותיו נגד אלה שלדעתו התגייסו נגדו. בפועל, אלפים מתומכיו יסתובבו בשטח מהיום והלאה עם תחושה קשה ויחפשו נקמה. אם לא היום, אז מתישהו בעתיד.

המילים שבהן בחר מופז להשתמש להודיע על פרישתו, עוררו אינספור ספקולציות במערכת הפוליטית. "פסק זמן", אמר שר התחבורה, ונתן את הבמה לפרשנים. האם מופז עשה את שעשה כדי שיחזרו אחריו? האם החליט להטיל את הפצצה דווקא עכשיו, כשהמשא ומתן על הרכבת הממשלה כבר החל, כדי להבהיר לציפי לבני שהיא זו שצריכה "לבקש" ממנו לקבל על עצמו את תפקיד שר החוץ וממלא המקום? עדיין לא ברור.

עוד דיווחים על הדרמה הפוליטית בקדימה:

• מופז הדהים: לוקח פסק זמן מהפוליטיקה
• מופז הודיע ללבני: לא אגיע לפגישה מחר
• מבקר המדינה בודק: תרומות חריגות למופז
• מחליפים ראש - סיקור מיוחד
  

מקורביו של מופז אומרים כי פשוט נמאס לו. הקמפיין לראשות קדימה גמר אותו מבפנים. הוא ראה את הסקרים, ראה את התקשורת שהתגייסה לטענתו לטובת לבני, ומשהו אצלו החמיץ. פתאום הוא נגעל, הבין שאין לו שום סיכוי נגד מי שסימן אותו וחיפש אותו. למען האמת, מופז מעולם לא התאים לקדימה. החיבור שלו עם הליכוד טוב לאין ערוך מהחיבור שלו לקדימה. מופז הוא איש השטח, איש של הבטחות וסידורים. הליכודניקים יודעים להעריך את זה. גם בקדימה היו כאלה שנהנו מזה, אך יריביו של מופז עשו לו את המוות בדיוק בשל כך.

למרות הדרמה שבהודעתו, לא בטוח שפרישתו של מופז תשאיר מאחוריו אדמה חרוכה. בקדימה לא שוכחים את האופורטוניזם והזגזוגים שאפיינו את דרכו הפוליטית של מופז. גם הפעם. במהלך הקמפיין נשבע להישאר בקדימה, יהיו תוצאות הפריימריז אשר יהיו. את התוצאה ראינו אמש.

בלכתו, איחד את השורות 

כשקפץ לביצה הפוליטית לפני כמה שנים עשה זאת מופז משום שהיה לו נוח. אריק שרון הגיש לו על מגש של כסף את משרד הביטחון, פתח לו את הדלת לליכוד ולתוך החיים הפוליטיים. אך את הליכוד עזב מופז, זמן קצר לאחר שאמר ש"בית לא עוזבים". אחר כך התפתל בהסברים.

אחר כך, אחרי בחירות 2006, במהלך שנוי במחלוקת, ביטל את מסיבת יום העצמאות המסורתית במשרד הביטחון משום שנלקח ממנו הצעצוע היקר ששמו מערכת הביטחון. הוא גם טרח למרר לאהוד אולמרט את החיים במשך חודשים ארוכים, לנקום את עלבונו כדי לבטא את כעסו. לפני כמה חודשים, כשהחליט להתמודד על ראשות קדימה, ביצע פניית פרסה נוספת ורץ לחבק את אולמרט, מתוך מחשבה שזה יעשה לו טוב בקלפי.

במהלך הקמפיין לראשות קדימה, לא בחל בשום אמצעי ודרך לתקוף את יריבתו לבני, לא נרתע מהשד העדתי וגם לא מההאשמה עתיקת היומין לפיה לבני תחלק את ירושלים. הוא גם לא התקשה לבקר את יריביו הפוליטיים על כשלון מלחמת לבנון השנייה, ומצא הסברים מדוע הוא, שעמד בראש מערכת הביטחון שנים כה רבות גם כרמטכ"ל וגם כשר הביטחון, לא אחראי לריקבון ולחלודה שהתגלו בצה"ל במהלך המלחמה.

ספק רב אם עזיבתו של מופז תזעזע את אמות הסיפים. בצעדו זה דחף את רוב קדימה לזרועותיה של ציפי לבני, ואיחד מאחוריה את השורות. במקום לטפח את מחנהו, החליט לוותר על המאבק, החליט לרדת מהגלגל ולהעניק ללבני ימי חסד לא מבוטלים.