באהבה, זו לא חכמה להישאר כשהכול טוב
שב נא לרגע, קח אויר. נסה לחשוב כיצד כולנו מנסים להניא אותך מצעד דראסטי זה. תן לה צ'אנס להוכיח שהיא אכן הדבר הכי מדהים שיכול להיות לך בחייך. נסה לקחת חצי מעצותינו, הרבנות לא תיסגר בעוד חצי שנה, גם לא בעוד שנתיים
היי אתה שם, חבר שלי יקר, אתה כל כך שם, רחוק מפה, רחוק מאיתנו. עיניך מזוגגות, שפתיך יבשות, אותן פנים מחייכות, מוכרות ואהובות, לבשו עור סדוק ומלא צער, ואנחנו עומדים כך למול שער לבך ללא אישור כניסה.
איך תעביר יום ללא חיבוק של הקטנה? למי תספר סיפור לפני השינה? איך תחיה עם זה שהוא הלך לישון מבלי לקבל נשיקה מאבא? למי תעשה צמות? עם מי תעשה שיעורי בית? את מי תשגע למול מבול שאלותיו התמימות? ואיך תעשה קידוש לבד? אתה יודע איך זה לערוך שולחן לאדם אחד? איך זה לאכול בדממה? ואת כל השעות הללו שלפתע יהיו ריקות מתוכן וגדושות מגעגוע, לקחת בחשבון?
היי אתה שם, כמו בשר מבשרנו, אל תחשוב שקל כאן, "בחוץ". קר פה ומנוכר, מרדף אין סופי של בודדים נטולי אהבה, של חצאים המנסים למלא את החלל הריק במפגשים מזדמנים: מנסים ונכשלים, מצפים ומתאכזבים. כולנו למודי אהבות נכזבות, בגילנו כבר יודעים אפילו מה זה "כמעט חתונה" ויש בינינו היודעים גם מהן ההשלכות של פירוק משפחה.
היי! תתעורר! הבט עליה, נסה להיזכר מדוע התאהבתם, נסה לחזור לאותם ימים של "מחבואים" במבוך האהבה, של רודף, מחזר, נרדפת, נאהבת. נכון, עברו לא מעט שנים, בהן בניתם בית והולדתם ילדים. מן הסתם גם חיכוכים לא מעטים פיזרו גיצים לכל עבר, אבל בל ניתמם, למי אין? אך באהבה זו לא חכמה להישאר כשהכול טוב. אהבה נבחנת בימים קשים, בוויתורים, בפשרות, בסליחות.
הבט בעינינו. עמוק יותר. האם משהו קורץ בחיים שלנו? האם יש משהו אמיתי הממלא את הלבד פה. אתה יודע שאין. אז מה, לעזאזל, אתה מחפש כאן?! לאן אתה רץ?
"אתה יודע איך זה לערוך שולחן לאדם אחד?"
הבט בעיניהם. עמוק יותר. כמה תום, כמה תלותיות, ראה את זרועותיהם הקטנות נפרשות אליך בבואך לבקר. נצור היטב את חיוכיהם שלעת עתה עדיין כנים ואמיתיים. שאף מלוא ריאותיך את ריח שיערם, חוש היטב את החיבוק הסוגר עליך. חיבוק של ילד. אוטוטו הוא ייחלש בהדרגה, עם הזמן. את החיבוק יחליף ריחוק, ואז יבוא גם הכעס. כעס של ילד מתבגר, כעס של ילדה שננטשה, כעס של פרח שאוֹר השמש נגזל ממנו. אור השמש שאתה בשבילם.
עוד מבט:
שקר הקשר: "בעצם, אנחנו לא מתאימים"
מיצי אתלי
כלפי חוץ הוא היה החבר הכי טוב שלה, בן הזוג האידיאלי. הוא גרם לה להרגיש שהוא "האחד", אבל בפנים הרגיש אומלל. ורק כשהזדמנה לו אופציה אחרת, הוא העז לברוח
אני יודע, אתה רק רוצה שקט. לא רוצה לשמוע אף אחד, גם אותנו חבריך הקרובים אליך מכל. אך חדשות לא מזהירות לי אליך: לפעמים השקט הוא כל כך נורא עד כדי כך שהכול בפנים צורח. האמן לי אינך רוצה להיות שם, אינך רוצה למלא את זמנך במחשבות, כי גם אם מאוד קשה לך עכשיו, גם אם חיי המשפחה כבדים עליך - הרבה יותר קשה לתחזק מחשבות מלתחזק מעשים.
ואני נזכר בימי הצבא, בשמירות הארוכות, בשיחות הנפש העמוקות, ובשנים שאחרי. איך ידעת להוכיח אותנו על כל השטויות. ובעִתות משבר איך כולנו נזעקנו למי מחברינו שנדרש לעצה, ואתה הוא זה שפיך נמלא תוכחה הנאמרת כשירה, רכה, אך ישירה.
ועכשיו אין בנו היכולת לחדור לראשך, ללבך. אין מי מאיתנו המצליח לנער אותך. נכון, יש פעמים שאין ברירה אלא לעזוב, אך משהו כאן צועק לנו, כי גם אתה אינך מודע למעשיך. אתה, הרגל היציבה ביותר בינינו החברים, ואולי משום כך אנו מזדעקים.
קל מאוד לפרק משפחה
היי! אתה שם! תתבגר. קח אחריות על החיים שלך, תפוס את עצמך בידיים. לפרק משפחה קל מאוד, לאחות את השברים כמעט בלתי אפשרי. אולי יום יבוא ותרצה לחזור, אולי במצב היפותטי היא תהין לאסוף אותך חזרה אל זרועותיה, ואולי האהבה תשוב ותפרח כבראשית. אין ערב לך כי ילדיך יסלחו לך, יתרה מכך, רבים יערבו לך שלא.
שב נא לרגע, קח אויר. נסה לחשוב הכיצד כולנו, חבריך הטובים ביותר, מנסים להניא אותך מצעד דראסטי זה. נסה לקחת חצי מעצותינו, הרבנות לא תיסגר בעוד חצי שנה, גם לא עוד שנתיים.
קח לך בית, צא אלינו אל הקור, הבן מה מחכה לך פה אך, למען השם, השאר את דלת ביתך שבנית פתוחה מעט. תן לה צ'אנס להוכיח שהיא אכן הדבר הכי מדהים שיכול להיות לך בחייך. עשה זאת בזהירות ואל תסמוך על חסדיה, לא בטוח שהם מגיעים לך.
אבל אתה שם, כל כך שם, רחוק מפה, רחוק מאיתנו, מבטך חלול ואוזניך אטומות. הלוואי שהשמחה שלימדת את ילדיך בחינוך מעורר השראה, תהא להם מצבר לחייהם החדשים ולא משבר אמון בהוריהם.
האימייל של שי
לפנייה לכתב/ת 
"אינך רוצה למלא את זמנך במחשבות, גם אם מאוד קשה לך עכשיו".
צילום: Index Open
מומלצים
