שתף קטע נבחר

ליאור שליין, יש גבול לסאטירה

אם מגיש תוכית בידור באירופה היה מעז לתקוף את היהדות כדת כפי שנהג שליין בנצרות, היו דורשים להעמידו לדין

דווקא כבן האומה הערבית שחי בהרמוניה עם זהותי כמי שמשתייך לזרם הלאומני בעם הפלסטיני, עם תרבותי הערבית-אסלאמית ועם היותי בן העדה הנוצרית קתולית, אני חש חובה להתייחס למתקפתו שלוחת הרסן של ליאור שליין נגד הנצרות ונגד מריה הקדושה ובנה ישוע, עליו השלום.

 

אם מגיש תוכנית סאטירה באחת ממדינות המערב היה מעז לתקוף את היהדות כדת, כפי שעשה שליין, רוב הסיכויים שהארגונים היהודיים ומדינת ישראל היו פותחים נגדו במסע צלב ומאשימים אותו באנטישמיות, דורשים להשעות אותו מעבודתו, שלא לדבר על הבקשות להעמידו לדין.

 

אם מישהו בעולם המערבי יעז לרמוז, אפילו לא לקבוע שהעם היהודי לא עבר את השואה במלחמת העולם השנייה, יתגייסו כולם על מנת להעמידו במקומו. לא יסתפקו בהשעייתו מעבודתו, אלא ידרשו להעמידו לדין. הרי במדינות אירופה קיים חוק מיוחד שמתיר לשלטונות להעמיד אדם לדין בגין הכחשת השואה. ואין דוגמא אחרת לעניות דעתי, שיכולה להמחיש את עוצמת הפגיעה בנו הנוצרים.

מכחישי השואה למיניהם מכחישים מעשה היסטורי, ואינם תוקפים את הנביא משה ו/או את היהדות. לעומת זאת כששליין טוען בשידור ישיר ובעזות מצח שמריה הקדושה לא הייתה בתולה ונכנסה להריון מחברה לספסל הלימודים, וכי ישוע היה שמן, ועסק כל הזמן בחיפוש שיטות להוריד את משקלו, וכי הנוצרים מתפללים ביום ראשון כי הוא היה עסוק בדיאטה שלו, הוא בעצם מכחיש דת שלמה. כאן ההבדל העצום בין הכחשת השואה לבין הכחשת הנצרות. יש כאן נקודה קרדינלית שצריך לתת עליה את הדעת, ולפיכך כששליין יצא ידי חובה ואמר: "אני מתנצל אם דבריי פגעו במישהו" ועבר לאייטם הבא, אותי זה לא מספק.

 

סאטירה היא דבר קריאטיבי בעולם הטלוויזיה, אך הטענה שמותר לשליין ולדומיו להכחיש את הנצרות בשם חופש הביטוי, היא טענה שמוסיפה אש למדורה שבוערת ממילא, והיא בגדר חטא על פשע. יש גבול גם לסאטירה. 

 

כערבי, פלסטיני ונוצרי קתולי לא אדוק, אני חש שיש בכך ניצול ציני שעשה המגיש הנכבד בנצרות כדת. לדעתי, אין לגייס דתות שונות על מנת להצחיק את הקהל בכוונה להעלות את הרייטינג. זהו דבר פסול. גם לחופש הביטוי יש מגבלות שאי אפשר לעבור עליהן, כי ברגע שהגבולות בין סאטירה לכאילו סאטירה מיטשטשים, אנו נכנסים לפלונטר שמעיב יותר על היחסים הגרועים ממילא בין הערבים הפלסטינים במדינת היהודים לבין הרוב היהודי.

 

על שליין וחבר מרעיו לדעת כי ישנן מספיק תוכניות בערוצים השונים שמנהלות מסע שיסוי, דה-לגיטימציה ודמוניזציה נגד הערבים, תוך התעלומות מכוונת מהאפשרות האלמנטרית להעניק להם את זכות התגובה. זוהי עיתונות בגובה דשא.

 

עם זאת, את הרשימה אסיים בדברים שעליהם חונכתי, כפי שאמר ישוע למאמיניו, ואני אחד מהם: אהבו את אויביכם, ברכו את אלה שמקללים אתכם, התפללו לאלה שעושים לכם מעשים רעים ומנסים לגרשכם. אמן.

 

זוהיר אנדראוס, מנכ"ל העיתון הערבי הישראלי "מע-אלחדת'" וראש הדסק הישראלי במכון הערבי למחקר התקשורת באנגליה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים