עובדת על כולם. הדרך שלי לשרוד. יומן אנורקסיה

אני עושה מלא שטויות. מוציאה אפילו את ארוחת ארבע, מוסיפה עוד חלב חם לכוס בלי כוס מדידה מתחת לאף של האח גנאדי, שכמו שהוא יודע לבוא לסיגריה הוא יכול להיות מאוד קשוח. השטויות נופלות ממני כמו דמעות גדולות. אני מתגעגעת לחוץ. מתגעגעת לאכול עוגת גבינה שלמה שקניתי זה עתה, לשתות נס קפה וניל עם עשר סוכרזית, עם חצי קופסת סיגריות. מתגעגעת לפעם שלי.

הפרקים הקודמים ביומן:

• חייבת להקיא, ולא - אאבד שפיותי. יומן אנורקסיה
• פצצה מתקתקת של טוב ורע. יומן אנורקסיה
  

היום השתחררו ליאת, קרן ושפרה. בימים האחרונים הן היו שלושה קאובואים שיכורים עד דלא ידע — הרעישו, צחקו מכל שטות, חזרו שוב ושוב על אותה בדיחה. אבל לקראת מועד השחרור החוטים נפרמו. עם כל חיבוק פרידה, הן יותר ויותר רוצות להשאיר פה עוד חלק מהן.

אני לא יודעת מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה — גדולה או קטנה עם תעודת זהות של אישה שנראית מבוגרת מכפי גילה. אני עובדת עליהם וגם עלי וגם על אמא ואחי. זאת הדרך שלי לשרוד פה יום ועוד יום. זה יתפוצץ, אני

יודעת. אני מהמרת מה יקרה בפיצוץ, מה יעלה בגורלי — האם החומר שממנו אני עשויה חזק מספיק כדי לעמוד בזה, או שאולי אני אעבור את שלושת החודשים האלה בשקט עם ההקאות שלי, אצליח איכשהו לשלב בין חיים דפוקים להחלמה מסוימת, ולהציג את זה בפני כל כהצלחה.

אדווה שעומדת להשתחרר שונאת את אמא של מאיה, המקרה הקשה שהגיע אלינו לחדר, מתעבת אותה. "איך היא נתנה לבת שלה להגיע ל־19 ק"ג ולמכונת החייאה? איפה היא הייתה?" מאיה מתחזקת מהזונדה ומימים של שכיבה על הגב, אז היא מוציאה לעצמה את הזונדה ומזמינה לעצמה אמבולנס שיקח אותה לבית חולים אחר.

אמא שלה משתגעת: "אני לא אלך איתך, גם אבא לא. את תמותי רק מהמחלות בחדר מיון", והאבא הגדול והחזק יושב בחוץ בשקט וממלמל לאמא של גילי: "היא עמוק בפנים". אשתו מתפרצת לשיחה. "הבת שלך

מוכנה לדבר איתה, לשכנע אותה?" היא שואלת ואמא של גילי מתכווצת: "הבת שלי קצת נרתעת, היא מפחדת".

־"לא, אין מה לפחד מאיה רוצה לדבר, והיא הוציאה את הזונדה רק לפני שעה".

־"תביני, זה ישפיע גם עליה".

צודקת אמא של שירלי שמגינה על בתה. המוח שלנו מעוות. היא תעמוד שם מול מיטתה של רוח הרפאים הזאת, ובמקום לשכנע שהעולם יפה ושווה להילחם, היא תשוכנע. כל אחד מתקפד בדלת המקרה שלו. בסוף שרון עומדת שם לבד ומדקלמת דברים מול המיטה של מאיה. עוד יום במחלקה הסגורה.