איך לעולם לא לשכוח יותר אם נעלתם את הדלת
נעלנו את הדלת? הורדנו את הסיר מהגז? כיבינו את הדוד? הזיכרון שלנו אוהב לתעתע בנו והעניין הולך ומחמיר עם הגיל. ערן כץ, אמן תרגילי הזיכרון שכתב מספר ספרים בנושא, בסדנת זיכרון לגולשים. לקרוא ואף פעם לא לשאול - איפה הנחתי את המפתחות? פרק ראשון
כמה פעמים שכחתם להחזיר טלפון לחבר, לא הצלחתם להיזכר איפה בדיוק הנחתם את המפתחות ואיך לעזאזל קראו לבריטית ההיא שפגשתם ברכבת לסקוטלנד?
מרק טווין אמר פעם ש'הזיכרון הוא האיבר שבעזרתו אנחנו שוכחים'. באופן מפתיע הזיכרון הוא אחד מכלי העבודה הכי יעילים שיש לנו. הוא כל-כך יעיל שלעיתים רחוקות בלבד אנחנו צריכים לחפש את המפתחות.
חשבו על כך רגע ברצינות - כמה פעמים חיפשתם את המפתחות יותר מרבע שעה? אולי פעם בחודש. אולי לעיתים רחוקות יותר. אנחנו משתמשים במפתחות עשרות פעמים בחודש, ב-99% מהמקרים אנחנו גם מוצאים אותם, אבל כאשר פעם אחת נכשלים במשימה, אנחנו נאנחים באכזבה ומתלוננים, מה לעשות, הזיכרון לא מה שהיה פעם. לא מוגזם קצת?
להגיד בקול ולזכור
אז מה בכל זאת אפשר לעשות כדי לזכור תמיד היכן הנחנו את המפתחות של הבית? שתי אפשרויות. האחת, להתרגל להניח את המפתחות במקום קבוע - בכניסה לבית בקערה או על מתלה. כאשר חוזרים הביתה, ברגע שכף רגלנו חוצה את מפתן הדלת, להיפטר מיד מהמפתחות במקום שמיועד לכך. השנייה - לשים לב ולהיות מודעים לפעולה שעשינו. מיהרנו לשירותים ובדרך זרקנו את המפתחות על השידה? זה בסדר, רק שבאותו השניה שזרקנו את המפתחות חובה עלינו להגיד לעצמנו בלב או אפילו בקול - "המפתחות על השידה". כשתחפשו את המפתחות כבר תיזכרו איפה הם.
הבעיה שלנו היא שאנחנו שומעים, אבל לא מקשיבים לאנשים. אנחנו רואים, אבל לא מתבוננים ולבטח לא מבחינים בדברים. רוצים דוגמא? נראה אתכם עונים על השאלה הבאה – מה מצוייר בצדה השמאלי של המונה ליזה? דה-וינצי' צייר שם הרבה דברים חוץ מהמונה ליזה עצמה. ועוד שאלה – איזו דמות מופיעה על שטר של 50 שקל? חוסר תשומת לב היא הבעיה הבסיסית שלנו. זה לא ששכחנו, לא זכרנו מלכתחילה. כי פשוט לא שמנו לב.
בטוח שנעלתי את הדלת?
באותו עניין, ישנה תופעה מוכרת שאני אוהב לכנות 'תסמונת הדלת הנעולה'. יוצאים מהבית ואחרי חמש דקות צצה בראש השאלה הכמעט נצחית - רגע, נעלתי את הדלת? ניתקתי את המגהץ? כיביתי את המזגן?
הנה הפתרון: תרגילו את עצמכם פשוט לדבר. כל יום כשאתם יוצאים מהבית - נעלו את הדלת, לחצו פעמיים על הידית והגידו לעצמכם בלב או בקול – "נעלתי את הדלת. אני יודע שהדלת נעולה". אז נכון, יכול להיות שהשכנים יבקשו לאשפז אתכם, אבל לפחות תדעו שהבית נעול.
בסדנאות שאני מעביר תמיד עולה השאלה - ואיך אני אזכור שזה היה היום ולא אתמול? תגדילו לעשות אם כל יום תנעלו את הדלת באופן שונה. יום אחד ביד ימין ויום אחר ביד שמאל דווקא וביום השלישי תוך כדי התכופפות מוגזמת וביום הרביעי תוך כדי כריעה. אנחנו זוכרים את יוצא הדופן, לכן פעולה מסויימת, שונה מזו שעשינו אתמול, היא שתזכיר לנו מיד שנעלנו את הדלת.
ועוד טיפ קטן בענייני תשומת לב. מכירים את התופעה בה אנו הולכים להביא את את המשקפיים מחדר השינה וברגע כניסתנו לחדר אנו עומדים חסרי אונים ומנסים להיזכר, רגע, מה בדיוק רציתי לקחת מכאן?
הפתרון הידוע הוא לחזור לנקודת המוצא על מנת לשחזר את כוונותינו - אולי המחברת הקטנה על השולחן בסלון תזכיר לנו שאנו זקוקים למשקפי הקריאה. פתרון נוסף ויעיל הוא להתמקד במטרה. המוח האנושי מסוגל לבצע פעולה אחת בלבד בכל פעם, לכן, כאשר אתם הולכים להביא את המשקפיים מחדר השינה, תביאו את המשקפיים מחדר השינה! אל תעשו ואל תחשבו על דבר מלבד המטרה - הבאת המשקפיים.
דברו אל המשקפיים
כמו כן, תגדילו לעשות אם תדברו אל המשקפיים בקול. ואני לא צוחק, פשוט דברו אל המשקפיים. לכו לחדר השינה וקראו בקול - משקפיים, הנה אני בא לקחת אתכן. שימו לב משקפיים, אני תכף מגיע...! אני מבטיח לכם שברגע שתיכנסו לחדר השינה תדעו בדיוק לשם מה הגעתם לשם.
ולסיום – ישנה טענה נפוצה, בעיקר בגילאים מבוגרים – מדוע אני זוכר מצוין מה היה לפני שלושים שנה אבל לא מה עשיתי השבוע? הסיבה לכך אינה בהכרח נוירולוגית או קשורה לגיל, אלא עצובה יותר. כשהיינו צעירים, הכל היה מרתק ומעניין. ככל שאנחנו מתבגרים – 'ראינו הכל, שמענו הכל, אנחנו יודעים הכל'. דברים כבר לא נטבעים בזיכרוננו באותו הרושם שבו הם נטבעו כשהיינו צעירים.
לכן, הטיפ החשוב ביותר לזכירת כל דבר שאי פעם תרצו לזכור הוא אחד - להתעניין ולהתלהב. התעניינו בדברים שאתם רוצים לזכור, התלהבו מהדברים הכי קטנים ופשוטים והווכחו לגלות עד כמה זכרונכם טוב ואיך איכות החיים שלכם משתפרת.
בפרקים הבאים: איך תזכרו שמות בקלות, איך לזכור בדיחות שסיפרו לכם, איך לזכור בקלות שפות זרות ועוד.
ערן כץ הוא מחברם של מספר ספרים שתורגמו לשפות רבות ומרצה לפיתוח הזיכרון והאינטליגנציה בארץ ובעולם
לפנייה לכתב/ת 
