בשיא על ההתנתקות: לולא הכיפה, הכעס היה קטן

בשיא הדגיש כי הוא גאה על כך שעמד בראש המנהלת "שעשתה את הדברים כפי שעשתה". הוא הדגיש כי מבחינתו, נדרש היה לשנות חלק מסעיפי הפיצוי וכי הוא סבור שהחוק לא נתן מספיק פיצוי למפונים. "גם היום אני חש שמדינת ישראל חייבת למפונים", אמר בשיא ל-ynet, "להחזיר אותם מהר ככל האפשר למעגל החיים היצרניים, שכן בלי קשר לוויכוח האם ההתנתקות היתה נכונה או לא הם נתנו את הקורבן הגדול ביותר". הוא הוסיף כי מבחינתו, הוא עשה "עבודה טובה וראויה".

בתחילת עדותו בוועדה טען בשיא כי המפונים מרצועת עזה הם האשמים המרכזיים במחדלי הטיפול בהם במהלך ההתנתקות. "ככל שהזמן עבר וההתנתקות התקרבה נוצר נתק בין המנהלת לקהילות המפונים. אני חושב שמבקר המדינה לא ראה את הדברים כפי שאנו ראינו. עשינו מאמץ אדיר לעזור לכל קהילות המפונים", אמר.

לדבריו, התהליך כולו היה מאוד אמוציונאלי. "צריך להבין שלא ניתן ליישב בכוח אנשים, באותה תקופה אנשים לא ידעו מה הם רוצים, לא היתה

התגבשות דעה ולא מנהיגות. נקטנו בכל דרך אפשרית כדי להיפגש עם המתיישבים, גם עם מנהיגים וגם עם אנשים בשטח. הנחת העבודה שלנו היתה להכין אלטרנטיבה לכולם. קודם כל רצינו לדבר עם המתיישבים, לראות מה הם רוצים שנעשה - ורק אז להקים מבנים".

יו"ר ועד מפוני גוש קטיף, דורון בן שלומי, הציג לפני הדיון בוועדה נתונים, לפיהם רק 60-70 מתוך 1,800 משפחות שהתגוררו בגוש קטיף גרות היום במבני קבע, 1,200 עדיין גרות בקראוונים והיתר במבנים זמניים. לדבריו, מחצית מהמשפחות טרם החלו בהליכי בנייה וייקח 6 עד 7 לפני שהן יעברו למבני קבע.