פעם נבוט, היום ארנק. אז מה השתנה בחיזור?
עצמאות כלכלית נותנת לנשים את החופש להתקיים ללא גבר. זו זכות גדולה, אבל זו גם חובה. זה אומר לכלכל את עצמך גם בדייטים (מצד שני - את לא חייבת לנקות או לבשל לו)
לדוגמה, נשים שמאוד חשובה להם העצמאות שלהן. הן לומדות, מפתחות קריירה, מגדירות את עצמן כפמיניסטיות, אבל עדיין חושבות שגבר חייב לשלם על הדייט, כי כך "נהוג". כי זו מחווה "ג'נטלמנית" של חיזור.
לא. הגבר לא חייב לכן כלום. שום דבר.
אני מדברת כאן ספציפית על נשים שדורשות מהגבר שישלם, שרואות בגבר שלא משלם כל מיני תכונות לא אטרקטיביות כגון קמצנות, וכל זה בזמן שהן יושבות בבר, מסעדה, בית קפה, מה שלא יהיה, ומזמינות אוכל ושתייה בידיעה מוקדמת שהן לא הולכות לפתוח את הארנק.
שתדעו לכן, אתן מרגיזות אותי! תגידו, הרעיון שמישהו למעשה קונה את הזמן שלכן איתו, או את האוכל והמשקה שנכנסים לכן לפה בזמן שאתן איתו, לא נראה לכן בעייתי קצת? קצת נוגד לרעיון העצמאות?
אולי דווקא הוא ספציפית מרוויח פחות ממך?
עצמאות כלכלית היא מאוד חשובה, לכולם ובמיוחד לנשים. פעם, כשנשים לא יכלו לצאת לעבוד, הן היו תלויות בבעל. הן היו ממש בבעלותו, שכן לא היה להן כסף בכדי להתקיים בזכות עצמן. עצמאות כלכלית נותנת לנשים את החופש להתקיים ללא גבר ולחיות את חייהן בזכות עצמן. זו זכות גדולה, אבל זו גם חובה. וזה אומר לכלכל את עצמך, להיות אחראית על הכסף שלך, גם בשעות הפנאי וגם בדייטים. תגידו שנשים מרוויחות פחות כסף מגברים, וזה לרוב נכון. אבל זה עדיין לא אומר שאותו גבר ספציפי שיושב עכשיו מולך בדייט הוא האחראי לכוחות השוק, ולכן חייב לשלם גם עלייך. אולי דווקא הוא ספציפית מרוויח פחות ממך?
מעבר לכך, המנטרה שגבר חייב לחזר אחרי אשה ולא ההפך למעשה מחזירה אותנו שנים אחורה. מה בדיוק השתנה במארג התפקידים הזה, שמגדיר "גבר" ו"אשה", מאותם הימים בהם גברים הסתובבו עם נבוט וגררו אשה בה חשקו בשיער, מלבד הבגדים וכלי החיזור עצמם? פעם נבוט, היום ארנק.
זו זכות, לבחור עם מי להיות. אבל זו גם חובה
המושג "עצמאות" כולל גם את הצורך לצאת מהפסיביות. הימים בהם נשים ישבו במגדל השן וחיכו לאביר שיציל אותן פסו מהעולם, וטוב שכך. היום יש חופש בחירה, ואת יכולה לגשת לבחור שאת מתעניינת בו להיות יותר אקטיבית בכל משחקי החיזור. זו זכות, לבחור עם מי להיות. אבל זו גם חובה, כי זה מפחיד להתחיל עם גברים, אבל יש לזכור שזה מפחיד להתחיל, נקודה. ואם תתקשרי אחרי דייט לבדוק אם יהיה אחד נוסף, אולי יסרבו וידחו אותך, וזה יהיה ממש לא נעים לאגו, אבל על זה את לא ממש חושבת כשאת דוחה אותם... ובכלל, אני חושבת שאם נלמד להיות קצת יותר אסרטיביות בנושא הזה, זה יעזור לנו בנושאים אחרים חשובים לא פחות, כמו קריירה ולימודים.
ולגברים שעד עכשיו ישבו, קראו, חייכו ואולי אף צעקו למחשב - "כן! תראי להן מה זה!" תזכורת קטנה:
גם האשה לא חייבת לכם כלום. שום דבר.
הכי אני אוהבת, מה זה אוהבת, משוגעת!!! על גברים שבוכים על כך שנשים רואות אותם בתור ארנק, וכמה שזה לא בסדר, ומצד שני בטוחים שמקום האשה הוא בבית, ותפקידה הוא לבשל, לנקות ולטפל בילדים. אני מודה שכבר אין הרבה כאלו, תודה לאל, אבל הם קיימים. אני רק שאלה - כשאתה הולך למסעדה אתה לא משלם על אוכל שהכינו לך? כשאתה מזמין עוזר/ת בית אתה לא משלם על שעות עבודה? ובייביסיטר? זה חינם? אם הפעולות האלה - ניקיון, הכנת אוכל וטיפול בילדים – כשהן מבוצעות ע"י משהו אחר יש להן מחיר, אז למה בת זוגך צריכה לעשות זאת בחינם? (ועוד למצוא את הזמן לעבודה מכניסה, כי חלילה שלא תראה בך ארנק?)
חינוך ותרבות הציבו את האשה במטבח, לא הטבע
דרגה אחת למטה נמצאים הגברים שחושבים שהם נשמות טובות, כי הם עוזרים לאשה בכל מטלות הבית. עוזרים. באמת תודה! ועל שום מה "לעזור"? מפני שלכאורה נשים באופן טבעי בנויות לנקות ולבשל טוב יותר. אבל מכיוון שהן גם עובדות, ולא יכולות לעשות הכל, אז נעשה טובה ונעזור. אז זהו, שלא. בפעם האחרונה שבדקתי אין לי מטאטא ומגב במקום רגליים, או מחבת וכותש שום במקום ידיים. כך שאין בזה שום דבר טבעי. חינוך ותרבות הציבו את האשה במטבח, לא הטבע.
לבשל, לנקות, ובמיוחד לטפל בילדים אלו דברים שלוקחים המון זמן ואנרגיה. זו גם עבודה, אפילו עבודה קשה, ללא הפסקה. אף אחד לא יכול גם לטפל בכל דרישות הבית וגם לעבוד במשרה מלאה. זה פשוט בלתי אפשרי. אתם לא מעוניינים באשה שרוצה את הכסף שלכם, אלא דואגת לכסף שלה בזכות עצמה? מצויין. רק תבינו שאותה אשה היא עצמאית, שעובדת כדי להשיג את הכסף הזה, ולכן אין באפשרותה להיות המטפלת האישית שלכם. אחת הסיבות לכך שהיא למדה ופיתחה קריירה היא כדי שיהיו לה אפשרויות והצעות עבודה מפתות יותר מזו. שוויון לא אומר "לעזור", אלא שיתוף. ביחד. חצי חצי. בזכויות, בחובות ובמטלות הבית.
זוגיות טובה היא זוגיות שיתופית, שמוצאים בה את האמצע, שכל אחד הולך לקראת השני, גם בדברים שלא ממש מוצאים חן בעיניו. אנחנו לא יכולים לדרוש מהאחר מה שאנחנו לא נותנים בעצמנו.
אז בואו נבדוק עם עצמנו מה אנחנו דורשים מבן/בת הזוג ונראה אם אנחנו נותנים או מוכנים לתת את אותה הדבר אילו היינו בנעלים שלהם.
(וכל זה בלי מילה אחת על סקס. זה כבר נושא לטור אחר לגמרי).
לפנייה לכתב/ת 
