הוא היה שעיר ושמנמן - אבל אני נהניתי מכל רגע
חשבתי לתומי, שמן הראוי בעת הקציר להפיק לפחות סלסילה קטנה וצנועה של כל טוב. בחג השבועות שעבר הוזמנתי לחגוג עם חבריה של חברתי הטובה נוגה. באותו ערב מצאתי את גיורא, ולמרות שהיה מאוד מכוער בעיניי, היה בו משהו מקסים
את חג השבועות אני אוהבת במיוחד. חג לבן וטהור, אפוף אווירה של פריחה ותחושה של התחלות חדשות. שבועות הוא חג הקציר - המועד לקצור את פירות עמלנו. ואני הרי עמלה כל כך קשה בשנים האחרונות, מאז שחזרתי לארץ, מאז הגירושים.
כשהתגרשתי בפעם הראשונה חשבתי שאני מבינה הכל. כשהתגרשתי בפעם השנייה, הבנתי שאני לא מבינה כלום. בשלב הראשון של עמלי הגיעה המודעות לחוסר הביטחון שלי, לכך שלא אהבתי את עצמי ואת החיים שלי. אחרי המודעות בא שלב ההתפרקות. במשך שנה שלמה בכיתי, רק הוצאתי את כל הרע שהיה בפנים.
אחר כך הגיע הזמן להפסיק לבכות ולהתחיל לעשות. להבין שרק אני יכולה להפוך את חיי לחיים שאני רוצה ואוהבת, לעשות שינויים שיחזקו אותי. ככל שהתחזקתי יכולתי להתמודד עם עוד תובנות, כשהמהותית ביותר היתה ללא ספק הגילוי שהלב שלי חסום. הכשלונות של מערכות היחסים הקודמות שלי גרמו לי לסגור את הלב בשבעה מנעולי פלדה ולזרוק את המפתח לטנזניה. למרות שמבחוץ הפגנתי אהבה, אף פעם לא התמסרתי. תמיד שמרתי על עצמי מוגנת.
בשביל להצליח צריך להסתכן. ערן צור שר "זה מסוכן להתאהב ככה, לכן הפשרה באהבה". פחדתי מהעוצמה של אהבה אמיתית, ולכן תמיד העדפתי בחורים שהרגשתי איתם בטוחה, כאלו שלא הרעידו את אמות הסיפים שלי, או כאלו שקשר איתם היה מראש בלתי אפשרי.
השגת מוּדעוּת, עריכת שינויים והתמודדות עם תובנות כרוכות בעמל רב, עמל החיים. וכבר בשנה שעברה חשבתי לתומי, שמן הראוי שבעת הקציר אוכל להפיק לפחות סלסילה קטנה וצנועה של כל טוב.
סלידה משיחות קצרות וחסרות משמעות
בחג השבועות שעבר הוזמנתי לחגוג עם חבריה של חברתי הטובה נוגה. כל המשתתפים היו אנשים כמוני, קצת תלושים ממשפחותיהם. הארוחה התקיימה על גג תל אביבי מוקף צמחיה ומשקיף לים. התחלנו ב"מינגלינג" חברתי, שכן הרבה מהנוכחים לא הכירו זה את זה. אני ממש לא טובה במינגלינג, יש לי סלידה משיחות קצרות וחסרות משמעות. לרוב אני מוצאת אדם אחד שכיף לי להעמיק איתו בשיחה.
באותו ערב מצאתי את גיורא. הדבר הראשון שיכולתי להגיד על גיורא זה שהוא היה מאוד מכוער בעיניי, ולא אטרקטיבי מכל הבחינות האפשריות. אבל היה בו משהו מקסים, והקסם שבו משך אותי לדבר דווקא איתו. בשעה הראשונה עוד מצאתי את עצמי מתעמקת בשיערות הרבות שבצבצו בעורפו, בשיניים העקומות ובעיניים הזעירות שהתחבאו מאחורי משקפיים מגניבים במיוחד. אבל ככל שהשיחה נמשכה, שכחתי לחלוטין את הגורמים החיצוניים ושקעתי בדיאלוג המעניין והמפלרטט שנוצר בינינו.
כשתפסתי את עצמי התקשיתי להאמין – האם ייתכן שאני מעוניינת בו? מיד פסלתי את המחשבה על הסף. אז זו אחת השיחות הכי מעניינות, חכמות ונעימות שהיו לי בחיי, אז מה? יש לנו חיבור אפלטוני טוב ותו לא. אבל בסוף הערב התרגשתי כשהוא ביקש את הטלפון שלי וחזרתי לביתי שמחה וטובת לב, אם כי קצת מבולבלת.
גיורא התקשר למחרת והציע שאתלווה אליו לפתיחת תערוכה של חבר ולארוחת ערב. הסכמתי. התחשק לי לראות אותו ולבלות במחיצתו. זה היה ערב מושלם של צחוק והנאה - התערוכה, האוכל, היין, המלצריות, השמיים, האנשים ברחוב - היה נדמה שכולם מחייכים אלינו ושמחים בשבילנו ואיתנו. היה בגיורא משהו מאוד נעים ומסקרן, שמשך אליו את חיבתו של כל מי שבא איתו במגע. הוא הקסים כל אדם שנמצא בסביבתו. פשוט היה לו את זה - בעיניים, באופן הדיבור, בשפת הגוף, במהות.
הרגשתי שאני כבר מתחילה להתאהב
בסוף הערב הגיע הדובדבן שבקצפת – הנשיקה, שהיתה ללא ספק אחת הטובות ביותר שידעתי מימיי. כשחזרתי לביתי שכבתי על הספה בפינת ההרהורים החמימה והתומכת שלי וחשבתי לעצמי - האם ייתכן שייצא מפה קשר זוגי? האם אפשרי שאני, החיה באובססיביות כפייתית סביב מראה חיצוני, אתאהב במישהו שנראה לי מכוער? האם משיכה אל פנימיותו של אדם יכולה לגבור על דחייה ממראהו החיצוני? לא משנה כמה הפכתי בזה וכמה חשבתי על זה, בליבי הרגשתי שאני כבר מתחילה להתאהב בו.
הכי הופתעתי מהעובדה שנהניתי מהסקס איתו באופן קיצוני, למרות קפלי השומן בבטנו ומגע עורו המחוספס. אני, שפעם נפרדתי מבחור מהמם כי היו לו שתיים וחצי שערות על הכתף, מצאתי את עצמי עושה אהבה עם בבון שמנמן ונהנית מכל רגע.
סיפרתי לחברתי דנה שיש לי קשר שמתהווה למשהו רציני עם בחור מכוער. הבעתי חשש למראם החיצוני של ילדינו הפוטנציאליים, כשעצם העובדה שבכלל שקלתי ילדים איתו ריגשה אותי מאוד. דנה נתנה אלפי דוגמאות המוכיחות מעבר לכל ספק, שיופיים של ילדים אינו קשור ליופיים של ההורים. היא הוסיפה שאין סיכוי שהקשר הזה יצליח כל עוד אני ממשיכה לקרוא לו "המכוער".
היא צדקה. הקשר עם גיורא נמשך שלושה שבועות. בסוף הוא זרק אותי, כי הוא לא התאהב בי.
אני מאלו המאמינים שלכל דבר בחיים יש סיבה, ושכל חוויה היא שיעור. גיורא היה השיעור שלי באהבה פנימית. זו היתה אהבה אמיתית, טהורה, כמו עוגת הגבינה של חג שבועות. אבל ככל הנראה, למרות כל עמלי בשנים הקודמות, הקציר היה עדיין בוסרי, והתבואה היתה דלה ושדופה.
כל שנותר לי הוא לקוות שהשנה עמלתי מספיק, בשביל שבחג השבועות הזה אוכל סוף סוף לקצור תבואה שופעת ובריאה.
לפנייה לכתב/ת 
