קפה לאוליגרך: ביקור בסניף של ארומה בקייב
הלקוחות קוראים לעצמם בשמות כמו ניקולא סרקוזי וספיידרמן, ומסביב לשולחנות אפשר לראות אוליגרכים אוקראינים, סטודנטים יהודים וחבורות של לבנונים וסורים. הסניף הראשון של ארומה בקייב הפך לאטרקציה
אנחנו מגיעים לבית הקפה הראשון של ארומה באוקראינה, שנפתח לפני כחצי שנה בקייב. שש בערב, והקפה ברחוב דימיטרובה - 5 שמכיל 60 מקומות ישיבה בפנים ועוד 70 בחוץ - עמוס באנשים, בפנים וגם בחוץ. יעקב ליפשיץ, בעבר יועץ כלכלי והיום מנהל ושותף בעסק, שאיתו קבענו פגישה, מציע לנו מקום ישיבה ומזמין אותנו לסנדוויץ' ומיץ סחוט.
ברמקול נשמעים כל העת שמות של לקוחות שמוזמנים לקחת את המנה שהזמינו, כנהוג בסניפי ארומה בארץ. מהר מאוד מתברר לנו שכאן יש וריאציה מקומית שפיתחו הלקוחות: אם בישראל אנשים מסתפקים במסירת שמם האמיתי, כאן הפכה הקראת השמות הידועה של ארומה לשעשוע. אנשים מאמצים לעצמם שמות מוזרים, כדי להצחיק או למשוך תשומת לב. וכך נשמעות מדי פעם קריאות ל"ספיידרמן", "סופרמן", "המלכה מרגו" ועוד, לבוא לקחת את הארוחה שהזמינו.
בית הקפה נפתח אמנם רק לפני חצי שנה, אבל כבר רכש לעצמו פופולריות לא מבוטלת בקרב הישראלים וגם בקרב התושבים המקומיים. אפילו בפייסבוק יש קבוצה של יותר מ-110 חסידי ארומה מקייב, וקבוצות דומות יש גם ברשתות חברתיות אחרות ברוסית. הקפה, הממוקם סמוך למרכז המסחרי של העיר ופועל כל יום עד 11 בלילה, מרווח ומרשים, ומושך אליו אוכלוסיית לקוחות מגוונת.
"אצלנו אפשר לפגוש אוליגרכים וסטודנטים, פקידים ופושעים", אומר לנו ליפשיץ. "ביום ראשון בבוקר, בזמן שרוב האנשים עוד ישנו, חנו כאן חמש לקסוסים". עכשיו חונה בסמוך רכב בנטלי מפואר.
בזמן שאנחנו מדברים ניגשים ולוחצים את ידו של ליפשיץ בכירים רבים. "זה ראש של בנק מקומי", הוא מצביע על אדם מעונב, "ההוא שהגיע עם הבנטלי בג'ינס קרוע הוא אחד מאנשי העסקים האמידים של קייב".
לדבריו, בהקמת הסניף הושקעו 1.3 מיליון יורו. "יש לנו מאפייה וקונדיטוריה משלנו, כך שאנחנו לא תלויים בגורמים חיצוניים. כל המאכלים הם אך ורק לפי המתכונים של ארומה. אנחנו מתכוונים לפתוח תוך חמש שנים 25 סניפים באוקראינה", הוא אומר.
ליפשיץ אינו חושף את הפדיון החודשי של הסניף, אבל אומר שהכנסותיו דומות לאלה של סניף בינוני בישראל. לדבריו, בחודש עוברים במקום כ-25 אלף לקוחות. המחירים נמוכים ב-30 מהמחירים בישראל וסבירים בקנה מידה של אוקראינה. לימונענע, המוצר אולי הפופולרי ביותר בקרב הלקוחות האוקראינים, עולה 28 גריבניה (14 שקל), בורקס עולה 27 גריבניה. זה גם סניף ארומה היחידי בעולם, הוא אומר, שבו מגישים חומוס. במקום פיתות יש כאן לחם תוצרת בית.
אווירה דמוקרטית
אחרי הפגישה עם ליפשיץ אנחנו מגיעים פעם נוספת לארומה, ביום ראשון בערב. ערב אוגוסט בקייב, להבדיל מישראל, הוא טיפה קריר, והאנשים שיושבים בחוץ מקבלים שמיכות. אין הרבה מקומות בעיר שנוהגים מחווה כזאת כלפי הלקוחות, והאוקראינים מחבבים אותה.
אחד היושבים בבית הקפה הוא קוסטנטין קליימן, עורך דין מראשון לציון שעובד בקייב, ויש לו לקוחות ישראלים וגם מקומיים. "אני מכיר את הבעלים", הוא מספר. "רוב הלקוחות שלנו, גם הישראלים וגם המקומיים, אוהבים לבוא לכאן. בערב נפגשים כאן הרבה ישראלים. כולם מביאים את החברים שלהם. באיזה מקום בקייב אפשר לאכול בורקס וחומוס? חוץ מזה, המקום נמצא סמוך למרכז המסחרי, ונוח מאוד לקבוע כאן פגישות".
"אני אוהב מאוד את האווירה הביתית כאן", אומר אלכסנדר רדצ'ניה, בן 30, גם הוא איש עסקים, "יהודי ב-25%", כהגדרתו, שכבר ביקר פעם בישראל. "אפשר לבוא לכאן בכל בגד, אפילו עם כפכפים ומכנסיים קצרים, זה לא מפריע לאף אחד. המחירים נוחים, אין תורים, הסלטים בריאים והקפה טעים מאוד. יש לי הרבה חברים שמגיעים הנה".
אנחנו משוחחים גם עם שתי צעירות אוקראיניות שיושבות בקפה, יוליה וחברתה אירינה. יוליה, בת 23, שעובדת בחברה לסחר במוצרי נפט, אומרת שהשירות טוב ואדיב ושהיא נהנית מ"האווירה הדמוקרטית". "אין כאן פאתוס מיותר, לא במקום ולא בלקוחות, מה שקיים בלא מעט במקומות אחרים", היא אומרת.
חומוס ואינטרנט
בעודנו משוחחים משמיע הרמקול לפתע: "ניקולא סרקוזי" הקהל נשפך מצחוק. ההפתעה עבדה היטב. ניקולא סרקוזי שהזמין קפה בארומה הוא ראובן לנדסברגר, יהודי בן 39 מפריז, שעוסק בפרסום ובקידום אתרי אינטרנט. "אני מגיע לכאן כי האוכל מצוין", הוא אומר. "יש הרבה ירקות, אין רעש ואין מתח, לעיתים קרובות אפשר לפגוש כאן יהודים. ואם אני כבר מוציא כסף לאוכל ושתייה, אני מעדיף לשלם לחבר'ה ישראלים".
הוא יושב עם חבורת צעירים יהודים מארגון הסטודנטים היהודים של אוקראינה. לצידו יושב בנימין זגזג, מועמד לנשיא ארגון הסטודנטים היהודים של אירופה, שהגיע לביקור מצרפת. אלכסיי קרסניצקי, פעיל קהילת הסטודנטים היהודים באוקראינה, שיושב לידם עם לפטופ, אומר: "דבר חשוב שיש כאן זה אינטרנט אלחוטי באיכות טובה מאוד. לפעמים כשאני בנסיעה וחייב לבדוק אי-מייל, אני מגיע לכאן עם הרכב, חונה בכביש ונכנס לאינטרנט. אפילו ברחוב הוא תופס".
דיאנה גולדשטיין, סטודנטית ופעילה בארגון, מספרת שהמקום משמש כמטה הגמר של משחקי הקווסט (מעין תחרות של משימות ידע) שנערכים בין ארגוני הנוער היהודיים. "פעמיים בחודש לפחות מתקיימים משחקים, שבמהלכם המשתתפים חוקרים את ההיסטוריה היהודית של קייב. את טקס חלוקת הפרסים עושים כאן", היא מספרת.
ולמרות שיש כאן הרבה ישראלים ויהודים, תהיה זו טעות לחשוב שהמקום הוא "מועדון" ישראלי, או יהודי. "אנחנו לא מציגים את עצמנו כבית קפה ישראלי", אומר ליפשיץ. "לפעמים מתארחות אצלנו חבורות של לקוחות לבנוניים וסורים שרוצים לשבת באווירה טובה ולאכול אוכל מזרחי. אנחנו שמחים לקראת כל האורחים ומנסים לא להתערב בפוליטיקה".
הכתבה מתפרסמת היום במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
