אני הומו דתי נשוי

הוא האמין שחתונה היא פיתרון, כמו שעד היום יש רבנים ואחרים שטוענים כך, אבל המציאות המורכבת טפחה על פניו. ועל פניה של אשתו. אלי באום (שם בדוי) ובת זוגו לחיים העניקו ראיון לעמית לוי מאתר ההומואים הדתיים "חברותא", ו-ynet מגיש קטעים נבחרים מתוכו:

אלי באום עבר במסלול הרגיל של בן הציונות הדתית: ישיבה תיכונית, ישיבת הסדר עם שירות צבאי, לימודים בבר אילן. כיום הוא עובד בתעשיית ההיי-טק ובכל ערב הוא הולך לשיעור "הדף היומי". הוא נשוי לליאת – אישה מקסימה, בת גילו, העובדת בתחום ההוראה, והם חובקים ארבעה ילדים מתוקים, באחת מהקהילות הדתיות הצעירות במרכז הארץ. על הנייר זוג אידאלי לכל דבר, אבל מתחת לפני השטח הם מחזיקים בסוד שגם הקרובים אליהם ביותר לא שותפים לו. סוד גדול שרוחש לו בחדר המיטות, ומעיב על הקשר בין בני הזוג. לפני שנה, בעודו באמצע שנות ה-30 לחייו, באום הבין סופית שהבעיה כאן כדי להישאר, והיא גדולה הרבה יותר ממה שהעריך.

מתי אמרת לעצמך "אין משהו אחר, אני הומו"?

"התפתחתי לאט מאוד בנושא הזה. רק לפני כשנה הבנתי סופית שאני הומו. זו גם הסיבה שאני עומד נפעם מול הצעירים של היום, המקבלים את עצמם עוד לפני שהם מגיעים לגיל 20".

ואיך הבנת זאת? היה אירוע מכונן כל שהוא?

"כן. יש לי חבר מהישיבה התיכונית שכבר בצבא יצא בפניי מן הארון. סיפרתי לו על הניסיון שלי עם גברים, ובמשך השנים הוא ניסה לדבר על לבי שאקבל את עצמי כפי שאני, אבל סירבתי להקשיב לו. טענתי שאני ביסקסואל. לפני קצת יותר משנה הוא שאל אותי עם כמה נשים הייתי, ועניתי לו שרק עם אשתי. הוא שאל עם כמה גברים, ועניתי שעם עשרות, רובם לאחר הנישואים. ואז הוא אמר לי שאם אני באמת ביסקסואל, כיצד ייתכן שמעולם לא הייתי עם עוד אישה. ואז נפל לי האסימון. הבנתי שהוא צודק. שאני באמת הומו. מאז אני עובד על עצמי לקבל את עצמי כמו שאני".

מאיזה גיל אתה זוכר את עצמך נמשך לגברים?

"מגיל ההתבגרות הסתכלתי על גברים. במקלחות של הבריכה העירונית תמיד הייתי מתקלח לאט כדי לראות עוד גבר. במחנות קיץ של בני עקיבא, כשכל החֶבר'ה היו מתקלחים יחד, הייתי מקווה שיהיה מישהו אמיץ שיתקלח בלי בגד הים שלו, ובדרך כלל לשמחתי היה אחד כזה. מובן שבכל החלומות הכחולים שהיו לי כיכבו גברים".

היום אתה מגדיר את עצמך הומו לחלוטין?

"אני בעיקר נמשך לגברים. אם נזכיר את הסקאלה של קינסי, שפורס את המשיכה המינית על סולם בין 0 ל-6 (0 – משיכה בלעדית למין הנגדי; 6 – משיכה בלעדית לאותו המין), אני חושב שניתן להציב אותי איפשהו בין 5 ל-6. אני לא סולד מנשים, ויחסי מין עם נשים לא מגעילים אותי. אני נהנה מזה. אני גם מסוגל להפנות את הראש אחרי אישה יפה שהולכת ברחוב, אולם אין בי משיכה לנשים מלבד לאשתי".

יכול להיות שאתה משכנע את עצמך שאתה נמשך רק לאשתך?

"במופלא ממך אל תדרוש ואיני רוצה להתעמק בזה. טוב לי עם המצב כמות שהוא, בלי להנדס אותו".

סטרייט, אבל מתעניין בגברים

באום, כמו שהבנתם, התחתן למרות שידע שהוא נמשך לגברים, ואף שקודם לחתונה היה לו ניסיון מיני עם גברים. על השאלה מדוע בכל זאת התחתן - אם מפני לחץ חברתי, אם בשל רצון להימנע מ"מה יגידו" המפורסם, ואם משום סיבה אחרת - הוא עונה: "ההגדרה שלי את עצמי השתנתה מאוד במהלך השנים. עד שנות ה-20 המוקדמות תפסתי את עצמי כסטרייט גמור. לא הסתכלתי על ההתנהגויות שתיארתי קודם כעל משהו חריג. לא התייחסתי בכלל לחיבה המוגזמת שלי לגוף הגברי.

"בגיל 22 הייתה ההתנסות הראשונה שלי. התנסות זו הייתה טראומטית ודוחה מבחינתי, כך שלאחריה אף הייתי משוכנע יותר שאני לא הומו, אלא סטרייט. גם כאשר קיימתי באופן קבוע למדי יחסי מין עם גברים, עדיין תירצתי את זה לעצמי בכך שגברים פשוט יותר זמינים למין, ולא חלילה מפני שאני נמשך לגברים או משהו כזה".

אז התחתנת בשל הכחשה עצמית.

"בהחלט. היה לי ברור כשמש שברגע שאתחתן ותהיה לי אישה – כל העניין ייעלם כלא היה. הרי יהיה לי הדבר האמתי – אישה. אשתי. באמצע שנות ה-20 לחיי התחתנתי, ורק כשגיליתי לחרדתי שאני עדיין נמשך לגברים ועדיין מחפש יחסי מין עם גברים – הבנתי שסטרייט אני כנראה לא. זה השלב שבו התחלתי להגדיר את עצמי ביסקסואל, וכך גם הצגתי את עצמי עד לפני שנה בערך".

אתה אוהב את אשתך?

"אמנם התחתנתי מתוך הכחשה, אבל איש לא הכריח אותי בפועל להתחתן. החלטתי להתחתן עם אשתי כיוון שהתאהבתי בה. אני אוהב את אשתי בכל לבי עד עצם היום הזה. מחשבה על חיים בלעדיה היא בלתי נתפסת".

ליאת, את מרגישה ומאמינה שבעלך אוהב אותך?

"כן, אף על פי שלפעמים זה לא כל-כך ברור לי".

ואת אוהבת אותו?

"מאוד".

ומה הייתה המחשבה הראשונה שלך כשגילית שבעלך הומו?

"לא חשבתי. הייתי די בהלם".

ומה הייתה המחשבה השנייה?

"אני אוהבת אותו".

אני בוגד באשתי

אז איך התגלה הסוד הגדול? באום זוכר היטב: "זו סצנה שאני לא יכול לשכוח. זה היה ערב אחד, בערך שלוש שנים אחרי החתונה. כבכל ערב חזרתי משיעור הדף היומי, ואשתי חיכתה לי וביקשה ממני לשבת לידה ולדבר. התיישבתי. ובאופן הישיר ביותר שאלה אותי 'אתה נמשך לגברים?' פשוט וחד. התגובה הראשונה שלי הייתה 'מה פתאום!' אבל אשתי עימתה אותי עם העובדות: היא מצאה במחשב חומר פורנוגרפי הומוסקסואלי, ובחשש רב הודיתי בפניה שאני ביסקסואל ושאני נמשך גם לגברים.

"אחרי ההלם היא התחילה לבכות. היא שאלה מה זה אומר לגבי הנישואים שלנו והאם אני אוהב אותה. החשש הגדול שלה היה ועודנו שאני לא נמשך אליה. אני לא יודע להסביר את זה, וגם לא רוצה להתעמק בזה, אבל האמת היא שאני נמשך מינית רק לאשתי. אולי לא כמו שגבר סטרייט נמשך לאשתו, אבל בהחלט יש בינינו משיכה".

ליאת, חשבת להתגרש?

"בוודאי. ולפעמים אני עדיין חושבת שזה הפיתרון. מה שעד כה מונע זאת היא האהבה שלי אל בעלי, והמשפחה המקסימה שהקמנו. לא רק הילדים, אלא האווירה וההתנהלות המשפחתית, וגם הזוגיות".

אלי: "המצב שלנו הוא מורכב מאוד וקשה ביותר. גם מצדי, ובעיקר מצד אשתי. אבל מה לעשות, אנחנו 'תקועים' בנישואים האלה. יש בינינו אהבה גדולה ואנחנו לא יכולים להיות זה בלי זו. אמרתי לה בעבר, ואני עדיין חושב כך, שלוּ לא הייתי אוהב אותה כל כך, הייתי מזמן קם והולך".

יש בךָ הרהורי חרטה על שהתחתנת?

"במהלך השנים התחבטתי רבות בשאלה הזו. מה היה קורה אילו. אני לא מתחרט שהתחתנתי כיוון שכך יצא לי להכיר אישה מדהימה וטובת לב ומצאתי אהבה גדולה. יש לי ברוך השם ילדים נפלאים, ואני מודה שיש גם מימד של נוחות רבה בעצם ההימצאות בקהילה מיינסטרימית דתית. עד כאן היתרונות. אבל יש גם הרבה כאב בנישואים שלי. לצערי, איני מצליח להימנע ממגע עם גברים ואני בוגד באשתי. הרבה מאוד שנים ניסיתי להתגבר על זה, להדחיק את זה, לא לממש את זה – בכל דרך שהכרתי – ולמותר לציין שכל הניסיונות עלו בתוהו. בעקבות ניסיונות ההתנזרות הללו אף הגעתי למצבים של דיכאון קליני ומחשבות אובדניות שהצריכו שימוש בתרופות. אני אוהב את אשתי ומכאיב לה בו זמנית, ואני יודע שאין לי סיכוי להפסיק עם זה. אני יודע שזה נשמע דמעות תנין, ואני לא מבקש מאיש לרחם עליי. אני בוגד באשתי ואני שונא את עצמי בגלל זה. זה הצד המכוער של הנישואים שלי".

בעלי מוכרח לשנות את התנהגותו

בגידה! מילה מפחידה. מאיימת. כואבת. האם אישה שנבגדת על-ידי בעלה הרועה בשדות גברים פגועה יותר מכך שמדובר בגבר דווקא או בדיוק להפך?

"לדעתי, זה לא משנה כי בגידה היא בגידה. בין מדובר במין הומוסקסואלי ובין במין הטרוסקסואלי", קובעת נחרצות ליאת. אבל אלי לא מרגיש נוח עם הקביעה ומנסה להסביר את ההבדל בין סוגי הבגידות: "אני חושב שיש להומו נשוי נסיבות מקלות. הרי אדם סטרייט יכול לממש את הצרכים המיניים והרגשיים שלו במסגרת הנישואים, אבל הומו שנשוי לאישה - לא".

איך אתה חי עם הידיעה שאתה בוגד באשתך ופוגע בה כל פעם מחדש?

"בשנים הראשונות לנישואיי נהגתי לגלוש בפורום גייז דתיים בוואלה. הייתי שם הנשוי היחידי והייתה שם אוירה כללית של עליהום עלי. התוקף הראשי היה גולש שבעברו היה נשוי לאישה והוא בעל ילדים, ובשל נטייתו הוא התגרש. כל הזמן הוא חזר ואמר לי שהומו לא צריך לחיות עם אישה כי נישואים כאלו נועדו לכישלון, או לפחות לכאב רב. הוא אמר שהומו שנישא לאישה בעצם פוגע בה ועושה מעשה אנוכי מסיבות של נוחיות חברתית. בזמנו, דברים אלו עוררו אצלי הרבה התנגדות והתנגחתי עמו לא מעט. טענתי כנגדו שזה כן אפשרי, ושהנה אני מצליח. במבט לאחור אני מבין כמה תמים הייתי וכמה צֶדק היה בדבריו. אני רואה כמה אני פוגע באשתי, וכמה אני מכאיב לה – ויש בי הרבה צער על המצב. הרי כשאדם מתחתן הוא מתחייב להיות נאמן לאשתו, ולצערי איני מצליח ליישם זאת. לוּ הייתי יודע איך לא להזדקק לגברים הייתי עושה את זה היום".

אתה לא מאמין בטיפול פסיכולוגי?

"חצי שנה הייתי בטיפול אצל פסיכולוג דתי. לא הרגשתי שאני מתקדם לאן שהוא. הרגשתי שאני מבזבז את הזמן ואת הכסף".

אולי לא די בחצי שנה כדי לראות שינוי.

"אולי. אולי באמת אנסה שוב עם מטפל אחר. אני לא פוסל את האפשרות".

ליאת, איך את רואה את כל הנושא הזה – זו נטייה מולדת שאי אפשר לשנותה או שאפשר לטפל בה?

"אין לי ספק שזו נטייה מולדת, אבל ברור לי גם שהיהדות מביאה אותנו להתמודד מול נטיות שעלינו להתגבר עליהן. היא גם נותנת את הכלים לכך. היצר המיני הוא אחד היצרים החזקים של האדם ואחד החשובים שבו, אבל אין הוא יצר קיומי כמו יצר לאכילה ולשתייה, והיהדות מוצאת דרכים לעזור לנו לשלוט בו.

גם הגמרא מלמדת אותנו שאדם יכול למצוא 'תחליף' לצורך שלו. אדם שיש בו נטייה לרצח ולדם – שיהיה שוחט. אני לא חושבת שזו אותו סוג של ריגוש, אבל זה מספיק כדי לא להביא אותו לרצוח".

אז את בעצם מאמינה שבעלך יכול להשתנות. את מצפה שבעלך יעשה ניסיונות לשנות? אם כן – כיצד?

"איני יודעת אם בעלי יכול להשתנות, וגם איני בטוחה שהדבר אפשרי, אבל אני כן מצפה ממנו ללכת לטיפול ולנסות לשנות את ההתנהגות, ללמוד ליהנות יותר מיחסים במסגרת הנישואין, ולהתגבר על הצורך ביחסים מחוץ לנישואין. במילים אחרות: לשנות נטייה – לא, לשנות התנהגות – כן".

את נשמעת שלווה מאוד. אין בך כעס על בעלך שלא סיפר לך את כל האמת לפני שהתחתנתם או כעס על הקב"ה שהעמיד אותך במצב כזה?

"אני כועסת על בעלי בעיקר מפני שהוא בוגד בי. יש בי תחושה של עלבון. אני מבינה שהוא לא סיפר לי מראש כי במקרה שלו הוא לא האמין שהמשיכה לגברים תימשך, אבל אני עדיין לא מבינה מדוע הוא ממשיך לבגוד. על הקב"ה אין בי כעס. רק בקשת הכוונה וכוח".

• פרטי בני הזוג שמורים במערכת. הראיון המלא איתם מתפרסם באתר החדש של "חברותא"