אנחנו פשוט לא מספיק טובים
"בעבר היינו מנצחים משחקי עלייה מסוג זה, אבל הפעם העייפות הכריעה, גם כי המאמן לא חילק נכון את הנטל. הנבחרת חוזרת הביתה מוקדם מדי, אבל זה לא אסון". מוטי דניאל מסכם הופעה עגומה של נבחרת ישראל ביורובאסקט 2009
ההופעה של נבחרת ישראל ביורובאסקט 2009 תסתיים ביום רביעי בערב במפח נפש, לנוכח הציפיות הקבועות שלנו מהכחולים-לבנים. אם נבדוק לעומק, באמת שאין סיבה לאכזבה. אנחנו פשוט לא מספיק טובים. אין לנו יתרון באף פרמטר על מקדוניה, ובוודאי שלא על קרואטיה או יוון. בעבר היינו מנצחים משחקי עלייה מסוג זה, אך בכדורסל אין ביטוח והפעם זה נפל לטובת הצד השני.
- שרף: "ההרגשה רעה, יש לי פטיש על הראש"
- ישראל נוצחה בידי מקדוניה 82:79
- בלאט הפסיד לגרמניה, קצורין ניצח את ליטא
- ספרד ניצלה מהדחה, יוון גברה על קוראטיה
איני בא לטעון חלילה שהכל ביד המזל, נהפוך הוא. הכדורסל הישראלי נמצא בבעיה ענקית, לעומקו ולרוחבו. אלא שעוד שני סלים לצד הנכון, וגם את הבעיה הזו היינו מטאטאים מתחת לשטיח. הסימפטום החל עם נבחרת העתודה, שאף אחד לא היה עוסק בכשלונה אילולא חטפה שלשת באזר מהטורקים. גם נבחרת הנוער ניצחה את המשחק הלא חשוב.
לא זיהיתי כלל בעיה של מוטיבציה, שבדרך כלל היא בגדר 'החשוד המיידי'. השחקנים השתדלו ואני בטוח שבשעה זו הם יושבים במלון ומלקקים את הפצעים ואת השרירים הכואבים. המאמץ הכביר מול קרואטיה נשא מחיר כבד, ולדעתי לא נעשו ההתאמות הנכונות. בטורניר מפרך שכזה, בו משחקים ברציפות יום אחרי יום, קשה לצפות משחקנים לתת הופעות שוות ברמתן מדי ערב.
גל מקל, שהיה פנטסטי במשחק הפתיחה, היה צריך לקבל יותר דקות מנוחה בערב השני. גם טל בורשטיין, ששיחק מצוין הפעם, הגיע לדקות ההכרעה עם הלשון בחוץ. כשנזקקנו ללחץ הגנתי וליציאה קדימה לסלים קלים, הוא חיפש בלון חמצן להתחבר אליו. מי שתיפקד כראוי בדקות הללו היה רביב לימונד עם הרגליים הטריות.
ליאור אליהו מול מקדוניה. העייפות הכריעה (צילום: AFP)
העייפות ניכרה כבר מהפתיחה. ההגנה היתה רכה מדי בגלל רגליים כבדות, מכיוון שצביקה שרף ועוזריו לא חילקו את הנטל באופן שווה. למאמן הנבחרת יש תכונה טובה ללכת עד הסוף עם שחקנים שהוא מאמין בהם, אך עם הניסיון שלו בטורנירים מסוג זה - הוא היה חייב לדעת שיש לכך מחיר גבוה ומועד התשלום מגיע מהר.
התוצאה: בדקות הסיום, כשישראל בפיגור ארבע, מקדוניה הגיעה בלי מאמץ לשלשה חופשית שצללה פנימה. לאף אחד לא היה כוח לבצע אפילו תנועה של 'כאילו' לעבר הקלעי. יותם הלפרין וליאור אליהו ביצעו טעויות בהגנה ושלחו את היריב לנקודות קלות מהקו. שינוי הקצב הנדרש הגיע רק לקראת הסיום, כשלימונד נכנס. וגם המעבר לשמירה אזורית, כדי להחביא את ההגנה הלקויה, בא מאוחר מדי.
הפנים שאומרות הכל. הלפרין אחרי ההדחה של הנבחרת (צילום: AFP)
בתקופת ההכנה התבטא שרף שהוא חייב לשמור על יניב גרין "כמו על אתרוג". הוא ידע למה. הפער בתפוקה שקיבלנו מהגבוהים לעומת הגארדים היה קטלני. גרין עובר בתקופה האחרונה מפציעה למחלה ולפציעה נוספת. החשיבות שלו בנבחרת עצומה. היכולת האדירה שהציג באליפות הקודמת חסרה השבוע, גם בהגנה וגם בהתקפה.
בעיית המנהיגות והכניסה לנעליים הגדולות של מאיר טפירו שוב עלתה בדקות האחרונות. בורשטיין, שבאמת נתן משחק מעולה, לא סחב. הלפרין זז הצידה, כרגיל, והכדור נשאר בידיים של מקל ולימונד. מקל לקח מספר החלטות אמיצות שהסתיימו בהחטאות. זה בעצם עניין של אופי: טבעי שגל היה גמור אחרי קרואטיה, אך לא מטבעו להשקיף מהצד ומי ששם אותו על המגרש - צריך לקחת בחשבון שהוא ינסה מהלכים. בגילו מותר לו לטעות. אני בטוח שבעתיד זה ישתלם ויביא נצחונות.
לא חילקו את הנטל בין השחקנים באופן שווה. שרף ועוזרו בוסאני (פיב"א)
אני לא אוהב לדון בשאלת המנהיגות של הלפרין. יותם שחקן נהדר וכולם רוצים שינהיג, יסחוף וייקח אחריות בדקות האחרונות. זה כדור שלג שהתגלגל לרמת ציפיות ענקית. הוא סוחב את כל המשא הזה על כתפיו וזה כבר הפך לסיפור של ביצה ותרנגולת - מה משתק אותו בסיום, הלחץ החיצוני או האופי הפנימי? חייב להיעשות תיאום ציפיות, גם שלו עם עצמו. הוא סיפק 20 נקודות, שזה המון וממש לא מובן מאליו ברמה הזאת. את המנהיגות והסלים המכריעים צריך להביא מישהו אחר, שבנוי לזה יותר.
הנבחרת חוזרת הביתה מוקדם מדי, אך בעיני זה ממש לא אסון לאומי. זה מעמיד מראה מול פנינו לבדוק היכן אנחנו נמצאים. מה שרואים במראה לא כל כך נעים כרגע, אך יש במה לשפר ולאן לעלות. בעבר היינו בסיטואציות דומות וזה קורה בספורט. גם אז נעשו שינויים וישראל חזרה למקומה הטבעי באירופה - אי שם בצמרת השמינייה השנייה. אין סיבה שההיסטוריה לא תחזור.
