האם אנחנו מכורים ליופי?
סריקות מוח תפקודיות מלמדות שכמו כסף ושוקולד, גם פרצופים יפים מדליקים את רשת התגמול העצבית במוח האדם, וכנראה גורמים להרגשת עונג ממכרת. האם זו הסיבה שאנחנו כל כך אוהבים להתבונן באנג'לינה ג'ולי?
זיהוי פרצופים הינו מטלה חישובית מורכבת המבוצעת במוח האנושי ביעילות ומהירות. בשל היותנו יצורים חברתיים הצריכים לזהות את האחר ולעמוד על כוונותיו, התפתח במוחנו מנגנון מיוחד לעיבוד האינפורמציה הנשקפת מפרצופים.
עוד בנושא:
- מחקר: נשים הולכות ונהיות יפות יותר
כך, בכמה אלפיות השנייה, אנו מזהים את המין, הגיל וההבעה של כל פרצוף, ומסוגלים לנקוב בשמו, אם זהו פרצוף מוכר. סריקות מוח תפקודיות ב-MRI מגלות שכאשר אנו מתבוננים בפרצופים של אנשים אחרים, נצפית עליה בפעילות העצבית במוח ברשת נרחבת הכוללת אזורים בקליפת המוח הראייתית, שבה מעובדת התמונה, במערכת הלימבית (אמיגדלה ואינסולה) המעבדת רגשות, ובמערכת התגמול (בעיקר בקליפת המוח האורביטופרונטלית, שנמצאת בין העיניים) שבה מיוצג הערך של הגירוי (ראו תמונה).
ממצאים אלה מלמדים שפרצופים אינם עוברים רק זיהוי במערכת הראיה, אלא מעוררים בנו אסוציאציות, זיכרונות ורגשות.
פרצוף מוכר, פרצוף זר
מה קורה במוחנו כאשר אנו מסתכלים בפניהם של אנשים המוכרים לנו אישית (בני זוג, בני משפחה, חברים, שכנים)? פרצופים מוכרים שכאלה שייכים לאנשים שאליהם אנו קשורים רגשית ושעליהם אנו יודעים המון, כי יש לנו 'היסטוריה' איתם.
במחקר דימות מוח תפקודית שנערך בארה"ב צפו נבדקים בשלושה סוגי פרצופים: כוכבי קולנוע מפורסמים, קרובי משפחה ומכרים אישיים, ופרצופים לא מוכרים של אנשים זרים. התוצאות הפתיעו: הפרצופים המוכרים אישית גרמו לעליה בפעילות בשני אזורים המתווכים שליפת ידע מהזיכרון, ולירידה משמעותית בפעילות האמיגדלה, המתווכת את תגובת ה"תקוף או ברח" במצבי סכנה.
התבוננות בפרצוף מוכר, אם כן, גורמת להיזכרות ספונטנית בפרטים רבים הקשורים לבעליו. יתרה מכך, בניגוד לפרצוף זר שעדיין לא עמדנו על טיבו, פרצוף מוכר אינו מחייב עמידה על המשמר ולכן מלווה בירידה בפעילות ההגנתית.
במחקר אחר נסרק מוחן של אמהות בזמן שהתבוננו בפרצופים של ילדיהן, בילדים מוכרים (של בני משפחה, חברים ושכנים), ובילדים לא-מוכרים. בהשוואה לילדים המוכרים, ההתבוננות בילדיהן גרמה לעליה בפעילות העצבית במערכת הלימבית (האמיגדלה והאינסולה) ובאזורים בקליפת המוח המצחית של האמהות. הפעילות העצבית באזורים אלה כנראה מאפשרת לאמהות לאהוב, לדאוג, ולהגן על ילדיהן.
לקשר הרגשי בין האם לילד יש כמובן לא רק בסיס עצבי, כי אם גם ביוכימי, דהיינו ההורמון אוקסיטוצין המופרש בזמן הלידה וההנקה. הורמון זה, אגב, מופרש בזמן קיום יחסי מין הן בנשים והן בגברים. יש הטוענים כי בשל חיוניותו להישרדות הצאצאים, הפרשתו בזמן האורגזמה גורמת לנשים רבות להתאהב בגברים עמם הן שוכבות, כלומר לאי-היכולת של נשים רבות להפריד בין סקס לאהבה.
בשנים האחרונות, מחקרי דימות מוח תפקודיים שנערכו באירופה גילו כי במוח האדם התגובות העצביות לגירויים כמו ריחות ותמונות אינן תלויות רק במין הנבדק (גבר / אישה), אלא גם באוריינטציה המינית (הטרו / הומוסקסואל) שלו. במחקר שערכתי בציריך, סרקתי את מוחם של נשים וגברים הטרו- והומוסקסואלים בזמן שצפו בפרצופים של נשים וגברים ודירגו את האטרקטיביות שלהם. למרות שכל הנבדקים, ללא תלות במינם או בהעדפתם המינית, דירגו את יופי הפרצופים בצורה דומה, הפעילות העצבית בקליפת המוח האורביטופרונטלית שיקפה את העדפתם המינית.
בעוד שנשים הטרוסקסואליות וגברים הומוסקסואלים הגיבו יותר לפרצופים של גברים בכלל ושל גברים שדורגו כאטרקטיביים בפרט, הרי שגברים הטרוסקסואלים ולסביות הגיבו יותר לפרצופים של נשים, במיוחד לנשים שנחשבו יפות בעיניהם.
מדוע אנחנו כל כך מתעניינים בתמונות של ידוענים?
בסדרת מחקרים שערכתי בוושינגטון ובציריך מצאתי שהתבוננות בפרצופים יפים של כוכבי הוליווד מפורסמים גורמת לעליה בפעילות העצבית באמיגדלה ובקליפת המוח האורביטופרונטלית. כלומר, הצפייה בפרצופים היפים גורמת לעונג, ותחושת העונג הנובעת מהפרשת דופאמין עלולה להיות ממכרת.
התמכרות נוצרת כתוצאה משינויים כימיים במוח. סמים, לדוגמא, מעוררים תחושת עונג ומדכאים מתח וחרדה כי משפיעים על שחרור, עיכוב או חסימה של הפרשת דופאמין. התוצאה היא הפעלה לא מבוקרת של רשת עצבית שהתפתחה באבולוציה על מנת להבטיח הישרדות (לדוגמא, אכילה בתגובה לתחושת רעב).
המשתמשים בסמים מפתחים תלות ונזקקים לכמויות הולכות וגדלות של החומר הזר ותהליך הגמילה ארוך וכואב. אנו מתמכרים לא רק לחומרים כמו סיגריות, סמים, ואלכוהול, אלא גם להימורים, ספורט, סקס, וקניות. ואכן, סריקות מוח מלמדות כי קליפת המוח האורביטופרונטלית מגיבה לכל מה שעושה לנו טוב: יופי, הומור, זכייה בלוטו, שוקולד, חיוך, או סתם מילה טובה.
"שקר החן והבל היופי", לימדו אותנו, אך בחיים ליופי תפקיד מכריע. מחקרים מראים כי כאשר אנשים שווי-כישורים מועמדים למשרה מסויימת, המועמד היפה יותר ייבחר. כמו כן נמצא כי בקרב אנשים המבצעים את אותו תפקיד, שכרם של היפים יותר גבוה יותר.
פרצופים יפים הם פרצופים סימטריים וממוצעים (מבחינת גודל העיניים, האף והשפתיים והמרחק ביניהם). סביר להניח שלסימטריה, המסמלת בריאות ולכן מטען גנטי טוב, היה יתרון אבולוציוני, וכי שבירת הסימטריה (מומים, פגמים ומחלות) היוותה מחסום רבייתי. לא בכדי למדו אנשי השיווק והפרסום שבאמצעות פרצוף יפה ניתן להעלות את אחוזי המכירה של כל מוצר.
מושג היופי משתנה במהירות. רק כמה עשורים חלפו מאז צייר רנואר את המתרחצות השופעות שסימלו פוריות, ועד לדוגמניות האנורקסיות ושטוחות החזה בנות ימינו, או מאות הצעירות הסיניות שעוברות ניתוחי עפעפיים כדי להראות "מערביות" ולהגדיל את סיכוייהן לקבל "משרה טובה". אך הרגישות ליופי כנראה טבועה בנו מלידה: תינוקות בני שבוע מתבוננים זמן רב יותר בפרצופים יפים מאשר בפרצופים לא-יפים. וכל עוד מוחנו מגיב ליופי, צלמי הפאפארצי ימשיכו לארוב במשך שעות לידוענים על-מנת לספק את הסחורה האהובה.
אלומית ישי היא פרופ' לחקר המוח באוניברסיטת ציריך שבשווייץ
לפנייה לכתב/ת 
