"מותק, זוכר שאנחנו אצל ההורים שלי בשישי?"
בכל שבוע כל אחד מאיתנו בסתר מנהל את יומן שישי הסודי שלו, אותו יומן בו נרשם אצל מי היינו בשישי האחרון, מה היה לאכול, וכמובן, מה היה משך הביקור, ולא פחות חשוב - היה טעים?
איזה כיף זה לאכול ביום שישי בערב אצל ההורים. במיוחד לגברים, כי אין כמו האוכל של אמא. להגנתי ייאמר שגם רעות אשתי מעדיפה ללכת לאכול ארוחת ערב אצל אמא שלה.
בכל שבוע כל אחד מאיתנו בסתר מנהל את יומן שישי הסודי שלו, אותו יומן בו נרשם אצל מי היינו בשישי האחרון, מה היה לאכול, וכמובן, מה היה משך הביקור.
ביקור טיפוסי אצל ההורים שלי מצריך הגעה של חצי שעה לפחות לפני האוכל, שכן אי אפשר לבוא ומיד לאכול, צריך לעשות מינגלינג. לאחר דיון מקוצר על ענייני דיומא עם הנוכחים, להלן ההורים, יעברו כולם לשבת בשולחן השבת. את הקידוש יעשה אבא שלי, תוך כדי ריכוז מירבי שלא לשפוך את היין על המפה ולהסתבך עם אמא שלי. בשנים האחרונות הוא עושה את הקידוש בלחישה. רק עכשיו הבנתי שכשהוא עושה את הקידוש בשקט דרגת הריכוז שלו עולה פלאים, ואז הוא שופך פחות מהיין.
לאחר הקידוש, יוגשו הדגים המופלאים של אימי, כי אין כמו הדגים של אמא. במהלך אכילת הדגים יעלו לדיון הנושאים הקבועים הנידונים במהלך הארוחה - הפועל תל אביב נבלות, לביתר אין לא מאמן לא הגנה ולא קישור, את הערבים צריך להכות כי רק כוח הם מבינים, והחיילים של היום הם לא כמו החיילים של פעם.
בסיום הארוחה, יפנה כל אחד לתפקידו המוגדר מראש: אני לפינוי הכלים, רעות לאחסון האוכל והכיסוי בניילון נצמד ואחי יעמיד פנים שיש לו כאב בטן ,המחייב אותו לפרוש במהירות שיא לסלון לצפות בטלוויזיה.
לאחר שהשולחן פונה וכל הנוכחים עוברים לסלון, מתחילה סאגת התה. "מי רוצה תה?" - אני רוצה תה, אני קפה, יש נענע? למה אין נענע? יש נענע אבל צריך לשטוף! כמה סוכר? אני לא רוצה תה, יודע מה, יאללה תכין וכו'.
ביום ראשון, בסביבות השעה 19:00, סביר להניח שתישמע בבית הקריאה: "מותק, אתה זוכר שאנחנו אצל ההורים שלי בשישי?" קריאה זו תתחיל את שבוע ההורים אצל חמותי, שבמהלכו ניתן יהיה לחוש בהתרגשות הקרבה לקראת יום השישי המיוחל. אני חייב לציין שאצל חמותי אחד היתרונות המשמעותיים הוא עיקרון ה"מגיעים – אוכלים". את המינגלינג עושים במהלך הארוחה. יתר על כן, במקרה של עיכוב לא מתוכנן מרשה החמות לנשנש איזו פרוסת לחם עם חומוס להרגעת הקיבה.
במהלך הארוחה עצמה יועלו לדיון נושאים שונים לסדר היום, בהם כמה מעניין היה הדוח האחרון של "בצלם" וכמה חמוד אסי עזר.
לקראת סוף הארוחה, תתחמק אחותה של רעות לעבר הספה תוך זעקות שבר המצביעות על כאבי בטן נוראיים (מה לעשות, יש אחד כזה בכל משפחה). כאב הבטן, אגב, יחלוף באורח פלא כשהיא תתחיל להתארגן לקראת היציאה של שישי בערב עם החברות.
טקס התה המסורתי מתנהל כמו בבית הוריי, מה שמעניק תחושה ביתית חמה גם כשאנחנו לא בבית. בסיום טקס התה והצפייה בטלוויזיה אני מתחיל להשמיע קיטורים על כמה שאני עייף ורוצה לנסוע הביתה. בשלב זה רעות בדרך כלל מתעלמת ממני ונזכרת שזה הזמן לשים לק ברגליים. לאחר חצי שעה שבה נוסו חמישה צבעים שונים של לק והשעון מראה חצות נאותה הגברת להתארגן, לאסוף את כל דבריה ולהיפרד מבני משפחתה (אקט הלוקח רק 45 דקות).
וככה, עייפים אך מרוצים, אנחנו מסיימים את התור של המשפחה של רעות. יאללה דגים!
לפנייה לכתב/ת 
