היה פופ, טוב שהיה

ההיפ הופ זלג לתוך הפופ, בריטני ירשה את מדונה וליידי גאגא ירשה את בריטני, להקות התפרקו ובמקומן צמחו אייקוניות עם שמות כמו ביונסה, ריהאנה ושאקירה. איך ייראה העשור הבא?

עמית קוטלרפורסם: 18.12.09 , 09:19

העשור הראשון של שנות האלפיים לא היה הגדול בתולדות הפופ. למעשה, התקשורת המתחדשת והזמינות חסרת הגבולות, שעוד ניגע בהן כאן בהמשך, הפכו אותו לאחד הקשים. אין בכך לומר שלא היה פופ בעשור האחרון, רק שהוא שינה פניו - מקצה אל קצה.

אילו שירים ואמנים עשו לכם את האלפיים? הצביעו עכשיו במצעד העשור

אם צריך לתקוע יתד ולסמן את תחילתו של העשור החולף, הרי שהיה זה עוד מעט לפני כן, לקראת סוף 1998, כשיצא "Baby One More Time", להיט הבכורה של בריטני ספירס, אייקון הפופ הבולט של השנים המדוברות. פצצת הפופ המתקתקה והצעירה (אז בת 17 בלבד), עלתה כמעט בין לילה לכותרות, שספק אם ידעו להכיל את הכוכבת העולה.

לא מעט קופצות על העגלה נרשמו באותה תקופה, כשהבולטת שבהן היתה כריסטינה אגילרה, חברתה-יריבתה של ספירס עוד מילדות. לימים, כוכבה של אגילרה דעך מעט, וספירס עברה תהפוכות ומשברים אישיים חמורים שפגעו בה מקצועית.

היפ פופ

את הצד הגברי של המשוואה מילא ג'סטין טימברלייק, מי שהיה בתחילת הדרך בן זוגה של ספירס וחבר בלהקת הבנים N*Sync, שכיכבה במצעדים בסוף שנות ה-90 אך התפרקה זמן קצר אחרי תחילת העשור הנוכחי. טימברלייק, אז בתחילת שנות ה-20 לחייו, הפך לנביא צלילי הפופ העדכני ויש מי שאפילו הכתיר אותו כיורש העצר של מייקל ג'קסון.

ג'סטין טימברלייק. היורש של מייקל ג'קסון? (צילום: רויטרס)

כבר עם סיום שירותו הכמעט-צבאי בלהקת נעוריו ופריצת קריירת הסולו שלו, בזכות שיתופי פעולה ואיחודי כוחות נכונים, סייע טימברלייק להביא לזליגה איטית אך בטוחה של ההיפ הופ אל הפופ. האלמנטים הכוחניים והדרמטיים של פופ שנות ה-90 עברו מהעולם, ומפיקים כדוגמת מקס מרטין ששלט בסצינה עד אז, פינו מקומם לטובת ד"ר דרה, ווייקלף ז'אן, טימבאלנד ובעיקר הנפטונס - פארל וויליאמס וצ'אד הוגו - נחשבים עד היום למלכי ההפקות המוזיקליות של התקופה.

כניסתם של מפיקי ההיפ הופ אל סצינת הפופ הובילה למעשה שני מהלכים מרכזיים: האחד הוא הכרה באמנים קיימים, שקוטלגו עד אז כאמני "מוזיקה שחורה" - כאמני פופ לכל דבר.

לצרוב ולזרוק

נא למחוק מדפי ההיסטוריה של הפופ

שני שירים והרכב אחד אנחנו מבקשים להדיח מספרי ההיסטוריה. ראשונות הן רביעיית לאס קטשופ הספרדית ששיגעה את העולם עם "שיר הקטשופ". לא להאמין שהן זכו בגראמי. שיר נוסף שצריך להימחק הוא "Dragostea Din Tei", הידוע בכינויו "השיר הרומני" של ההרכב או-זון, שלישיית בנים שמגיעה בכלל ממולדובה. הלהיט המעצבן הזה הפך אפילו להמנון של אחד מהפסטיגלים בביצוע מחריד של אגם רודברג, הדצים ועוד, ולא נותר אלא לגרוס אותו עד דק. אחרונות ברשימה הן צמד: ט.א.ט.ו, לנה קטינה ויוליה וולקובה שבפתיחת העשור העיקו עלינו עם "All the Things she Said" והתעקשו להישאר בתודעה גם הרבה שנים אחרי כן. גם הן, כמו בנות הקטשופ, כיכבו באירוויזיון וגם שם נאלצנו לסבול את הצווחות שלהן. אותן, ואת כל שיריהן, נשמח לדחוף לקופסה קטנה ולזרוק לים הכספי

http://go.ynet.co.il/short/content/2009/glgltz/default.aspx

המהלך השני והמשמעותי הוא עליית כוחם של אמנים חדשים בז'אנר ככוכבי פופ-היפ-הופ מהסוג החדש. רוצים דוגמה? במילה אחת: ביונסה.

כמו טימברלייק, ביונסה החלה את דרכה בלהקת פופ, "דסטיניז צ'יילד", שזכתה להצלחה עצומה על אותו קו תפר בין שנות ה-90 לאלפיים. אך יציאתה לקריירת סולו, במקביל לחדירתם של מפיקי ההיפ הופ אל הפופ, מיצבה אותה ככוכבת מהזן החדש.

כך קיבלנו פצצות פופ-היפ-הופ כמו "Crazy In Love", "Baby Boy" ועוד שורה ארוכה של להיטי מצעדים ועוד לפני כן - שיר רומנטי אחד ומקסים במיוחד, "Bonnie & Clyde", אותו ביצעה יחד עם בן זוגה (מאותו יום בערך), ג'יי זי, שגם המשיך ועבד איתה בשנים שלאחר מכן.

כוכבת נוספת שאי אפשר לדלג על תרומתה לז'אנר היא הקולומביאנית-איטלקייה-ספרדייה-לבנונית שספגה פופ אמריקאי מגיל אפס, שאקירה. עם התעצמות הז'אנר המתחדש, הבינה אף היא שצריך להמציא את הגלגל מחדש והלכה על "Hips Don’t Lie", שיתוף פעולה ווייקלף ז'אן, שהגיע למקום הראשון במצעדי הלהיטים בארצות הברית, יפן, גרמניה, אוסטרליה, בלגיה ועוד.

סוף הדרך

בעשור הזה קרה דבר מדהים, בכל הנוגע ליצירה קולקטיבית: להקות הפופ כמעט שנעלמו מהשטח. בניגוד לעשורים שקדמו, ספגו כאן הרכבי הפופ מכה קשה ורבים מהם פשוט נעלמו מהמפה. חריגה בעניין - כי לכל כלל צריך חריג - היא "בלאק אייד פיז", שעד היום ממשיכה לשגשג.

מעבר מהיר על היסטוריית הלהקה מלמד שגם במקרה הזה, מדובר בהרכב שעבר מהשוליים היחסיים וממועדוני ההיפ הופ בניו יורק ולוס אנג'לס אל פסטיבלי המוזיקה הגדולים בעולם, ובהתאמה, השתנה במשך השנים מקצה אל קצה גם הסאונד שחברי ההרכב הפיקו. היום כבר אפשר להגיד שהרביעייה נטשה את הסאונד שהוליד אותה לטובת מפיקי אר אנ' בי ומוזיקה אלקטרונית, שלקחו את הפיקוד על עתיד הלהקה, והנחו אותה ללכת בשבילים טובים ועדכניים. אם חבריה לא היו משכילים ללכת בהם, היו נעלמים גם הם מהמפה.

"בלאק אייד פיז". השכילו להתעדכן

אגב, ראוי לציין גם את ה"פוסיקט דולז" כהרכב פופ-היפ-הופ נשי שהצליח לשרוד זמן רב בתעשייה, אך למרות כמה להיטים לא קטנים, עד היום לא ברור כמה מהרכב הבנות האינסופי הזה באמת משמעותי להתפתחות הז'אנר.

התמורות בסגנונות המוזיקליים של הרכב חזק כמו "בלאק אייד פיז", סימנו לא רק את ההשתלטות הסופית של ההיפ הופ על הפופ, אלא גם את הצעד הבא, והוא ה"אלקטרו-הופ", גלגול חדש של ה"אלקטרו-פאנק" שאפיין הרכבים כמו קראפטוורק בשנות ה-80, וחזר בתוספת סאונדים היפ-הופיים משמעותיים יותר, באמצע העשור האחרון.

כמה דוגמאות ניתן למצוא ב-"Sexyback", הסינגל הראשון מתוך אלבומו השני של ג'סטין טימברלייק מ-2006, וגם אצל ריהאנה ו"בלאק אייד פיז". הגדילו לעשות האחרונים כאשר לקראת אלבומם האחרון שכרו את שירותי ההפקה של דיוויד גואטה, המפיק האלקטרוני החם ביותר בסצינה, שיתוף פעולה שמעיד לא במעט על העתיד לבוא.

עשור לא גדול לפופ, אמרנו בתחילת הדברים, וכאן המקום לחזור ולהסביר. למרות עלייתה, נפילתה ושיקומה של בריטני ספירס ולמרות אמנים אחרים שהוזכרו כאן, העשור המסתיים לא הוליד כוכבי פופ חזקים ובעלי נוכחות מספקת, שניתן לומר בפה מלא שימשיכו וישחקו אותה בענק גם בעתיד.

נכון, קשה לומר שביונסה קרובה לסוף דרכה או שלא נשמע בעתיד מלילי אלן, נלי פורטאדו או אבריל לווין, אבל התחושה הכללית היא, שהזמינות התקשורתית והמיידיות היוטיובית דווקא פגעו בגדולת הכוכבים. הבחירה האישית צמצמה באופן קיצוני את חשיפתם של הכוכבים, עד כדי כך שכמעט לא ניתן להכתיר מי ישלוט פה בעשור הבא. כמעט.

הו הא מי זו באה

קשה לנסות ולהכתיר את הדבר הגדול ל-2010-2020, אבל יהיה זה הימור מושכל להניח ששנות העשרה של המאה הזו יהיו שייכות לליידי גאגא. גאגא פרצה לתודעה בקיץ 2008, עת היתה בת 22 בלבד, במה שנראה כמפץ הגדול של תעשיית הפופ. סוף סוף הגיעה מישהי שמתחה את החבל והגדירה מחדש בשתי ידיה את גבולות הז'אנר.

הפופ-היפ הופ-האלקטרוני של גאגא הצליח להמציא מחדש את מה שנדמה כסגנון החדש, הפיוז'ן המוזיקלי שבשוליו "Disturbia" של ריהאנה ושיתוף הפעולה של קלי רולאנד ודיוויד גואטה. היא מלאה חדשנות החל מהבגדים דרך ההפקות המוזיקליות המשובחות שאפשר להבחין בהן בלהיטים "פפראצי", "Love Game" ו-"Bad Romance", ועד להופעות החריגות, המוזרות, הפרובוקטיביות והמעניינות שטעימה מהן יצא לנו לראות גם אצלנו בקיץ האחרון.

כל אלה הפכו את מי שנולדה כסטפני ג'רמנוטה לשם החם שיישאר איתנו עוד זמן רב ויוליד תוך זמן קצר עוד "גאגאות" ואולי "גאגאים", שינסו את מזלם בהיצמדות לסגנון הכוכבת הנוסקת. נותר רק לקוות, אם כן, שמהירות צמיחתה המטאורית לא תפגע בהצלחתה, מהסיבה הפשוטה שאנחנו רוצים אותה בסביבה - לפחות עד 2015.

רגע, ומה עם רובי וויליאמס? איך אפשר בלי איימי וויינהאוס? אל דאגה, בקרוב נקדיש כתבה מיוחדת לפופ הבריטי של העשור שחלף