אני לא חיה בסרט, אני פשוט זאת שמביימת אותו
אני מפסיקה לתכנן עתיד שהוא גם ככה בבחינת הלא נודע. הרי אלוהים גם ככה צוחק עלי כשאני מגישה לו את התוכניות לאישור
זהו, הגעתי להחלטה עם עצמי: אני מפסיקה, חדלה, נחה מלמצוא את עצמי, או יותר נכון מלחפש את עצמי בגבר שאיתי, לחפש את חסרונותיי בזמן שהוא זה שמחפש להסתיר את שלו ממני.
אני מפסיקה להיסחף אחרי מישהו על מנת לברוח למציאות יותר יפה שאולי מלכתחילה לא תתקיים, להפריח באוויר מגדלים שכנראה לעולם לא ייבנו, לחשוב שלהיות לבד זה רע וזה אסון, ובקיצור - להיות בזוגיות עם עצמי. אני מפסיקה לתכנן עתיד שהוא גם ככה בבחינת הלא נודע. הרי אלוהים גם ככה צוחק עלי כשאני מגישה לו את התוכניות לאישור.
אני מפסיקה להיכנס למרה שחורה מסרט שאני מפיקה בעצמי, כותבת לו את התסריט ומלהקת את השחקנים.
תמיד יש איזושהי נקודה בחיים שאתה משתנה לעצמך מול העיניים ולא רק מול המראה. מצמצם היקפים, שורף תאים אפורים, שורף תמונות וזכרונות, ממלא דלק ונע קדימה.
אני מפסיקה לנסות לרצות את כולם חוץ מאשר את עצמי, מפסיקה להעביר ביקורת אינסופית על עצמי. מפסיקה לצפות לטלפון או לסמס שיקפיץ אותי מהכסא.
אני מפסיקה לעשות את עצמי מתלהבת מהאוטו החדש והנוצץ שלך, שגם כך מעולם לא הרשים אותי מעבר לדקה הראשונה שראיתי אותו. מפסיקה לעשות את עצמי נפעמת מהנשיקות שבסוף פגישתנו שממילא לדעתי מקבילות להבטחות שווא ריקניות. רק הזמן יגיד למה באמת התכוון המשורר, שזה אתה, גם כשאתה שם לי דיסק של סלין דיון שאמור לי לגרום לי לחשוב שאתה רומנטי.
עדיף לך שתבוא כמו שאתה, בלי כל החארטה
תבין, יקירי, עברתי כל כך הרבה, עד שאצטרך ליקוי חמה או נפילת קסאם על ראשי היפה על מנת שבאמת משהו יצליח לרגש אותי או ללכוד את תשומת ליבי. עדיף לך שתבוא כמו שאתה, בלי כל החארטה של הפגישה הראשונה למכור לי לוקשים שהכל ורוד ושתהיה לנו גדר לבנה, שני כלבים אחד שלך ואחד שלי, שני ילדים יפים ומוצלחים, והוויכוחים שלנו יסבבו אצל מי מהצדדים נתארח בחג כזה או אחר.
עדיף שתצייר לי תמונה עגומה שנריב על שטויות כמו זוג שבאמת אוהב, שנשלים אחר כך במייק-אפ סקס מטורף, שנבכה אבל שנצחק על זה אחר כך, שנישאר אמיתיים קודם כל לעצמנו.
עדיף שתאמר לי שיהיה קשה, אבל נתגבר יחד על המכשולים, שאתה בא ככה, מי שאתה, כמו שאתה. שלא תשתנה עם כל המגרעות שלך ולא תנסה לשנות אותי, עם כל המגרעות שבי.
עדיף שתודה אחת ולתמיד שמעולם לא חיפשת אשה כמו אמא שלך, כי בתוך תוכך אתה יודע שלא תרצה להתחתן עם אשה כזו.
אני מפסיקה לצחוק מכל שטות שלך, מפסיקה לנסות לעשות עליך רושם, כי גם ככה אני דמות מרשימה. אני פשוט מפסיקה להיות מה שלא אני. מפסיקה שיהיה לי אכפת אם ניפגש השבוע או לא, נותנת לך, או יותר נכון מעמיסה עליך, את כל הנטל הרגשי הדבקי הזה, את החרדות האינסופיות מפני קשר חדש שאולי יצוץ לאוויר העולם. את חבלי הלידה האלה עברתי מזמן והחלטתי שכל זה ממילא לא בשבילי.
אני מפסיקה לחשוב על אמא שלך שאולי תעשה לנו חיים קשים, כי את האמת - אני לא רואה אותה ממטר. אני בכלל אני לא רואה אף אחד מטר, רק את עצמי, אנוכי ואני לנגד עיניי.
אני מפסיקה את שלב הראיות, ההוכחות והבאת העדים. הפעם אני מפסיקה ולא אתה. אני לא משחקת אותה קשה להשגה - אני פשוט כזו. אני אעשה לך את המוות עד שתגסוס לאיטך ותוכיח לי שאתה השחקן הראוי שאחזיר אותו לחיים. אני לא חיה בסרט, אני פשוט זאת שמביימת אותו, ולכן אני אחליט על כללי המשחק, ואם תיפסל - תצא מאוד מהר. יש לך זכות לצעוק "פוס, סטופ אנד פריז" כדי שאסביר לך שוב את כללי המשחק, אבל לא מבטיחה לך שאשתכנע.
כן, בשביל איכות צריך לעבוד. בטח קלטת כבר שאתה נכנס לפול טיים ג'וב. תקבל הפסקה, אש"ל וכל שאר התנאים, אבל אם תפשל - תפוטר לאלתר.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
