אני חנון, ואני כנראה לא "דרוש" לאף אחת
אני משלם בפגישות הראשונות ושמח לעשות את זה. בחיי לא סיננתי מישהי. אני אוהב לדבר על דברים, על הכל - "לחפור" כמו שאומרים בסלנג המזלזל והמבטל של ימינו. אבל במקום להרגיש נחשק, אני מרגיש שאף אחת לא מחפשת אותי ושכמותי
קראתי אמש את הטור של סימה ביטון "דרוש לי לקשר רציני גבר חנון אמיתי, איפה אתה?"
ואת התגובות הרבות (יותר מ-200, נכון לכתיבת שורות אלה) מהנשים ומהגברים.
במקום לחוש את עצמי הגבר הכי נחשק עלי האדמות, כי הרי כולן מקוננות על מות הרומנטיקה, על תחיית הערסים, מצ'ואים, שחקנים, מכוערים, גברים שלא מבינים סימנים, וכדומה. אני מצהיר קבל עם ועדה שאני לא "דרוש" לשום בחורה. אף אחת לא מחפשת אותי ואת שכמותי.
קצת על עצמי: אני תמיד מתקשר יום אחרי הפגישה - אם נהניתי אז לומר שנהניתי ושאשמח להיפגש שוב, ואם לא אז כדי לומר תודה על הזמן שלה ושיהיה לה בהצלחה. אם היא סתם היתה נחמדה, אני מוסיף גם שאפשר להמשיך להיות ידידים בכיף.
אני משלם בפגישות הראשונות ושמח לעשות את זה. בחיי לא סיננתי מישהי. אני אוהב לדבר על דברים, על הכל - "לחפור" כמו שאומרים בסלנג המזלזל והמבטל של ימינו. אני מצחיק, רגיש, חכם ומודע לעצמי. אני אוהב סרטים, ספרים, חו"ל, אמנות ונשים. אני זוכר וחוגג ימי הולדת, מציין אירועים מצחיקים וילדותיים כמו הפגישה הראשונה או פרק זמן משמעותי יחד במתנה נחמדה או בפרחים, למי שאוהבת כאלה.
לא בגדתי בחברה, אף פעם, ולא מחוסר הזדמנויות, כפי שהיה מתבקש מאדם כמוני. אני משכיל, בדרך לתואר השני שלי. אני עובד בעבודה קבועה ומספקת. אני לא חושב שאני נראה רע - חוסר הביטחון שלי לא מאפשר להעיד יותר טובות על עצמי מזה. והרשימה עוד נמשכת ונמשכת. אני יודע שזה נשמע, שחצני אבל זאת האמת.
ונחשו מה? לא בדיוק משתרך תור ליד דלת ביתי מהנשים שכותבות את הכתבות האלו והמגיבות להן. בעבודה, באוניברסיטה, באירועים של חברים שאני הולך אליהם, באוטובוס, ברחוב, בתור לסופר, במקרים הנדירים בהם אני הולך לאיזה פאב עם חברים, בים, אין מקום בו מישהי מחפשת אותי או מראה לי שאני דרוש לה.
יש נשים שגורמות לי להצטער על היום שבו נולדתי
זווית נשית:
למה אנחנו "לא נחמדות"
מאי לוין
יצא לי לשמוע את המשפט "ישראליות הן סנוביות" יותר מדי פעמים בזמן האחרון. חשבתם אי פעם שההתנהגות שלכם מובילה לזה? בכל מקום בו הייתי בעולם יכולתי לזהות תיירים ישראלים לפי נעיצת המבטים חסרת הבושה. אולי תגידו שאני מגזימה, או שאני צריכה להיות מוחמאת שמסתכלים עלי או מתחילים איתי. אז זהו, שלא
מה יש במקום זאת, אתם שואלים? ובכן, אני שמח ששאלתם. במקום זאת במקרה הטוב אין כלום - כי אף אחת לא פונה אלי בשום מקום, זה אולי קורה בכתבות בערוץ יחסים של ynet ובמועדונים אגדיים, לי זה לא קרה - ובמקרה הרע יש נשים שגורמות לי להצטער על היום שבו נולדתי.
אם פניתי לבחורה בצורה נחמדה (ואני מדגיש, נחמדה!) במקום ציבורי, החל מהרחוב וכלה בפאב, או שאין תגובה או שהתגובה היא בסגנון "איך אתה מעיז לפנות אלי!".
אם התקשרתי לבחורה שניסו לשדך לי ולא הצלחתי לעניין אותה בתוך חמש דקות, היא בדרך כלל תאמר תודה וזה לא מתאים לה, אחרי חמש דקות שיחה בלבד. אם כן הצלחתי לעניין אותה בתוך פחות מחמש דקות (השיא שלי עומד על 3.24 – כמו ריצת 2000), אז מובן שפתאום היא חשה עצמה כל כך מחוזרת שעד שבכלל אפשר להשיג אותה לפגישה היא כבר מגיעה בפאסון של "אני יודעת שאתה רוצה ממני רק דבר אחד אבל אתה לא תקבל אותו אז אל תנסה אפילו".
אם יצאתי עם מישהי והתקשרתי יום אחרי הפגישה, או שהיא לא עונה בכלל, או שהיא מסננת ואז חוזרת אלי אחרי יומיים בנונשלנטיות, או שהיא עונה ואז התגובה היא בסגנון "מה אתה מתקשר יום אחרי הפגישה, לא עושים את זה, זה נורא מלחיץ".
אז אתן יודעות את הסיבה בגינה אני לא ממש ניגש למישהי, ובטח לא בקלות יתרה. השאלה שלי אליכן, אתן שמעידות שאתן מחפשות אחד כמוני, עם שינויים קלים בטעם האישי - היא למה אתן לא ניגשות? אתן הרי מכירות את קהל היעד שלכן, גברים חסרי ביטחון וביישנים, והעיקר, כאלה שלא הולכים לפגוע בכן על זה שפניתן אליהם.
דרוש לך גבר חנון? את מחפשת גבר רגיש ? קחי אחריות ותפני אליו.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
